הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
עירובין י
השיעור היום מוקדש על ידי רבקה שווצמר לזכר נשמת טובי שווצמר, טויבי גיטל בת משה צבי הירש ז”ל – אהבתה ללימוד תורה היתה ניכרת מתוך מעשיה כמחנכת וכבעלת חסד. ועל ידי אוני ואנדי שיפמילר לזכר נשמת אביה של אנדי, צבי בן משה זאב ופרידה ז”ל.
הגמרא מביאה קושי מהברייתא על המשנה בחצר גדולה/קטנה שקובע את המידות ב10 ו11 אמות על השיטה שנראה מבחוץ ושווה מבפנים נידון משום לחי. בכל אופן פוסקים בגמרא שזה כן נידון משום לחי. במשנה היה כתוב שאם פפתח המבוי רחב מעשר אמות ימעט. האם ר’ יהודה גם חולק על דין זה כמו שהוא חולק בעניין הגובה? ואם כן, האם יש גבול לדעתו ומהו? האם אפשר ללמוד מקל וחומר מפסי ביראות ששם אי אפשר יותר משלוש עשרה אמה ושליש? לתנא קמא, איך מתקנים מבוי שפתחו רחבה עשרים אמה? מביאים ברייתא שמפסיק לשים קנה באמצע אבל לוי דוחה את הברייתא ומצריך קיר גבוה עשרה טפחים שנכנס ארבע אמות לתוך המבוי. הגמרא מציעה שגם אפשר כרב יהודה שדיבר על מקרה של רחב 15 אמות והתיר על ידי קיר בכניסה למבוי שחוסם חלק מה15 אמה – 3 אמות ומשאיר 2 אמות בצד. בגלל שעומד מרובה על הפרוץ, זה עובד. הגמרא מציעה כמה אפשרויות שונות להבין מתי עובד “עומד מרובה על הפרוץ” מתי רוחות ומתי לא, מכך שרב יהודה דיבר על דוגמה זו ולא הציע אפשרויות אחרות, כגון שני פסים של אחד וחצי עם רווח של שתיים באמצע. מציעים שאולי זה לא יעבוד במקרה כזה אבל דוחים את ההנחה הזאת. למה לא חוששים שאנשים יצאו מהפתח שהוא שתי אמות? הגמרא מביאה דיון דוחה בעניין עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ממקרה של טומאת אהל בכיסוי אסלה של עור עם נקב באמצע – הנקב מצטרף לגודל הכיסוי. יש ויכוח בין רבין ורב דימי לגבי המידות ואביי מנסה לבדוק אם מתווכחים גם על עניין עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתניא חצר ניתרת בפס אחד רבי אומר בשני פסין
האי מאי אי אמרת בשלמא נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ורבי סבר לה כרבי יוסי ודרבי זירא ודרבינא ליתא משום הכי קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה משום דרבי סבר לה כרבי יוסי
אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ודרבי זירא ודרבינא איתא ורבי לא סבר לה כרבי יוסי גדולה באחת עשרה למה לי
ממה נפשך אי למשרייה לגדולה קאתי בעשר ושני טפחים סגיא ואי למיסרה לקטנה קאתי לאשמועינן דמפלגי טובא
אלא לאו שמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי שמע מינה
אמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתתא
אמר ליה אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי ארבע אמות נידון משום מבוי ואסור להשתמש בכולו
ואת אמרת לן עלה שמע מינה תלת שמע מינה בין לחיין אסור ושמע מינה משך מבוי בארבע ושמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי
והלכתא נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי תיובתא והלכתא
אין משום דתני רבי חייא כוותיה:
והרחב מעשר ימעט: אמר אביי תנא והרחב מעשר ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך למעט ועד כמה
סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר עד שלש עשרה אמה ושליש וקל וחומר מפסי ביראות
ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש
והיא הנותנת פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא תתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד תתיר בו יותר משלש עשרה אמות ושליש
אי נמי לאידך גיסא פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא אקיל בהו קולא אחרינא מבוי כלל כלל לא
תני לוי מבוי שהוא רחב עשרים אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו הוא תני לה והוא אמר לה דאין הלכה כאותה משנה איכא דאמרי אמר שמואל משמיה דלוי אין הלכה כאותה משנה
אלא היכי עביד אמר שמואל משמיה דלוי
עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי
אי נמי כדרב יהודה דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות
ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה שמע מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד
לעולם אימא לך הוי עומד ושאני הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה
ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה שמע מינה עומד כפרוץ אסור
לעולם אימא לך מותר ושאני הכא דאתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה
וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה
אין הכי נמי וכולי האי לא אטרחוה רבנן
וליחוש דלמא שביק פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא אמר רב אדא בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן
ומאי שנא מדרבי אמי ודרבי אסי
התם קא ממעט בהילוכא הכא לא קא ממעט בהילוכא
תנן התם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח
מאי עור העסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כיסוי של בית הכסא
וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע כי אתא רבין אמר אצבע ומחצה מכאן ואצבע ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע
אמר ליה אביי לרב דימי מי פליגיתו אמר ליה לא הא ברברבתא הא בזוטרתא ולא פליגין
אמר ליה לאיי פליגיתו ובעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות פליגיתו לדידך הוי עומד משתי רוחות לרבין מרוח אחת הוי עומד משתי רוחות לא הוי עומד
דאי סלקא דעתך לא פליגיתו לרבין הכי איבעי ליה למימר אצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש ריוח באמצע
ואלא מאי פליגינן לדידי הכי איבעי לי למימר אצבע ושני שלישים מכאן ואצבע ושני שלישים מכאן ואצבעיים ושני שלישים ריוח באמצע
אלא אי איכא למימר דפלגינן בפרוץ כעומד פלגינן:
אם יש לו צורת הפתח אף על פי שרחב מעשר אינו צריך למעט: אשכחן צורת הפתח דמהניא ברחבו ואמלתרא דמהניא בגבהו
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
על יחס אמביוולנטי למקורות תנאיים
בסוגיות האחרונות מצויות – בשני התלמודים – כמה התייחסויות מעניינות לערכם המשתנה של מקורות תנאיים לדיון, ובמשתמע עולות השאלות הבאות: האם המביא ברייתא בהכרח סובר כמותה? מה הופך ברייתא לרלוונטית, ומתי “אינה משנה” ואין סומכים עליה? כשמשתמעים דינים סותרים ממשנה ומברייתא, האם תמיד מתניתין אלימא מברייתא? האם יש סוגיות שלמות שמוצאן מברייתא ולא ממשנה? האם…
הקדמה למסכת עירובין – מאת יעל לדרר שחק
🙋🏻♀️ כאחת שעדיין רק מתחילה בדף יומי מבחינתה, ואף עדיין לומדת בכלל מה זה גמרא; כאחת שארון הספרים שלה לא מצויד בגמרות או במ”ד כרכים של אנציקלופדיה תלמודית; כאחת שלא מחזיקה לצידה (עדיין) מתמיד בדף היומי (חוץ מאבי היקר שמשנן איתי את הארמית שהוא זוכר כילד יתום מגיל 9, לפני שקפץ מהחלון של “ישיבת “תפארת…
עירובין י
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתניא חצר ניתרת בפס אחד רבי אומר בשני פסין
האי מאי אי אמרת בשלמא נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ורבי סבר לה כרבי יוסי ודרבי זירא ודרבינא ליתא משום הכי קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה משום דרבי סבר לה כרבי יוסי
אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ודרבי זירא ודרבינא איתא ורבי לא סבר לה כרבי יוסי גדולה באחת עשרה למה לי
ממה נפשך אי למשרייה לגדולה קאתי בעשר ושני טפחים סגיא ואי למיסרה לקטנה קאתי לאשמועינן דמפלגי טובא
אלא לאו שמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי שמע מינה
אמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתתא
אמר ליה אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי ארבע אמות נידון משום מבוי ואסור להשתמש בכולו
ואת אמרת לן עלה שמע מינה תלת שמע מינה בין לחיין אסור ושמע מינה משך מבוי בארבע ושמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי
והלכתא נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי תיובתא והלכתא
אין משום דתני רבי חייא כוותיה:
והרחב מעשר ימעט: אמר אביי תנא והרחב מעשר ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך למעט ועד כמה
סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר עד שלש עשרה אמה ושליש וקל וחומר מפסי ביראות
ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש
והיא הנותנת פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא תתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד תתיר בו יותר משלש עשרה אמות ושליש
אי נמי לאידך גיסא פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא אקיל בהו קולא אחרינא מבוי כלל כלל לא
תני לוי מבוי שהוא רחב עשרים אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו הוא תני לה והוא אמר לה דאין הלכה כאותה משנה איכא דאמרי אמר שמואל משמיה דלוי אין הלכה כאותה משנה
אלא היכי עביד אמר שמואל משמיה דלוי
עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי
אי נמי כדרב יהודה דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות
ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה שמע מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד
לעולם אימא לך הוי עומד ושאני הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה
ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה שמע מינה עומד כפרוץ אסור
לעולם אימא לך מותר ושאני הכא דאתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה
וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה
אין הכי נמי וכולי האי לא אטרחוה רבנן
וליחוש דלמא שביק פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא אמר רב אדא בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן
ומאי שנא מדרבי אמי ודרבי אסי
התם קא ממעט בהילוכא הכא לא קא ממעט בהילוכא
תנן התם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח
מאי עור העסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כיסוי של בית הכסא
וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע כי אתא רבין אמר אצבע ומחצה מכאן ואצבע ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע
אמר ליה אביי לרב דימי מי פליגיתו אמר ליה לא הא ברברבתא הא בזוטרתא ולא פליגין
אמר ליה לאיי פליגיתו ובעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות פליגיתו לדידך הוי עומד משתי רוחות לרבין מרוח אחת הוי עומד משתי רוחות לא הוי עומד
דאי סלקא דעתך לא פליגיתו לרבין הכי איבעי ליה למימר אצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש ריוח באמצע
ואלא מאי פליגינן לדידי הכי איבעי לי למימר אצבע ושני שלישים מכאן ואצבע ושני שלישים מכאן ואצבעיים ושני שלישים ריוח באמצע
אלא אי איכא למימר דפלגינן בפרוץ כעומד פלגינן:
אם יש לו צורת הפתח אף על פי שרחב מעשר אינו צריך למעט: אשכחן צורת הפתח דמהניא ברחבו ואמלתרא דמהניא בגבהו
