Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ו באדר א׳ תשפ״ב | 16 פברואר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

חגיגה ז

הדף היום מוקדש על ידי משפחת לוי לרפואת מרים בת חנה, בתוך שאר חולי ישראל.

הדף היום מוקדש ע”י משפחת הדרן לזכר נשמת מלקום מינסק, אביה של אליסה הרטשטיין.

הדף היום מוקדש ע”י רחל לופטין לכבוד שיינה לופטין.

במשנה במסכת פאה א:א כתוב: ישנם חמישה דברים שאין להם שיעור: פאה, ביכורים, ראייה בבית המקדש, גמילות חסדים ותלמוד תורה. לא ברור ממשנה זו אם אין כמות מקסימלית אבל יש מינימום ואם אין כמות נדרשת עבור ראייה פירושו פשוט להופיע בבית המקדש (במיוחד לאחר היום הראשון של החג) או אם זה אומר להקרבת קרבנות ראייה כל פעם שנכנסים למקדש. בנושא השני חולקים ר’ יוחנן וריש לקיש. הגמרא מבינה מחלוקתם בצורה מסויימת בהתחלה ועל זה מביא ריש לקיש שלוש קושיות נגד ר’ יוחנן ממקורות תנאיים ומובאים תירוצים. ור’ יוחנן מקשה על ריש לקיש ובגלל קושי זה, הגמרא חייבת להסביר מחדש את הבנתה את הויכוח ביניהם: כולם מסכימים שאפשר לבוא לבית המקדש כמה פעמים שרוצים במהלך החג, גם בלי להביא קרבן. הוויכוח הוא האם מותר או לא מותר להביא קרבנות (עולות ראייה) כשרוצים או שמותר להביא רק אחד. רבי יוחנן מעלה קושי נגד ריש לקיש לפי הבנה זו אך הוא נפתר. הגמרא מסיימת בניסיון להגדיר מה כוונת הברייתא ב-העם אינו יכול לבוא חצאין למקדש. חלק מהקורבנות בחגים יש לרכוש בכספי חולין בלבד, בעוד שאחרים (כמו שלמי שמחה) ניתן לרכוש בכסף מעשר שני. בניסיון להבין את המשנה ולהבינה, הגמרא נאלצת להוסיף מילים. מוזכר מחלוקת בית שמאי ובית הלל בקשר לקרבן ביום טוב הראשון של פסח – למה קרבן ביום יום זה מיוחד ושונה?

 

 

הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה

אמר רבי יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא רבי אושעיא ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף

מאי הראיון רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן

בעיקר הרגל כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל כל היכא דאתא ואייתי כולי עלמא לא פליגי דמקבלינן מיניה כי פליגי דאתא ולא אייתי

דרבי יוחנן סבר ראיית פנים בעזרה דכל אימת דאתי לא צריך לאתויי ריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דכל אימת דאתי צריך לאתויי

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן ולא יראו פני ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראייה האמורה לגבוה זבחים

ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראייה האמורה לגבוה בראוי לו

וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלש רגלים בשנה נצטוו ישראל לעלות ברגל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ואין נראין חצאין משום שנאמר כל זכורך ואין נראין ריקנים משום שנאמר ולא יראו פני ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם

אלא כל היכא דאתא ולא אייתי דכולי עלמא לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי

רבי יוחנן דאמר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לה שיעור וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דאפילו קרבן נמי אין לו שיעור

איתיביה הקר רגלך מבית רעך התם בחטאות ואשמות

כדרבי לוי דרבי לוי רמי כתיב הקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים

תניא נמי הכי הקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר

ואין נראין חצאין כו׳ סבר רב יוסף למימר מאן דאית ליה עשרה בנים לא ליסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה

אמר ליה אביי פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזין

אלא קרא למאי אתא לכדאחרים דתניא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאין יכולין לעלות עם כל זכורך

מתני׳ עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ולא במנחות

גמ׳ אלא עולות במועד הוא דבאות מן החולין הא ביום טוב מן המעשר אמאי דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

וכי תימא הא קא משמע לן דעולות במועד באות ביום טוב אינן באות כמאן כבית שמאי

דתנן בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן

חסורי מיחסרא והכי קתני עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

תניא נמי הכי עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

מאי שנא חגיגת יום טוב הראשון של פסח אמר רב אשי הא קא משמע לן חגיגת חמשה עשר אין חגיגת ארבעה עשר לא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

מיסים: בין חובה לרצון – גפ”ת 91

פורים קטן היה השבוע.. הדף היומי שלנו מכניס אותנו לתוך מגילת אסתר.. ננסה להקשיב לדף ולגלות יחד את הסוד של פורים.. מוזמנים להצטרף.. בעזרת ה’   הסוגיה בדף ח דנה במחלוקת בית הלל ובית שמאי במשנה לגבי מקור הבהמות אותם צריך האדם להביא לקרבן חגיגה ביום טוב הראשון של פסח:  יום טוב הראשון של פסח…

WhatsApp Image 2022-02-09 at 09.02.05

הקדמה למסכת חגיגה

 

חגיגה ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חגיגה ז

הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה

אמר רבי יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא רבי אושעיא ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף

מאי הראיון רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן

בעיקר הרגל כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל כל היכא דאתא ואייתי כולי עלמא לא פליגי דמקבלינן מיניה כי פליגי דאתא ולא אייתי

דרבי יוחנן סבר ראיית פנים בעזרה דכל אימת דאתי לא צריך לאתויי ריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דכל אימת דאתי צריך לאתויי

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן ולא יראו פני ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראייה האמורה לגבוה זבחים

ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראייה האמורה לגבוה בראוי לו

וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלש רגלים בשנה נצטוו ישראל לעלות ברגל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ואין נראין חצאין משום שנאמר כל זכורך ואין נראין ריקנים משום שנאמר ולא יראו פני ריקם אמר ליה בעיקר הרגל

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם

אלא כל היכא דאתא ולא אייתי דכולי עלמא לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי

רבי יוחנן דאמר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לה שיעור וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דאפילו קרבן נמי אין לו שיעור

איתיביה הקר רגלך מבית רעך התם בחטאות ואשמות

כדרבי לוי דרבי לוי רמי כתיב הקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים

תניא נמי הכי הקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר

ואין נראין חצאין כו׳ סבר רב יוסף למימר מאן דאית ליה עשרה בנים לא ליסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה

אמר ליה אביי פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזין

אלא קרא למאי אתא לכדאחרים דתניא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאין יכולין לעלות עם כל זכורך

מתני׳ עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ולא במנחות

גמ׳ אלא עולות במועד הוא דבאות מן החולין הא ביום טוב מן המעשר אמאי דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

וכי תימא הא קא משמע לן דעולות במועד באות ביום טוב אינן באות כמאן כבית שמאי

דתנן בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן

חסורי מיחסרא והכי קתני עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

תניא נמי הכי עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר

מאי שנא חגיגת יום טוב הראשון של פסח אמר רב אשי הא קא משמע לן חגיגת חמשה עשר אין חגיגת ארבעה עשר לא

גלול כלפי מעלה