Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

כ״ז בשבט תש״פ | 22 פברואר 2020

ברכות נ

מהו הנוסח של ברכת הזימון? הגמרא מביאה ניסוחים בעייתיים. האם קבוצה של אנשים שאכלו יחד יכולים להיחלק לקבוצות קטנות יותר? במה זה תלוי? האם אפשר לזרוק לחם? מהן עוד דרכים לא לזלזל בלחם? האם זה נכון לגבי מאכלים אחרים? מה קורה אם התחילו לאכול בלי לברך – מה עושים?

This post is also available in English

אף ברכו ומכל מקום נברך עדיף דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב תנינא ששה נחלקין עד עשרה

אי אמרת בשלמא נברך עדיף משום הכי נחלקין אלא אי אמרת ברכו עדיף אמאי נחלקין אלא לאו שמע מינה נברך עדיף שמע מינה

תניא נמי הכי בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך והנקדנין תופסין אותו על כך ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו כיצד רבי אומר ובטובו הרי זה תלמיד חכם ומטובו הרי זה בור

אמר ליה אביי לרב דימי והכתיב ומברכתך יברך את בית עבדך לעולם בשאלה שאני בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאהו ההוא בדברי תורה כתיב

תניא רבי אומר בטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם חיים הרי זה בור נהרבלאי מתני איפכא ולית הילכתא כנהרבלאי

אמר רבי יוחנן נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם למי שאכלנו משלו הרי זה בור

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי והא אמרינן למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו אמר ליה התם מוכחא מילתא מאן עביד ניסי קודשא בריך הוא

אמר רבי יוחנן ברוך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם על המזון שאכלנו הרי זה בור

אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשרה דאיכא שם שמים מוכחא מילתא כדתנן כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה׳ אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו:

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא: הא גופא קשיא אמרת אחד עשרה ואחד עשרה רבוא אלמא כי הדדי נינהו והדר קתני במאה אומר באלף אומר ברבוא אומר

אמר רב יוסף לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא דתנן רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת וכו׳:

ורבי עקיבא האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל ואידך ממקור נפקא

אמר רבא הלכה כרבי עקיבא רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה אמר ליה רבינא לא צריכת הכי אמר רבא הלכה כרבי עקיבא

אמר רבא כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא מברכינן שלשה שלשה וליברכו עשרה עשרה שמע ריש גלותא ואיקפד וניפקו בברכתא דריש גלותא איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי

אמר רבה תוספאה הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזמון דידיה איהו לא נפיק בזמון דידהו לפי שאין זמון למפרע:

רבי ישמעאל אומר: רפרם בר פפא אקלע לבי כנישתא דאבי גיבר קם קרא בספרא ואמר ברכו את ה׳ ואשתיק ולא אמר המבורך אוושו כולי עלמא ברכו את ה׳ המבורך אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא למה לך ועוד הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל:

מתני׳ שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד עשרים

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין:

גמ׳ מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן

הא קא משמע לן כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל שלשה שישבו לאכול כאחת ועדין לא אכלו אינן רשאין ליחלק

לישנא אחרינא אמר רבי אבא אמר שמואל הכי קתני שלשה שישבו לאכול כאחת אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו אינן רשאין ליחלק אי נמי כי הא דרב הונא דאמר רב הונא שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק

אמר רב חסדא והוא שבאו משלש חבורות של שלשה בני אדם

אמר רבא

ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו

אמר רבא מנא אמינא לה דתנן מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא

מכאן ולהבא אין למפרע לא אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה הכא נמי כיון דאזמון עלייהו פרח זימון מינייהו:

שתי חבורות וכו׳: תנא אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן:

אין מברכין על היין: תנו רבנן יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים

כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צרכיו בפת כמאן כרבי אליעזר

אמר רבי יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מאי טעמא אמר רב אושעיא בעינן מצוה מן המובחר

ורבנן למאי חזי אמר רבי זירא חזי לקורייטי

תנו רבנן ארבעה דברים נאמרו בפת אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין זורקין את הפת ואין סומכין את הקערה בפת

אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי אייתי לקמייהו תמרי ורמוני שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא אמר ליה לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין ההיא בפת תניא והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין אמר ליה והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין

אלא לא קשיא הא במידי דממאיס הא במידי דלא ממאיס

תנו רבנן ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:

אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד אחד ומברך

תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא אידך מסלקן

לא קשיא הא דתניא בולען במשקין והא דתניא פולטן במידי דלא ממאיס והא דתניא מסלקן במידי דממאיס

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ברכות נ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ברכות נ

אף ברכו ומכל מקום נברך עדיף דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב תנינא ששה נחלקין עד עשרה

אי אמרת בשלמא נברך עדיף משום הכי נחלקין אלא אי אמרת ברכו עדיף אמאי נחלקין אלא לאו שמע מינה נברך עדיף שמע מינה

תניא נמי הכי בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך והנקדנין תופסין אותו על כך ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו כיצד רבי אומר ובטובו הרי זה תלמיד חכם ומטובו הרי זה בור

אמר ליה אביי לרב דימי והכתיב ומברכתך יברך את בית עבדך לעולם בשאלה שאני בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאהו ההוא בדברי תורה כתיב

תניא רבי אומר בטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם חיים הרי זה בור נהרבלאי מתני איפכא ולית הילכתא כנהרבלאי

אמר רבי יוחנן נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם למי שאכלנו משלו הרי זה בור

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי והא אמרינן למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו אמר ליה התם מוכחא מילתא מאן עביד ניסי קודשא בריך הוא

אמר רבי יוחנן ברוך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם על המזון שאכלנו הרי זה בור

אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשרה דאיכא שם שמים מוכחא מילתא כדתנן כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה׳ אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו:

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא: הא גופא קשיא אמרת אחד עשרה ואחד עשרה רבוא אלמא כי הדדי נינהו והדר קתני במאה אומר באלף אומר ברבוא אומר

אמר רב יוסף לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא דתנן רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת וכו׳:

ורבי עקיבא האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל ואידך ממקור נפקא

אמר רבא הלכה כרבי עקיבא רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה אמר ליה רבינא לא צריכת הכי אמר רבא הלכה כרבי עקיבא

אמר רבא כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא מברכינן שלשה שלשה וליברכו עשרה עשרה שמע ריש גלותא ואיקפד וניפקו בברכתא דריש גלותא איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי

אמר רבה תוספאה הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזמון דידיה איהו לא נפיק בזמון דידהו לפי שאין זמון למפרע:

רבי ישמעאל אומר: רפרם בר פפא אקלע לבי כנישתא דאבי גיבר קם קרא בספרא ואמר ברכו את ה׳ ואשתיק ולא אמר המבורך אוושו כולי עלמא ברכו את ה׳ המבורך אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא למה לך ועוד הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל:

מתני׳ שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד עשרים

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין:

גמ׳ מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן

הא קא משמע לן כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל שלשה שישבו לאכול כאחת ועדין לא אכלו אינן רשאין ליחלק

לישנא אחרינא אמר רבי אבא אמר שמואל הכי קתני שלשה שישבו לאכול כאחת אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו אינן רשאין ליחלק אי נמי כי הא דרב הונא דאמר רב הונא שלשה שבאו משלש חבורות אינן רשאין ליחלק

אמר רב חסדא והוא שבאו משלש חבורות של שלשה בני אדם

אמר רבא

ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו

אמר רבא מנא אמינא לה דתנן מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא

מכאן ולהבא אין למפרע לא אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה הכא נמי כיון דאזמון עלייהו פרח זימון מינייהו:

שתי חבורות וכו׳: תנא אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן:

אין מברכין על היין: תנו רבנן יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים

כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צרכיו בפת כמאן כרבי אליעזר

אמר רבי יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מאי טעמא אמר רב אושעיא בעינן מצוה מן המובחר

ורבנן למאי חזי אמר רבי זירא חזי לקורייטי

תנו רבנן ארבעה דברים נאמרו בפת אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין זורקין את הפת ואין סומכין את הקערה בפת

אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי אייתי לקמייהו תמרי ורמוני שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא אמר ליה לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין ההיא בפת תניא והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין אמר ליה והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין

אלא לא קשיא הא במידי דממאיס הא במידי דלא ממאיס

תנו רבנן ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:

אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד אחד ומברך

תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא אידך מסלקן

לא קשיא הא דתניא בולען במשקין והא דתניא פולטן במידי דלא ממאיס והא דתניא מסלקן במידי דממאיס

Scroll To Top