Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י׳ באדר א׳ תשע״ט | 15 פברואר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

חולין פ

מה הבסיס למחלוקות ר’ אליעזר וחכמים בעניין כוי בנושאים של אותו ואת בנו, כיסוי הדם ומתנות כהונה? באיזה סוג של כוי חולקים (אמא תיישה או אמא צבייה?) דעות אחרות בעניין זיהוי הכוי מובאים. משנתינו לא תואמת דעת ר’ שמעון שרואה כל שחיטה שאינה ראויה אינה נקראת שחיטה – כולל כל קרבן שנשחט כי שחיטתו אינה מתירה באכילה ועל כן אין שום איסור של אותו ואת בנו. לפי המשנה, למה לא כתוב שמקבלים מלקות נוספות על הבאת קרבן מחוסר זמן למקדש? שני תירוצים מובאים.<


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

בשה ואפילו מקצת שה רבנן סברי שה ואפילו מקצת שה ורבי אליעזר סבר שה ולא מקצת שה

אמר רב פפא הלכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה

דבין לרבנן ובין לרבי אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא

וקא מיפלגי בשה ואפילו מקצת שה

לענין אותו ואת בנו משכחת לה בין בתייש הבא על הצבייה ובין בצבי הבא על התיישה

בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא דרבנן סברי דילמא חוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן ואסור

ורבי אליעזר סבר נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן

בצבי הבא על התיישה ולמלקות רבנן סברי נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן ומלקינן ליה ורבי אליעזר סבר איסורא איכא מלקות ליכא

איסורא איכא דלמא אין חוששין לזרע האב והאי שה מעליא הוא מלקות ליכא דלמא חוששין לזרע האב

ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן

אמר רב יהודה כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא רב נחמן אמר כוי זה איל הבר

כתנאי כוי זה איל הבר ויש אומרים זה הבא מן התייש ומן הצבייה רבי יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה רבן שמעון בן גמליאל אומר מין בהמה היא ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים

אמר רבי זירא אמר רב ספרא אמר רב המנונא הני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח סבר לה כי הא דאמר רבי יצחק עשר בהמות מנה הכתוב ותו לא

והני מדלא קחשיב להו בהדי חיות שמע מינה דעז נינהו מתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא איל וצבי פרט כל בהמה כלל

פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט איכא טובא

אם כן כל הני פרטי למה לי מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ואמרי לה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי דלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו אמר ליה רב חנן לרב אשי אמימר שרי תרבייהו

בעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא הני עזי דבאלא מהו לגבי מזבח אמר ליה עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר

דתנן שור הבר מין בהמה הוא רבי יוסי אומר מין חיה דרבנן סברי מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ורבי יוסי סבר מדקא חשיב ליה בהדי חיות מינא דחיה הוא אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו אמר ליה רב נחמן לרב אשי אמימר שרי תרבייהו

כיצד השוחט וכו׳ אמר רבי אושעיא כולה מתניתין דלא כרבי שמעון ממאי מדקא תני קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה

קמא מיקטל קטליה שני מתקבל בפנים הוא כרת נמי ליחייב

חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קמא מיקטל קטליה שני אמאי סופג את הארבעים

קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר שני אמאי סופג את הארבעים ופסול אלא שמע מינה דלא כרבי שמעון

פשיטא דהכי איתא שחיטת קדשים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא דהא אי נחר וזריק דם לא מישתרי בשר וכי שחט מישתרי בשר ושחיטה ראויה היא קא משמע לן

ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה

תלמוד לומר ושור ושה שרוע וקלוט וגו׳ לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה

כי קא חשיב לאוי דאותו ואת בנו לאוי נוכראי לא קא חשיב

ולא והא קדשים בחוץ דלאוי נוכראי נינהו וקא חשיב דקתני קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים

בשלמא שני משום לאו דאותו ואת בנו אלא ראשון אמאי סופג לאו משום לאו דשחוטי חוץ

כל היכא דליכא לאו דאותו ואת בנו חשיב לאוי נוכראי וכל היכא דאיכא לאו דאותו ואת בנו לא חשיב לאוי נוכראי

רבי זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

חולין פ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חולין פ

בשה ואפילו מקצת שה רבנן סברי שה ואפילו מקצת שה ורבי אליעזר סבר שה ולא מקצת שה

אמר רב פפא הלכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה

דבין לרבנן ובין לרבי אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא

וקא מיפלגי בשה ואפילו מקצת שה

לענין אותו ואת בנו משכחת לה בין בתייש הבא על הצבייה ובין בצבי הבא על התיישה

בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא דרבנן סברי דילמא חוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן ואסור

ורבי אליעזר סבר נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן

בצבי הבא על התיישה ולמלקות רבנן סברי נהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן ומלקינן ליה ורבי אליעזר סבר איסורא איכא מלקות ליכא

איסורא איכא דלמא אין חוששין לזרע האב והאי שה מעליא הוא מלקות ליכא דלמא חוששין לזרע האב

ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן

אמר רב יהודה כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא רב נחמן אמר כוי זה איל הבר

כתנאי כוי זה איל הבר ויש אומרים זה הבא מן התייש ומן הצבייה רבי יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה רבן שמעון בן גמליאל אומר מין בהמה היא ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים

אמר רבי זירא אמר רב ספרא אמר רב המנונא הני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח סבר לה כי הא דאמר רבי יצחק עשר בהמות מנה הכתוב ותו לא

והני מדלא קחשיב להו בהדי חיות שמע מינה דעז נינהו מתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא איל וצבי פרט כל בהמה כלל

פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט איכא טובא

אם כן כל הני פרטי למה לי מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ואמרי לה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי דלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו אמר ליה רב חנן לרב אשי אמימר שרי תרבייהו

בעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא הני עזי דבאלא מהו לגבי מזבח אמר ליה עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר

דתנן שור הבר מין בהמה הוא רבי יוסי אומר מין חיה דרבנן סברי מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ורבי יוסי סבר מדקא חשיב ליה בהדי חיות מינא דחיה הוא אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו אמר ליה רב נחמן לרב אשי אמימר שרי תרבייהו

כיצד השוחט וכו׳ אמר רבי אושעיא כולה מתניתין דלא כרבי שמעון ממאי מדקא תני קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה

קמא מיקטל קטליה שני מתקבל בפנים הוא כרת נמי ליחייב

חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קמא מיקטל קטליה שני אמאי סופג את הארבעים

קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול

מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר שני אמאי סופג את הארבעים ופסול אלא שמע מינה דלא כרבי שמעון

פשיטא דהכי איתא שחיטת קדשים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא דהא אי נחר וזריק דם לא מישתרי בשר וכי שחט מישתרי בשר ושחיטה ראויה היא קא משמע לן

ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה

תלמוד לומר ושור ושה שרוע וקלוט וגו׳ לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה

כי קא חשיב לאוי דאותו ואת בנו לאוי נוכראי לא קא חשיב

ולא והא קדשים בחוץ דלאוי נוכראי נינהו וקא חשיב דקתני קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים

בשלמא שני משום לאו דאותו ואת בנו אלא ראשון אמאי סופג לאו משום לאו דשחוטי חוץ

כל היכא דליכא לאו דאותו ואת בנו חשיב לאוי נוכראי וכל היכא דאיכא לאו דאותו ואת בנו לא חשיב לאוי נוכראי

רבי זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב

גלול כלפי מעלה