Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו באדר א׳ תשע״ט | 3 מרץ 2019

חולין צו

בקשר לבשר שנתעלם מן העין, אפשר לסמוך על טביעות עין כמו סימנים להגיד שזה אותה חתיכת בשר כשר שהיה לך קודם ולא שעורב החליפו. באיזה מקרים נחשב טביעות עין יותר מסימנים ובאיזה מקרים לא מאפשרים טביעות עין? האם צריך להוציא את כל הגיד או רק החלק שליד כף הירך? האם צריך לאכול לפחות כזית כדי להתחייב מלקות? אם בישלו הגיד עם הירך, הגיד אוסר את הירך אם נתן טעם – איך משערים? מה קורה אם בישלו גיד הנשה עם גידים שמותרים? במה זה תלוי?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

ולא מהדרינן בטביעות עינא השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיפא

דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא

אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא תדע דאילו אתו בתרי ואמרי פלניא דהאי סימניה והאי סימניה קטל נפשא לא קטלינן ליה ואילו אמרי אית לן טביעות עינא בגויה קטלינן ליה

אמר רב אשי תדע דאילו אמר ליה איניש לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כי חזי ליה ידע ליה

מתני׳ הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו רבי יהודה אומר כדי לקיים בו מצות נטילה

האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין בו כזית חייב אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים

גמ׳ בר פיולי הוה קאי קמיה דשמואל וקא מנקר אטמא הוה קא גאים ליה אמר ליה חות ביה טפי השתא לא חזיתך ספיתא לי איסורא

אירתת נפל סכינא מידיה אמר ליה לא תירתת דאורי לך כרבי יהודה אורי לך

אמר רב ששת מאי דשקל בר פיולי דאורייתא לרבי יהודה מכלל דשייר דרבנן לרבי יהודה אלא דאורי ליה כמאן אורי ליה

אלא אמר רב ששת מאי דשקל בר פיולי דאורייתא ומאי דשייר דרבנן לרבי מאיר דאי רבי יהודה אפילו מדרבנן שרי

האוכל מגיד הנשה [וכו׳] אמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד שנאמר על כף הירך

אמר רב פפא כתנאי אכלו ואין בו כזית חייב רבי יהודה אומר עד שיהא בו כזית

מאי טעמא דרבנן בריה (בפני עצמה) היא


ורבי יהודה אכילה כתיבה ביה ורבנן ההיא אכילה דכי אית ביה ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית מיחייב

ורבי יהודה מאשר על כף הירך נפקא

ורבנן ההוא מיבעי ליה לכדשמואל דאמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל כף הירך ורבי יהודה הירך כתיב דכולה ירך

ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא ולעולם שעל הכף

והאי כף מיבעי ליה למעוטי עוף דלית ליה כף תרי כף כתיבי

מתני׳ ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת

גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם

וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם

גמ׳ אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד

איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

חולין צו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

חולין צו

ולא מהדרינן בטביעות עינא השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיפא

דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא

אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא תדע דאילו אתו בתרי ואמרי פלניא דהאי סימניה והאי סימניה קטל נפשא לא קטלינן ליה ואילו אמרי אית לן טביעות עינא בגויה קטלינן ליה

אמר רב אשי תדע דאילו אמר ליה איניש לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כי חזי ליה ידע ליה

מתני׳ הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו רבי יהודה אומר כדי לקיים בו מצות נטילה

האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין בו כזית חייב אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים

גמ׳ בר פיולי הוה קאי קמיה דשמואל וקא מנקר אטמא הוה קא גאים ליה אמר ליה חות ביה טפי השתא לא חזיתך ספיתא לי איסורא

אירתת נפל סכינא מידיה אמר ליה לא תירתת דאורי לך כרבי יהודה אורי לך

אמר רב ששת מאי דשקל בר פיולי דאורייתא לרבי יהודה מכלל דשייר דרבנן לרבי יהודה אלא דאורי ליה כמאן אורי ליה

אלא אמר רב ששת מאי דשקל בר פיולי דאורייתא ומאי דשייר דרבנן לרבי מאיר דאי רבי יהודה אפילו מדרבנן שרי

האוכל מגיד הנשה [וכו׳] אמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד שנאמר על כף הירך

אמר רב פפא כתנאי אכלו ואין בו כזית חייב רבי יהודה אומר עד שיהא בו כזית

מאי טעמא דרבנן בריה (בפני עצמה) היא


ורבי יהודה אכילה כתיבה ביה ורבנן ההיא אכילה דכי אית ביה ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית מיחייב

ורבי יהודה מאשר על כף הירך נפקא

ורבנן ההוא מיבעי ליה לכדשמואל דאמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל כף הירך ורבי יהודה הירך כתיב דכולה ירך

ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא ולעולם שעל הכף

והאי כף מיבעי ליה למעוטי עוף דלית ליה כף תרי כף כתיבי

מתני׳ ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת

גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם

וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם

גמ׳ אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד

איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו


גלול כלפי מעלה