Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ה בשבט תשע״ט | 31 ינואר 2019

חולין סה

הגמרא מסיימת את הדיונים על עופות ועוברת לחגבים – מהם סימנים של חגבים טהורים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

בתרתי תיבות שמע מינה תרי שמות נינהו

אלא מעתה את כדר לעמר דפסק להו ספרא בתרי הכי נמי דתרתי שמי נינהו אמרי התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו

אבל אמרו חכמים כל עוף תניא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא

ציפרתא נמי מקלט קלטה אמר אביי קולט ואוכל קאמרי

אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור

כמאן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן

ובחגבים כל שיש לו כו׳ מאי רובו אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו

תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר רבי אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לא כרעים אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מאי זחל אמר אביי אסקרין

תנו רבנן את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו׳ ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול חגב זה גדיאן מה תלמוד לומר למינו למינהו למינהו למינהו ארבע פעמים להביא ציפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית

דבי רבי ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא


ציפורת כרמים

אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין תלמוד לומר סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין תלמוד לומר חרגל זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך הבא וראשו ארוך מנין

אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו

והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר תלמוד לומר חגב ששמו חגב

אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו תלמוד לומר למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו

פריך רב אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן אי הכי חרגול נמי דשוו להו לא ליכתוב ותיתי מארבה וסלעם

אלא איכא למיפרך מה להנך שכן אין להן זנב הכי נמי איכא למיפרך מה להנך שכן אין ראשן ארוך

אלא אמר רב אחאי סלעם יתירא הוא לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול דמאי פרכת מה לארבה דאין לו גבחת הרי חרגול דיש לו גבחת מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב סלעם דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

חולין סה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חולין סה

בתרתי תיבות שמע מינה תרי שמות נינהו

אלא מעתה את כדר לעמר דפסק להו ספרא בתרי הכי נמי דתרתי שמי נינהו אמרי התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו

אבל אמרו חכמים כל עוף תניא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא

ציפרתא נמי מקלט קלטה אמר אביי קולט ואוכל קאמרי

אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור

כמאן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן

ובחגבים כל שיש לו כו׳ מאי רובו אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו

תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר רבי אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לא כרעים אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מאי זחל אמר אביי אסקרין

תנו רבנן את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו׳ ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול חגב זה גדיאן מה תלמוד לומר למינו למינהו למינהו למינהו ארבע פעמים להביא ציפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית

דבי רבי ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא


ציפורת כרמים

אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין תלמוד לומר סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין תלמוד לומר חרגל זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך הבא וראשו ארוך מנין

אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו

והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר תלמוד לומר חגב ששמו חגב

אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו תלמוד לומר למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו

פריך רב אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן אי הכי חרגול נמי דשוו להו לא ליכתוב ותיתי מארבה וסלעם

אלא איכא למיפרך מה להנך שכן אין להן זנב הכי נמי איכא למיפרך מה להנך שכן אין ראשן ארוך

אלא אמר רב אחאי סלעם יתירא הוא לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול דמאי פרכת מה לארבה דאין לו גבחת הרי חרגול דיש לו גבחת מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב סלעם דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך


גלול כלפי מעלה