Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד באדר א׳ תשפ״ב | 25 פברואר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

חגיגה טז

הדף היום מוקדש ע”י ויטי רוזנצווייג קונס לרפואת מתתיהו בן רוזה ושרה בת ויטי. 

הדף היום מוקדש ע”י סיגל ספיצר לכבוד אבי פלמהולז.

כיצד הצליח רבי עקיבא לראות/לזהות את הקב”ה? מספר פסוקים מובאים על ידי רבנים שונים כדי לנסות לענות על שאלה זו. בברייתא, מביאים השוואות בין מלאכים ושדים, ובין מלאכים ובני אדם – באילו אופנים בני אדם דומים למלאכים ובאילו דרכים לבעלי חיים? מדוע אי אפשר להרהר במה שקרה לפני הבריאה? שני הסברים שונים מובאים כדי להסביר את השורה במשנה, מי שלא חס על כבוד קונו, ראוי לא שלא בא לעולם. האם הכוונה היא למי שמביט בקשת (מה רע בזה?) או למי שחוטא בסתר. לא רק שאין להסתכל בקשת, אלא גם אסור להסתכל על נשיא או כהנים בבית המקדש בשעה שמברכים את העם. אל תאמין ליצר הרע אם הוא אומר לך לחטוא והקב”ה ימחול. מי שחטא בסתר, מי יעיד עליהם שחטא? ניתנות מספר תשובות. המשנה מביאה את הוויכוח הקדום ביותר שנפרש על פני כל דורות הזוגות, בשאלה האם מותר או אסור לסמוך על קרבנות ביום טוב. זוג הרבנים האחרון היה הלל ושמאי – אבל לפני ששמאי בא היה מנחם, אולם הוא הודח מתפקידו – מדוע? רבא ואביי מביאים כל אחד הסבר אחר. הסדר שבו מוזכרים הזוגות במשנה מראה מי שימש כנשיא ומי כאב בית דין. עם זאת, יש ויכוח על אחד הזוגות – מי שימש באיזה תפקיד. מביאים ברייתא שמנסים להתאים לאחת הדעות, אבל בסופו של דבר זה לא חד משמעית. הברייתא מספרת את סיפורו של יהושע בן פרחיה שדן מישהו למוות כעד זום באופן שגוי, בניסיון להוציא מדעה של הצדוקים, ושמעון בן שטח תיקן אותו  כי טעה בעניין אחר. מכאן ואילך הוא היה מוכן לפסוק רק בנוכחות שמעון בן שטח. רבי יוחנן מוכיח ממשנתנו שאין להקל ראש בתקנות דרבנן, כגון שימוש בבהמות ביום טוב/שבת. הגמרא מנסה להבין טוב יותר מדוע אמר רבי יוחנן את זה ומה באמת התכוון לומר. רמי בר חמא מסיק מרבי יוחנן שסמיכה צריכה להיעשות עם כל כוחו של המבצע, הגמרא מפקפקת בכך בהבאת ברייתא לגבי פטור נשים מסמיכה וזה שהתירו בכל זאת לנשים לעשות זאת אם רצו. אם סמיכה היא בכל כוחו, איך יכלו להתיר לנשים “להשתמש” בחיות מוקדשות אם הן לא היו חייבות?

מאי דרש אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ואתא מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו

ורבי אבהו אמר דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו

וריש לקיש אמר ה׳ צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו

ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה והנה ה׳ עובר

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת

יודעין סלקא דעתך אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת

ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם

ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה

כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו׳ בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה

כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳

רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי

איני והאמר רבי אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳ בנשיא דכתיב ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל אל תאמן שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע

ואין אלוף אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר אלוף נעורי אתה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה

וחכמים אומרים נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה רבי זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל

מתני׳ יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך

הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין

גמ׳ תנו רבנן שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב בית דין ושמעון בן שטח נשיא

מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון

אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם

מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח

כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעיה

מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב בית דין רבי יהודה בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב בית דין שמעון בן שטח נשיא אב בית דין בפני נשיא מי מורה הלכה

לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפילו אצטרופי נמי לא מצטריפנא

יצא מנחם ונכנס שמאי כו׳ להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור

פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה

הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי

אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי סלקא דעתך לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך

מיתיבי דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ורבי ישמעאל אומרים בנות ישראל סומכות רשות

אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי סלקא דעתך סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו שמע מינה לא בעינן בכל כחו

לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל

אמר רבי אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים

אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי סלקא דעתך צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

איפה השכינה שורה? – גפ”ת 92

האם השכינה שורה רק במקדש או שגם במקדש מעט שלנו יש שכינה? בתוך מסכת חגיגה שעוסקת במפגש האינטימי בין הקב”ה והשכינה לאדם, נעסוק השבוע במחלוקת רש”י ותוספות שתספר לנו משהו על השאלה הזו.. בעזרת ה’ פרק שני של מסכת חגיגה הוא אחד מהפרקים המרתקים בגמרא בנקודת החיבור שלו בין הלכה לאגדה, בין נגלה לנסתר. נדמה…

חגיגה טז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חגיגה טז

מאי דרש אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ואתא מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו

ורבי אבהו אמר דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו

וריש לקיש אמר ה׳ צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו

ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה והנה ה׳ עובר

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת

יודעין סלקא דעתך אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת

ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם

ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה

כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו׳ בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה

כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳

רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי

איני והאמר רבי אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳ בנשיא דכתיב ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל אל תאמן שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע

ואין אלוף אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר אלוף נעורי אתה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה

וחכמים אומרים נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה רבי זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל

מתני׳ יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך

הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין

גמ׳ תנו רבנן שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב בית דין ושמעון בן שטח נשיא

מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון

אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם

מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח

כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעיה

מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב בית דין רבי יהודה בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב בית דין שמעון בן שטח נשיא אב בית דין בפני נשיא מי מורה הלכה

לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפילו אצטרופי נמי לא מצטריפנא

יצא מנחם ונכנס שמאי כו׳ להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור

פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה

הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי

אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי סלקא דעתך לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך

מיתיבי דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ורבי ישמעאל אומרים בנות ישראל סומכות רשות

אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי סלקא דעתך סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו שמע מינה לא בעינן בכל כחו

לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל

אמר רבי אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים

אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי סלקא דעתך צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין

גלול כלפי מעלה