ברכות נג

אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא והתניא אור של חיה ושל חולה מברכין עליו

אמר רב נחמן בר יצחק מאי שבת ששבת מחמת מלאכת עבירה תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליה:

תנו רבנן גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכין עליו גוי מגוי אין מברכין עליו

מאי שנא גוי מגוי דלא משום דלא שבת אי הכי ישראל מגוי נמי הא לא שבת

וכי תימא הך איסורא אזל ליה והא אחרינא הוא ובידא דישראל קא מתילדא אלא הא דתניא המוציא שלהבת לרשות הרבים חייב אמאי חייב מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר

אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך אי הכי גוי מגוי נמי

אין הכי נמי גזירה משום גוי ראשון ועמוד ראשון:

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב גוים אינו מברך אם רוב ישראל מברך

הא גופא קשיא אמרת אם רוב גוים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל מברך הא מחצה על מחצה אינו מברך

בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי דתנא רישא רוב נכרים תנא סיפא רוב ישראל:

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו בודק אחריו אם ישראל הוא מברך אם נכרי הוא אינו מברך

מאי איריא תינוק אפילו גדול נמי

אמר רב יהודה אמר רב הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקינן גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא תינוק אימר ישראל הוא אקרי ונקיט:

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי הכבשן מברך עליו ואם לאו אינו מברך עליו

תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו

לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף

תני חדא אור של תנור ושל כירים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו

לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף

תני חדא אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו

לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב

ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב ולא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא

ואי בעית אימא הא והא דאיכא חזנא ולא קשיא הא דאיכא סהרא והא דליכא סהרא:

תנו רבנן היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום שנאמר ברב עם הדרת מלך

בשלמא בית הלל מפרשי טעמא אלא בית שמאי מאי טעמא קסברי מפני ביטול בית המדרש

תניא נמי הכי של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני ביטול בית המדרש:

אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים: מאי טעמא נר לכבוד הוא דעבידא בשמים לעבורי ריחא הוא דעבידי

אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו

אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו

למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה מתיבי הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך

אין לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה

תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב נכרים אינו מברך אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים

אטו כולהו לכשפים מקטרן הוה לה מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים

תנו רבנן היה מהלך בשוק של עבודה זרה נתרצה להריח הרי זה חוטא:

ואין מברכין על הנר עד שיאותו:

אמר רב יהודה אמר רב לא יאותו יאותו ממש אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה ואפילו בריחוק מקום וכן אמר רב אשי בריחוק מקום שנינו

מיתיבי היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה

בשלמא משתמש לאורה ולא ראה שלהבת משכחת לה דקיימא בקרן זוית אלא ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה לאו דמרחקא

לא כגון דעמיא ואזלא:

תנו רבנן גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה

איבעיא להו אוממות או עוממות

תא שמע דאמר רב חסדא בר אבדימי ארזים לא עממהו בגן אלהים

ורבא אמר יאותו ממש

וכמה אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי

רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא רבא מברך אדבי גוריא בר חמא אביי מברך אדבי בר אבוה

אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצות אמר רבי זירא מריש הוה מהדרנא כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב אנא נמי לא מהדרנא אלא אי מקלע לי ממילא מבריכנא:

מי שאכל וכו׳: אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא מחלוקת בשכח אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך

פשיטא ושכח תנן

מהו דתימא הוא הדין אפילו במזיד והאי דקתני ושכח להודיעך כחן דבית שמאי קמשמע לן

תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך אמרו להן בית שמאי לבית הלל לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה לכבוד עצמו הוא עולה לכבוד שמים לא כל שכן

הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא וחד עביד במזיד כבית הלל ואכליה אריא

רבה בר בר חנה הוה קאזל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך אמר היכי אעביד אי אמינא להו אנשאי לברך אמרו לי בריך כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת מוטב דאמינא להו אנשאי יונה דדהבא אמר להו אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא

ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות:

עד אימתי הוא וכו׳:

כמה שיעור עכול אמר רבי יוחנן כל זמן שאינו רעב וריש לקיש אמר כל זמן שיצמא מחמת אכילתו

אמר ליה רב יימר בר שלמיא למר זוטרא ואמרי לה רב יימר בר שיזבי למר זוטרא מי אמר ריש לקיש הכי והאמר רב אמי אמר ריש לקיש כמה שיעור עכול כדי להלך ארבע מילין

לא קשיא כאן באכילה מרובה כאן באכילה מועטת:

בא להן יין וכו׳:

למימרא דישראל אף על גב דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע היכי נפיק

אמר חייא בר רב בשלא אכל עמהן וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בשלא אכל עמהן אמר ליה רב לחייא בריה ברי חטוף ובריך וכן אמר רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך

למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך

אמר ליה רבי נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין

תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן

בעי מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן אמר ליה אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין והני מילי בדלא עידן מפטרייהו אבל בעידן מפטרייהו עונין

תנו רבנן שמן מעכב את הברכה דברי רבי זילאי רבי זיואי אומר אינו מעכב רב אחא אומר שמן טוב מעכב רבי זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה

אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדשים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני ה׳ אלהיכם זו ברכה:

הדרן עלך אלו דברים