חולין קכב

אליבא דמאן

אי אליבא דרבי ישמעאל האמר לא מבטל עור ואי אליבא דרבי עקיבא פשיטא האמר מבטל עור

לעולם אליבא דרבי ישמעאל וכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי שפלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל

תא שמע רבי יהודה אומר האלל המכונס אם יש כזית במקום אחד חייבין עליו ואמר רב הונא והוא שכנסו

אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל רב הונא דאמר כרבי ישמעאל

אלא אי אמרת פלטתו סכין לרבי ישמעאל בטיל רב הונא דאמר כמאן

אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטיל ורב הונא דאמר כרבי עקיבא

פשיטא מהו דתימא כי קאמר רבי עקיבא הני מילי פלטתו סכין אבל פלטתו חיה לא בטיל

קא משמע לן טעמא דרבי עקיבא מפני שהעור מבטלן לא שנא פלט חיה ולא שנא פלט סכין כדקתני סיפא מפני מה רבי עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן

מתני׳ אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב רבי יהודה אומר אף עור חזיר הבר

ועור חטרת של גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור הפרסות ועור בית הבושת ועור השליל ועור של תחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה

וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להן עורות

גמ׳ אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין

ואיכא דמתני לה אסיפא וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור אדם אמר עולא דבר תורה עור אדם שעבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין

מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ומאן דמתני אסיפא אבל ארישא טומאה דאורייתא

ועור חזיר [וכו׳] במאי קמיפלגי מר סבר האי אשון והאי רכיך ומר סבר האי נמי רכיך

עור חטרת של גמל הרכה וכמה גמל הרכה אמר עולא אמר רבי יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה

בעי רבי ירמיה הגיע זמנה לטעון ולא טענה מהו בעי אביי לא הגיע זמנה לטעון וטענה מהו תיקו

יתיב ריש לקיש וקמיבעיא ליה כמה גמל הרכה אמר ליה רבי ישמעאל בר אבא הכי אמר רבי יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה אמר ליה תיב לקבלי

יתיב רבי זירא וקמיבעיא ליה כמה גמל הרכה אמר ליה רבין בר חיננא הכי אמר עולא אמר רבי יהושע בן לוי כל זמן שלא טענה הוה קתני לה אמר ליה חדא הויא לך אמרת

תא חזי מה בין תקיפי ארעא דישראל לחסידי דבבל

ועור הראש וכו׳ וכמה עגל הרך עולא אמר בן שנתו רבי יוחנן אמר כל זמן שיונק איבעיא להו היכי קאמר עולא בן שנתו והוא שיונק

ואמר ליה רבי יוחנן כל זמן שיונק

או דלמא עולא בן שנתו קאמר בין יונק ובין שאינו יונק ואמר ליה רבי יוחנן בן שנתו והוא שיונק

תא שמע רבי יוחנן אמר כל זמן שיונק ואם איתא והוא שיונק מיבעי ליה שמע מינה

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא אמר ליה אינו מטמא

אמר ליה לימדתנו רבינו אלו שעורותיהן כבשרן ועור הראש של עגל הרך אמר ליה אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אותה

דתניא השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת

אלעזר בן יהודה איש אבלום אומר משום רבי יעקב וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכום אומר משום רבי שמעון אחד עור פרסות ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור של תחת האליה וכל שמנו חכמים גבי טומאה שעורותיהן כבשרן להביא עור של בית הבושת

חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת

ועור בית הפרסות מאי בית הפרסות רב אמר בית הפרסות ממש רבי חנינא אמר רכובה הנמכרת עם הראש

ועור האנקה תנו רבנן הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן

יכול אפילו כולן תלמוד לומר אלה

והא אלה אכולהו כתיבי אמר רב למינהו הפסיק הענין

וליחשוב נמי תנשמת אמר רב שמואל בר יצחק רב תנא הוא ותני תנשמת

והא תנא דידן לא תני תנשמת

אמר רב ששת בריה דרב אידי תנא דידן סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גישתא

ובגישתא דהלטאה קמיפלגי

וכולן שעיבדן [וכו׳] הילך אין לא הילך לא והא תני רבי חייא אוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה טלאה אף על גב דלא הילך

לא טלאה הילך אין לא הילך לא

כמה כדי עבוד אמר רב הונא אמר רבי ינאי ארבעת מילין

רבי אבהו משום דריש לקיש אמר לגבל

ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין

אמר רב נחמן בר יצחק