Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ח׳ באדר א׳ תשע״ט | 13 פברואר 2019

חולין עח

הדין אותו ואת בנו שאסור לשחוט באותו יום- דעות שונות בטעמי המצווה (רמב"ם/רמב"ן/ספר החינוך). המשנה מביאה כל מיני וריאציות אפשרויות בין חולין ומוקדשים שנשחטו בחוץ ובפנים – האם ואיזה עונש יקבלו השוחטים ומה הסטטוס של הבשר בכל מקרה. הגמרא מביאה ברייתא שדנה במקור לכך שההלכה נוהגת גם בחוליןן וגם במוקדשים ודורשת שגם רלוונטי בבהמת כלאים. הגמרא מקשה על הדרשה בקשר לכלאים.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

דניכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא אמאי כי היכי דליחזיוה אינשי וליבעי רחמי עילויה

כדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים

אמר רבינא כמאן תלינן כובסא בדיקלא כמאן כי האי תנא

הדרן עלך בהמה המקשה

מתני׳ אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין

כיצד השוחט אותו ואת בנו חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג את הארבעים

קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים

חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

חולין וקדשים בחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

קדשים וחולין בחוץ הראשון חייב כרת ופסול והשני כשר ושניהם סופגים את הארבעים

חולין וקדשים בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים וחולין בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

חולין בחוץ ובפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

קדשים בחוץ ובפנים הראשון חייב כרת ושניהם סופגים את הארבעים ושניהם פסולים

חולין בפנים ובחוץ הראשון פסול ופטור והשני סופג את הארבעים וכשר קדשים בפנים ובחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

גמ׳ תנו רבנן מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין תלמוד לומר שור או כשב או עז כי יולד וכתיב בתריה ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לימד על אותו ואת בנו שנוהג במוקדשין

ואימא במוקדשין אין בחולין לא שור הפסיק הענין

ואימא בחולין אין במוקדשין לא כתיב ושור ויו מוסיף על ענין ראשון

אי מה קדשים כלאים לא אף אותו ואת בנו כלאים לא אלמה תניא אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי

ועוד שה כתיב ואמר רבא


זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים אמר קרא או לרבות את הכלאים

האי או מיבעי ליה לחלק דסלקא דעתך אמינא עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב קא משמע לן לחלק מבנו נפקא

ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומר עד שישחוט שור ושה ובנו תלמוד לומר שור או שה אותו ואת בנו מאי לאו מאו נפקא ליה לא מאותו

הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו לחלק מנא ליה לחלק לא צריך קרא דסבר לה כרבי יונתן

דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין תלמוד לומר אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה

רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

מאי חנניה ומאי רבנן דתניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות

מאי טעמא דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים

לא אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן

תלמוד לומר אותו אחד ולא שנים אחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים

ואם נפשך לומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו

מה אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

חולין עח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חולין עח

דניכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא אמאי כי היכי דליחזיוה אינשי וליבעי רחמי עילויה

כדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים

אמר רבינא כמאן תלינן כובסא בדיקלא כמאן כי האי תנא

הדרן עלך בהמה המקשה

מתני׳ אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין

כיצד השוחט אותו ואת בנו חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג את הארבעים

קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים

חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

חולין וקדשים בחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

קדשים וחולין בחוץ הראשון חייב כרת ופסול והשני כשר ושניהם סופגים את הארבעים

חולין וקדשים בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים וחולין בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

חולין בחוץ ובפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

קדשים בחוץ ובפנים הראשון חייב כרת ושניהם סופגים את הארבעים ושניהם פסולים

חולין בפנים ובחוץ הראשון פסול ופטור והשני סופג את הארבעים וכשר קדשים בפנים ובחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

גמ׳ תנו רבנן מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין תלמוד לומר שור או כשב או עז כי יולד וכתיב בתריה ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לימד על אותו ואת בנו שנוהג במוקדשין

ואימא במוקדשין אין בחולין לא שור הפסיק הענין

ואימא בחולין אין במוקדשין לא כתיב ושור ויו מוסיף על ענין ראשון

אי מה קדשים כלאים לא אף אותו ואת בנו כלאים לא אלמה תניא אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי

ועוד שה כתיב ואמר רבא


זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים אמר קרא או לרבות את הכלאים

האי או מיבעי ליה לחלק דסלקא דעתך אמינא עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב קא משמע לן לחלק מבנו נפקא

ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומר עד שישחוט שור ושה ובנו תלמוד לומר שור או שה אותו ואת בנו מאי לאו מאו נפקא ליה לא מאותו

הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו לחלק מנא ליה לחלק לא צריך קרא דסבר לה כרבי יונתן

דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין תלמוד לומר אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה

רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

מאי חנניה ומאי רבנן דתניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות

מאי טעמא דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים

לא אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן

תלמוד לומר אותו אחד ולא שנים אחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים

ואם נפשך לומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו

מה אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו


גלול כלפי מעלה