חולין לא

גידפי דמיפרמי

והא בעי כסוי וכי תימא דמכסו ליה והאמר רבי זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה

דמזמין ליה לעפר דכולה פתקא

היה שוחט והתיז אמר רבי זירא מלא צואר וחוץ לצואר

איבעיא להו מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר דהוו לה תרי צוארי או דלמא מלא צואר וחוץ לצואר משהו

תא שמע היה שוחט והתיז שני ראשין בבת אחת אם יש לסכין מלא צואר אחד כשר מאי מלא צואר אחד אילימא מלא צואר אחד ותו לא השתא בבהמה אחת בעינן מלא צואר וחוץ לצואר בשתי בהמות סגי להו כמלא צואר אחד אלא פשיטא מלא צואר חוץ לשני צוארין

שמע מינה מלא צואר חוץ לצואר שמע מינה

במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא וכו׳ אמר רב מנשה באיזמל שאין לו קרנים

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב מנשה מחטא מאי אמר ליה מחטא מבזע בזע

מחטא דאושכפי מאי אמר ליה תנינא אפילו כל שהוא מאי לאו מחטא דאושכפי לא איזמל איזמל בהדיא קתני לה פרושי קא מפרש מאי כל שהו איזמל

הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך מחטא דאושכפי השתא מחטא דאושכפי שריא איזמל מיבעיא איזמל אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא ליגזר איזמל שאין לו קרנים אטו איזמל שיש לו קרנים קא משמע לן

מתני׳ נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל

גמ׳ טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואף על גב דלא מיכוין

מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא רבי נתן היא דתני אושעיא זעירא דמן חבריא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלים הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן

והא אמרה רבא חדא זימנא דתנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואמרינן מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה ואמר רבא רבי נתן היא

צריכא דאי אשמועינן התם משום דקא מיכוין לשום חתיכה בעולם אבל הכא דלא קא מיכוין אימא לא

ואי אשמעינן הכא משום דקאתי מכח בן דעת אבל התם דלא קאתי מכח בן דעת אימא לא צריכא

אתמר נדה שנאנסה וטבלה אמר רב יהודה אמר רב טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ורבי יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה

אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעיא

אמר ליה בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ומנא תימרא דתנן גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין מאי לאו אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מיכווני אף אדם נמי לא בעי כוונה

ממאי דלמא ביושב ומצפה עסקינן אימתי יתלש הגל

וכלים דומיא דאדם מה אדם דבעינן כוונה אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם

וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא

מהו דתימא ליגזר משום חרדלית של גשמים אי נמי ליגזר ראשין אטו כיפין קא משמע לן דלא גזרינן

ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין דתנן מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין שאין מטבילין באויר

אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן דתנן פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן בכי יתן

ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות ופירות בכי יתן

איתיביה רבא לרב נחמן טבל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא

הכי קאמר אף על פי שהוחזק לחולין אסור למעשר

איתיביה טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל מאי לאו כאילו לא טבל כלל

לא כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר

אמר ליה אביי לרב יוסף לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן מהא

אמר ליה רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן בן יוסף

דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכבס מה תלמוד לומר שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת

אי מה להלן בעינן דעת כהן אף כאן בעינן דעת כהן תלמוד לומר וטהר מכל מקום

מתקיף לה רב שימי בר אשי ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה

ותנן נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה והוינן בה טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואף על גב דלא מיכוין ואמרינן מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה אמר רבא רבי נתן היא

בשחיטה אפילו רבי יונתן בן יוסף מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כוונה

ורבנן נהי דלא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה בעינן

אמר רבא בהא זכנהו רבי נתן לרבנן מי כתיב וחתכת וזבחת כתיב אי בעינן כוונה לחתיכה אפילו לזביחה נמי ליבעי אי לא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה נמי לא ליבעי

היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה אילימא דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא

ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן אוכלות בתרומה

אמר רב פפא לרבי נתן שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה להקר

אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה