Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

י״ט באלול תש״פ | 8 ספטמבר 2020

עירובין ל

הלימוד השבוע מוקדש על ידי טרי קריבושה לכבוד אביה, השופט נורמן קריבושה. הוא לימד אותי ואחותי מאז היינו צעירות בשנות השיים שאנחנו מסוגלות לעשות כל מה שאנחנו רוצוץ. מי ידע אז שזה היה כולל לימוד כל הש"ס?! והשיעור היום מוקדש על ידי מינדי ואריק הכט לכבוד טליה איגוס שמתגייסת היום. אנו מאוד גאים בך ומאחלים לך המון הצלחה!

האם אנחנו קובעים שיעורים לסעודות לעירוב על פי האדם הספציפי או לפי הרוב? אם נודרים מאוכל מסויים, האם אפשר לערב עם האוכל הזה? האם זה תלוי בניסוח אם התכוון שלא יהנה בכלל מהאוכל (ככר זו עלי) או לא משנה? בית שמאי ובית הלל חולקים בעניין האם ישראל אפשר לערב בתרומה ונזיר ביין. לפי חנניה, בית שמאי גם מצריכים שהוא יביא את כל כליו שיצטרך לאותה שבת. למה סומכום סובר שישראל לא יכול לערב בתרומה אבל נזיר כן יכול ביין? למה כהן יכול לשים עירובו בבית הפרס? נקודת המחלוקת בין ר' יהודה ותנא קמא בבית הקברות זה לגבי אהל שמטלטל – האם זה נחב אוהל או לא להגן על הכהן מהטומאה.

אבל בגדי עשירים לעניים לא

וכי תימא הכא לחומרא והכא לחומרא והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם קשיא

ומי אמר רבי שמעון בן אלעזר הכי והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עוג מלך הבשן פיתחו כמלואו

ואביי התם היכי ליעביד הדומי נהדמיה [ונפקיה]

איבעיא להו פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן אלעזר או לא תא שמע דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עוג מלך הבשן פיתחו בארבעה

התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ארבעה דודאי כי קא מרוח בההוא קא מרוח

אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב מערבין בבשר חי אמר רב שימי בר חייא מערבין בביצים חיות וכמה אמר רב נחמן בר יצחק אחת סיני אמר שתים:

הנודר מן המזון מותר במים כו׳: מלח ומים הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד

ולא אותביניה חדא זימנא לימא תיהוי תיובתייהו נמי מהא

אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח הוא דלא זייני הא כל מילי זייני

והאמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגינוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד עשרה עשרה כי הוינן בי עשרה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו (לא) הוי מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון ואמר שבועתא דלא טעים לי זיונא אימא מזונא

אמר רב הונא אמר רב שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה

מיתיבי הנודר מן הככר מערבין לו בה מאי לאו דאמר עלי לא דאמר זו

הכי נמי מסתברא דקתני סיפא אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה

אבל אמר עלי מאי הכי נמי דאין מערבין לו בה אי הכי אדתני ככר זו הקדש אין מערבין לו בה לפי שאין מערבין בהקדשות ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים דאמר זו אבל אמר עלי אין מערבין לו בה

אמר לך רב הונא אלא מאי כל היכא דאמר עלי מערבין קשיא רישא

חסורי מיחסרא והכי קתני הנודר מן הככר מערבין לו בה ואפילו אמר עלי נעשה כאומר שבועה שלא אטעמנה

מכל מקום קשיא לרב הונא הוא דאמר כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה

ומי אמר רבי אליעזר הכי והתניא זה הכלל אדם אוסר עצמו באוכל מערבין לו בה אוכל הנאסר לו לאדם אין מערבין לו בה רבי אליעזר אומר ככר זו עלי מערבין לו בה ככר זו הקדש אין מערבין לו בה לפי שאין מערבין לו בהקדשות

תרי תנאי ואליבא דרבי אליעזר:

מערבין לנזיר ביין כו׳: מתניתין דלא כבית שמאי דתניא בית שמאי אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה בית הלל אומרים מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים

שמערבין לגדול ביום הכפורים

אמרו להן אבל אמרו להן כשם שמערבין לגדול ביום הכפורים כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה

ובית שמאי התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום

כמאן דלא כחנניה דתניא חנניה אומר כל עצמן של בית שמאי לא היו מודים בעירוב עד שיוציא מטתו וכל כלי תשמישיו לשם

כמאן אזלא הא דתניא עירב בשחורים לא יצא בלבנים בלבנים לא יצא בשחורים כמאן אמר רב נחמן בר יצחק חנניה היא ואליבא דבית שמאי

ולחנניה בשחורים הוא דלא יצא הא בלבנים יצא האמר עד שיוציא מטתו וכלי תשמישיו לשם הכי קאמר עירב בלבנים והוצרך לשחורים אף בלבנים לא יצא כמאן אמר רב נחמן בר יצחק חנניה היא ואליבא דבית שמאי:

סומכוס אומר בחולין: ואילו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא אפשר דמתשיל אנזירותיה

אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשיל עילויה אי מתשיל עלה הדרא לטיבלא

וליפרוש עלה ממקום אחר לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף

ולפרוש עלה מיניה וביה דלית בה שיעורא

ומאי פסקא אלא סומכוס סבר לה כרבנן דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות

כמאן אזלא הא דתנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה ומלא חפניו קטרת והשותה מלא לוגמיו ביום הכפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב כמאן אמר רבי זירא סומכוס היא דאמר מאי דחזי ליה בעינן

לימא פליגא אדרבי שמעון בן אלעזר דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם

תרגומא אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם:

ולכהן בבית הפרס: דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך רבי יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור:

רבי יהודה אומר אף בית הקברות: תנא מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל קא סבר אהל זרוק שמיה אהל

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא רבי יוסי ברבי יהודה מטהר

במאי קמיפלגי מר סבר אהל זרוק לאו שמיה אהל ומר סבר אהל זרוק שמיה אהל

והא דתניא רבי יהודה אומר

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

עירובין ל

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין ל

אבל בגדי עשירים לעניים לא

וכי תימא הכא לחומרא והכא לחומרא והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם קשיא

ומי אמר רבי שמעון בן אלעזר הכי והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עוג מלך הבשן פיתחו כמלואו

ואביי התם היכי ליעביד הדומי נהדמיה [ונפקיה]

איבעיא להו פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן אלעזר או לא תא שמע דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עוג מלך הבשן פיתחו בארבעה

התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ארבעה דודאי כי קא מרוח בההוא קא מרוח

אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב מערבין בבשר חי אמר רב שימי בר חייא מערבין בביצים חיות וכמה אמר רב נחמן בר יצחק אחת סיני אמר שתים:

הנודר מן המזון מותר במים כו׳: מלח ומים הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד

ולא אותביניה חדא זימנא לימא תיהוי תיובתייהו נמי מהא

אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח הוא דלא זייני הא כל מילי זייני

והאמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגינוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד עשרה עשרה כי הוינן בי עשרה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו (לא) הוי מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון ואמר שבועתא דלא טעים לי זיונא אימא מזונא

אמר רב הונא אמר רב שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה

מיתיבי הנודר מן הככר מערבין לו בה מאי לאו דאמר עלי לא דאמר זו

הכי נמי מסתברא דקתני סיפא אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה

אבל אמר עלי מאי הכי נמי דאין מערבין לו בה אי הכי אדתני ככר זו הקדש אין מערבין לו בה לפי שאין מערבין בהקדשות ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים דאמר זו אבל אמר עלי אין מערבין לו בה

אמר לך רב הונא אלא מאי כל היכא דאמר עלי מערבין קשיא רישא

חסורי מיחסרא והכי קתני הנודר מן הככר מערבין לו בה ואפילו אמר עלי נעשה כאומר שבועה שלא אטעמנה

מכל מקום קשיא לרב הונא הוא דאמר כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה

ומי אמר רבי אליעזר הכי והתניא זה הכלל אדם אוסר עצמו באוכל מערבין לו בה אוכל הנאסר לו לאדם אין מערבין לו בה רבי אליעזר אומר ככר זו עלי מערבין לו בה ככר זו הקדש אין מערבין לו בה לפי שאין מערבין לו בהקדשות

תרי תנאי ואליבא דרבי אליעזר:

מערבין לנזיר ביין כו׳: מתניתין דלא כבית שמאי דתניא בית שמאי אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה בית הלל אומרים מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים

שמערבין לגדול ביום הכפורים

אמרו להן אבל אמרו להן כשם שמערבין לגדול ביום הכפורים כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה

ובית שמאי התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום

כמאן דלא כחנניה דתניא חנניה אומר כל עצמן של בית שמאי לא היו מודים בעירוב עד שיוציא מטתו וכל כלי תשמישיו לשם

כמאן אזלא הא דתניא עירב בשחורים לא יצא בלבנים בלבנים לא יצא בשחורים כמאן אמר רב נחמן בר יצחק חנניה היא ואליבא דבית שמאי

ולחנניה בשחורים הוא דלא יצא הא בלבנים יצא האמר עד שיוציא מטתו וכלי תשמישיו לשם הכי קאמר עירב בלבנים והוצרך לשחורים אף בלבנים לא יצא כמאן אמר רב נחמן בר יצחק חנניה היא ואליבא דבית שמאי:

סומכוס אומר בחולין: ואילו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא אפשר דמתשיל אנזירותיה

אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשיל עילויה אי מתשיל עלה הדרא לטיבלא

וליפרוש עלה ממקום אחר לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף

ולפרוש עלה מיניה וביה דלית בה שיעורא

ומאי פסקא אלא סומכוס סבר לה כרבנן דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות

כמאן אזלא הא דתנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה ומלא חפניו קטרת והשותה מלא לוגמיו ביום הכפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב כמאן אמר רבי זירא סומכוס היא דאמר מאי דחזי ליה בעינן

לימא פליגא אדרבי שמעון בן אלעזר דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם

תרגומא אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם:

ולכהן בבית הפרס: דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך רבי יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור:

רבי יהודה אומר אף בית הקברות: תנא מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל קא סבר אהל זרוק שמיה אהל

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא רבי יוסי ברבי יהודה מטהר

במאי קמיפלגי מר סבר אהל זרוק לאו שמיה אהל ומר סבר אהל זרוק שמיה אהל

והא דתניא רבי יהודה אומר

Scroll To Top