הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
חגיגה ח
הדף היום מוקדש ע"י לאה שקדיאל לרפואת נילי בת אסתר ומשה צבי.
הדף היום מוקדש ע"י מריל והרולד ססנוביץ' לזכר נשמת מולי פולק וטובי ססנוביץ'.
הדף היום מוקדש ע"י איימי גודלשטיין לזכר נשמת אמה.
בית שמאי ובית הלל חלוקים בשאלה האם ניתן לקנות את החגיגה מכספי מעשר שני או לא. עולא מסביר את בית הלל כי הכוונה היא להוסיף על כספי חולין שהוציא על הקרבן. חזקיה ורבי יוחנן חלוקים בשאלה האם ניתן לעשות זאת על ידי הוספת כספי מעשר שני לכספי חולין לרכישת קרבנות חגיגה או על ידי הוספת בהמות לקרבנות נוספים שנוספו לבהמה שכבר הוקדשה לקרבן חגיגה שנקנה מכספי חולין. כל אחד טוען שדרך אחת מותרת והשנייה אסורה). הגמרא מביאה ברייתות לתמוך בכל שיטה. מנין דורשים שכדי לקיים את מצוות השמחה בחג צריך להביא קרבנות מבהמות? מובאות שתי אפשרויות שונות. המשנה מבחינה בין סוגים שונים של אנשים בעלי אמצעים כלכליים שונים ומספר שונה של אנשים במשפחתם וכיצד זה משפיע על האם עליהם להביא יותר קורבנות עולות ראייה או יותר קרבנות שלמי חגיגה. מי שאין לו הרבה כסף ויש לו הרבה אנשים להאכיל בביתו מביא יותר קורבנות שלמים (חגיגה) ומעט עולות. אבל איך יש לו כסף אפילו לקורבנות חגיגה? רב חסדא מסביר שאפשר להשתמש בכספי מעשר שני שלו כדי להשיג בהמה יותר גדולה לקרבן. מכיוון שהוא משתמש בדוגמה של הוספת כסף כדי לקבל בהמה גדולה יותר ולא להוסיף עוד בהמות, רב ששת שואל מדוע לא נתן את האפשרות להוסיף בהמות אחרות מכיוון שהרבנים מתירים זאת. הגמרא מנסה להבין שאלה זו לאור הוויכוח בין רבי יוחנן לחזקיה, אך בסופו של דבר, מציעה שרב ששת לא הסכים עם אף אחד מהם, שכן הוא התיר גם להוסיף כסף לקניית הבהמה וגם להוסיף עוד בהמות. אם מפרישים עשר בהמות לקרבן חגיגה ומביאים רק חמש ביום הראשון וחמש ביום השני, האם מותר או אסור להביא את חמשת הנותרים ביום השני? יש שתי דעות בעניין, אבל הגמרא מסבירה שהם לא ממש חלוקים אלא כל אחד מתאר מצב אחר.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא
אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל
חזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ורבי יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה
תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן תניא כוותיה דרבי יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב תלמוד לומר כאשר יברכך ה׳ אלהיך
תניא כוותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין בית שמאי אומרים יום ראשון מן החולין מכאן ואילך מן המעשר ובית הלל אומרים אכילה ראשונה מן החולין מכאן ואילך מן המעשר
ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ביום טוב מאי טעמא לא
אמר רב אשי דלמא אתי לעשורי ביום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא
מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ:
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות: תנו רבנן ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה
והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך
מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם
רב אשי אמר מושמחת נפקא יצאו אלו שאין בהן שמחה
ורב אשי האי בחגך מאי עביד ליה ההוא לכדרב דניאל בר קטינא דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך:
מתני׳ מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין
זה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף שתי כסף זה וזה מרובים על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך:
גמ׳ שלמים מרובים מהיכא מייתי הא לית ליה אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול אמר ליה רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה
מאי קאמר ליה אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות ולימא ליה אין טופלין מעות למעות אלא הכי אמר ליה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה
כמאן דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן
וכי תימא אמוראי הוא דפליגי מתנייתא לא פליגי והא קתני אכילה ראשונה מן החולין
מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין
אמר עולא אמר ריש לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני רבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב
אמר רבי אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש
האי סתם היכי דמי אילימא דליכא שהות ביום לקרב האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום
ואלא דלית ליה אוכלין האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין
לא צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין מדבקמא לא אקרבינהו שמע מינה שיורי שיירינהו
והכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני קשיין אהדדי
אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש שמע מינה
איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
מיסים: בין חובה לרצון – גפ"ת 91
פורים קטן היה השבוע.. הדף היומי שלנו מכניס אותנו לתוך מגילת אסתר.. ננסה להקשיב לדף ולגלות יחד את הסוד של פורים.. מוזמנים להצטרף.. בעזרת ה' הסוגיה בדף ח דנה במחלוקת בית הלל ובית שמאי במשנה לגבי מקור הבהמות אותם צריך האדם להביא לקרבן חגיגה ביום טוב הראשון של פסח: יום טוב הראשון של פסח…
חגיגה ח
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא
אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל
חזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ורבי יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה
תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן תניא כוותיה דרבי יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב תלמוד לומר כאשר יברכך ה׳ אלהיך
תניא כוותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין בית שמאי אומרים יום ראשון מן החולין מכאן ואילך מן המעשר ובית הלל אומרים אכילה ראשונה מן החולין מכאן ואילך מן המעשר
ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ביום טוב מאי טעמא לא
אמר רב אשי דלמא אתי לעשורי ביום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא
מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ:
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות: תנו רבנן ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה
והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך
מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם
רב אשי אמר מושמחת נפקא יצאו אלו שאין בהן שמחה
ורב אשי האי בחגך מאי עביד ליה ההוא לכדרב דניאל בר קטינא דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך:
מתני׳ מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין
זה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף שתי כסף זה וזה מרובים על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך:
גמ׳ שלמים מרובים מהיכא מייתי הא לית ליה אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול אמר ליה רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה
מאי קאמר ליה אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות ולימא ליה אין טופלין מעות למעות אלא הכי אמר ליה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה
כמאן דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן
וכי תימא אמוראי הוא דפליגי מתנייתא לא פליגי והא קתני אכילה ראשונה מן החולין
מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין
אמר עולא אמר ריש לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני רבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב
אמר רבי אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש
האי סתם היכי דמי אילימא דליכא שהות ביום לקרב האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום
ואלא דלית ליה אוכלין האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין
לא צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין מדבקמא לא אקרבינהו שמע מינה שיורי שיירינהו
והכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני קשיין אהדדי
אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש שמע מינה
איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן
