Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ל׳ באב תש״פ | 20 אוגוסט 2020

עירובין יא

השיעור היום מוקדש על ידי חנה ומיכאל פיוטרוקובסקי לכבוד עזי וריבה אסנסטן ומרגולית, זאב, ובצלאל והוריהם, לכבוד עלייתיהם ארצה של חנה ומיכאל השבוע! 

האם היוצאים מן הכלל שיש לגבי גובה (אמלתרא) תקפים לגבי רוחב (יותר מעשר אמות)? ולהיפך – האם צורת הפתח שפותר בעיית רוחב, האם גם פותר בעיית הגובה? לפי רב אפילו אם יש צורת הפתח עדיין צריך למעט את הרוחב אם רחב יותר מעשר אמות. רב יוסף לומד מכאן שלרב בחצר שיש ברובה פחחים וחלונות, אי אפשר להתיר בצורת הפתח כי הוא משווה בין יותר מעשר במבוי ופרוץ מרובה על העומד בחצר. האם באמת אפשר לעשות השוואה כזאת? האם ר' יוחנן גם הסכים עם רב שצורת הפתח לא מתיר פתח של יותר מעשר אמות? הגמרא מביאה שתי מחלוקות בין ר' יוחנן לריש לקיש בעייין צורת הפתח כמחיצה לעניין כלאים ולעניין שבת. משיטת ר' יוחנן בראשון, מנסים להוכיח שמדובר באותו מקרה של רב ושהוא מסכים איתו אבל בסוף לא ברור שזה כך. וגם יש סתירה בין הדעות של כל אחד בשני המחלוקות השונות – איך ניתן לפתור את הסתירות? הגמרא מביאה דינים שונים בתורת הפתח – אסור אם זה לא בגובה (מן הצד) וצריך היכר ציר לפי ריש לקיש. רב נחמן ורב ששת חולקים: האם בשני לחיים צריכים להגיע לקורה או מספיק שזה עומד בגובה מעליהם? רב ששת אסר אם לא נוגעים ורב נחמן התיר. רב נחמן התיר לריש גלותא מבוי בצורת הפתח לפי שיטתו ורב ששת הורה לשמשו להוירד את זה. בעקבות מה שעשה אנשי ריש גלותא הכניסו אותו לבית הסוהר ורב ששת היה צריך לבוא ולהודות שזה נעשה בהוראתו כדי להוציאו מבית הסהר. רבה בר שמואל מביא בפני רב ששת מקור בעניין חיוב מזוזה שמשם מוכח שרב ששת טעה. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין לחי וקרה במבוי סתום – מה נדרש? באיזה מקרה חולקים (מחלוקת בין ר' ישמעאל ור' עקיבא). לפי בית שמאי ולפי בית הלל, כמה מחיצות נחשבים כרשות הרבים מדאורייתא לאסור העברה מרשות הרבים וכמה הצריכו להתיר טלטול במבוי?

איפכא מאי

תא שמע דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט

אמלתרא ברחבו מאי תא שמע דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט והרחב מעשר ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא אינו צריך למעט

מאי לאו אסיפא לא ארישא

מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב אינו צריך למעט אמר ליה אתנייה צריך למעט

אמר רב יוסף מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת הפתח

מאי טעמא הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת הפתח אף פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצורת הפתח

מה ליותר מעשר האוסר במבוי שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לרבי מאיר תאמר בפרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר שכן התרת אצל פסי ביראות לדברי הכל

לימא מסייע ליה דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ

שרובן סלקא דעתך אלא אימא שריבה בהן פתחים וחלונות ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ

אמר רב כהנא כי תניא ההיא בפיתחי שימאי

מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר דלית להו שקפי וחד אמר דלית להו תיקרה

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים

ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת רבי יוחנן אמר לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו

במאי עסקינן אילימא מן הצד והאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום

אלא על גבן ובמאי אילימא בעשר בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא

אלא לאו ביתר מעשר

לא לעולם בעשר ומן הצד ובדרב חסדא קא מיפלגי

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה ברבי חנינא

פיאה מותרת לענין כלאים אבל לא לשבת ורבי יוחנן אמר כמחיצות לשבת דלא כך מחיצות לכלאים דלא

בשלמא דריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא

אי אמרת בשלמא התם על גבן הכא מן הצד שפיר אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד מאי איכא למימר

לעולם אידי ואידי מן הצד התם בעשר הכא ביותר מעשר

ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר מעשר דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה שהלך רבי יהושע אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה אף על פי שבקי בהלכות כלאים ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן ואמר לו רבי אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביותר מעשר אסור

במאי עסקינן אילימא על גבן יותר מעשר אסור והתניא היו שם קנין הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלה אפילו ביותר מעשר מותר

אלא לאו מן הצד וקאמר ליה בעשר מותר יותר מעשר אסור שמע מינה:

גופא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום

ואמר רב חסדא צורת הפתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת ואפילו דלת של קשין

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב אויא אבקתא

אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת הפתח אמרו ליה לא אמר ולא כלום

תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן צריכין ליגע או אין צריכין ליגע רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע

אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה אמר ליה רב ששת לשמעיה רב גדא זיל שלוף שדינהו אזל שלף שדינהו אשכחוהו דבי ריש גלותא חבשוהו אזל רב ששת קם אבבא אמר ליה גדא פוק תא נפק ואתא

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל אמר ליה תני מר מידי בצורת הפתח אמר ליה אין תנינא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת

אמר אביי הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה ולא כלום

כי פליגי ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה

רבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים

אמר ליה אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה:

מתני׳ הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה רבי אליעזר אומר לחיין

משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא ניתר או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו:

גמ׳ כמאן דלא כחנניה ולא כתנא קמא

אמר רב יהודה הכי קאמר הכשר מבוי סתום כיצד בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה

בית שמאי אומרים לחי וקורה למימרא דקא סברי בית שמאי ארבע מחיצות דאורייתא

לא לזרוק משלש הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא ארבע

בית הלל אומרים או לחי או קורה לימא קא סברי בית הלל שלש מחיצות דאורייתא

לא לזרוק משתים הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא שלש:

רבי אליעזר אומר לחיין: איבעיא להו רבי אליעזר לחיין וקורה קאמר או דילמא לחיין בלא קורה קאמר

תא שמע מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו

להעמיק בדף

ורד נעם

על יחס אמביוולנטי למקורות תנאיים

בסוגיות האחרונות מצויות – בשני התלמודים – כמה התייחסויות מעניינות לערכם המשתנה של מקורות תנאיים לדיון, ובמשתמע עולות השאלות הבאות: האם המביא ברייתא בהכרח סובר כמותה? מה הופך ברייתא לרלוונטית, ומתי "אינה משנה" ואין סומכים עליה? כשמשתמעים דינים סותרים ממשנה ומברייתא, האם תמיד מתניתין אלימא מברייתא? האם יש סוגיות שלמות שמוצאן מברייתא ולא ממשנה? האם…

עירובין יא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין יא

איפכא מאי

תא שמע דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט

אמלתרא ברחבו מאי תא שמע דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט והרחב מעשר ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא אינו צריך למעט

מאי לאו אסיפא לא ארישא

מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב אינו צריך למעט אמר ליה אתנייה צריך למעט

אמר רב יוסף מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת הפתח

מאי טעמא הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת הפתח אף פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצורת הפתח

מה ליותר מעשר האוסר במבוי שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לרבי מאיר תאמר בפרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר שכן התרת אצל פסי ביראות לדברי הכל

לימא מסייע ליה דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ

שרובן סלקא דעתך אלא אימא שריבה בהן פתחים וחלונות ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ

אמר רב כהנא כי תניא ההיא בפיתחי שימאי

מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר דלית להו שקפי וחד אמר דלית להו תיקרה

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים

ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת רבי יוחנן אמר לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו

במאי עסקינן אילימא מן הצד והאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום

אלא על גבן ובמאי אילימא בעשר בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא

אלא לאו ביתר מעשר

לא לעולם בעשר ומן הצד ובדרב חסדא קא מיפלגי

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה ברבי חנינא

פיאה מותרת לענין כלאים אבל לא לשבת ורבי יוחנן אמר כמחיצות לשבת דלא כך מחיצות לכלאים דלא

בשלמא דריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא

אי אמרת בשלמא התם על גבן הכא מן הצד שפיר אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד מאי איכא למימר

לעולם אידי ואידי מן הצד התם בעשר הכא ביותר מעשר

ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר מעשר דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה שהלך רבי יהושע אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה אף על פי שבקי בהלכות כלאים ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן ואמר לו רבי אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביותר מעשר אסור

במאי עסקינן אילימא על גבן יותר מעשר אסור והתניא היו שם קנין הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלה אפילו ביותר מעשר מותר

אלא לאו מן הצד וקאמר ליה בעשר מותר יותר מעשר אסור שמע מינה:

גופא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום

ואמר רב חסדא צורת הפתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת ואפילו דלת של קשין

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב אויא אבקתא

אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת הפתח אמרו ליה לא אמר ולא כלום

תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן צריכין ליגע או אין צריכין ליגע רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע

אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה אמר ליה רב ששת לשמעיה רב גדא זיל שלוף שדינהו אזל שלף שדינהו אשכחוהו דבי ריש גלותא חבשוהו אזל רב ששת קם אבבא אמר ליה גדא פוק תא נפק ואתא

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל אמר ליה תני מר מידי בצורת הפתח אמר ליה אין תנינא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת

אמר אביי הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה ולא כלום

כי פליגי ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה

רבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים

אמר ליה אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה:

מתני׳ הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה רבי אליעזר אומר לחיין

משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא ניתר או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו:

גמ׳ כמאן דלא כחנניה ולא כתנא קמא

אמר רב יהודה הכי קאמר הכשר מבוי סתום כיצד בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה

בית שמאי אומרים לחי וקורה למימרא דקא סברי בית שמאי ארבע מחיצות דאורייתא

לא לזרוק משלש הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא ארבע

בית הלל אומרים או לחי או קורה לימא קא סברי בית הלל שלש מחיצות דאורייתא

לא לזרוק משתים הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא שלש:

רבי אליעזר אומר לחיין: איבעיא להו רבי אליעזר לחיין וקורה קאמר או דילמא לחיין בלא קורה קאמר

תא שמע מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו

Scroll To Top