Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ב׳ בטבת תשפ״ב | 06.12.21 | הדף היומי: תענית כג

הדף היומי

כ״ט בתשרי תשפ״א | 17 אוקטובר 2020

עירובין סט

האם לפי ר' מאיר אפשר לבטל את הביטול רשות אחרי שכבר החזיקו שאר אנשי המבוי בחצר? במשנה וברייתא יש גירסאות שונות בדברי ר' יהודה בהבנת שיטת רבן גמליאל בתפיסתו לצדוקים. איך אפשר להבין דבריו? האם דנים בהם כנכרים או כיהודים? מתי קוראים למישהו "מומר"? האם יש הבדל בהגדרה לדיני עירובין לבין שאר דברים? אם יש חצר שבה אחד מבני חצר לא השתתף בעירוב, מהן אפשרויות שונות לביטול רשות ומה מותר ואסור ולמי בכל מקרה?

והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי רבי מאיר

אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשיא כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן שלא החזיקו בני מבוי במבוי

והתניא עד שלא נתן רשותו הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יכול לבטל במזיד אינו יכול לבטל

מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר במה דברים אמורים בשלא החזיקו בני מבוי במבוי אבל החזיקו בני מבוי במבוי בין בשוגג ובין במזיד אינו אוסר:

אמר מר רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם אלמא גוי הוא והא אנן עד שלא יוציא תנן

אימא עד שלא יוציא היום ואיבעית אימא לא קשיא כאן במומר לחלל שבתות בצנעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא

כמאן אזלא הא דתניא מומר וגילוי פנים הרי זה אינו מבטל רשות גילוי פנים מומר הוי

אלא מומר בגילוי פנים אינו יכול לבטל רשות כמאן כרבי יהודה

ההוא דנפק בחומרתא דמדושא כיון דחזייה לרבי יהודה נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות לרבי יהודה

אמר רב הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא אמר ליה רב נחמן כמאן אי כרבי מאיר דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה אפילו באחד מכל איסורין שבתורה נמי

אי כרבנן האמרי חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכל התורה כולה

עד דהוי מומר לעבודה זרה

אמר רב נחמן בר יצחק ליתן רשות ולבטל רשות וכדתניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות

מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות ובגוי עד שישכיר כיצד אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות

רב אשי אמר האי תנא הוא דחמירא עליה שבת כעבודה זרה

כדתניא מכם ולא כולכם פרט למומר מכם בכם חלקתי ולא באומות

מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא

הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה כולה מציעתא במומר לדבר אחד

אימא סיפא חוץ מן המומר והמנסך יין האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה היינו רישא אי לדבר אחד קשיא מציעתא

אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא אלמא עבודה זרה ושבת כי הדדי נינהו שמע מינה:

מתני׳ אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין

היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות

מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום בית הלל אומרים משחשיכה מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:

גמ׳ ביתו הוא דאסור הא חצירו שריא

היכי דמי אי דבטיל ביתו אמאי אסור אי דלא בטיל חצירו אמאי שריא הכא במאי עסקינן כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקא סברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל דדייר איניש בבית בלא חצר

ושלהן מותר לו ולהן מאי טעמא דהוי אורח לגבייהו:

נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין: ונהוי אינהו לגביה כי אורחין חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורח

שמע מינה מבטלין וחוזרין ומבטלין

הכי קאמר נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:

היו שנים אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קא משמע לן דכיון דבעידנא דבטיל לא הוה ליה שריותא בהאי חצר:

שאחד נותן רשות הא תו למה לי אי נותן תנינא אי נוטל תנינא

סיפא איצטריכא ליה שנים נותנין רשות הא נמי פשיטא מהו דתימא

להעמיק בדף

gefet 33 facebook

הלכה: מערכת משפטית או תודעתית? – גפת 33

בעזרת ה' האם היחס שלנו אל ההלכה צריך להיות כאל מערכת חוק משפטית עם כללים וקטגוריות חדות או בעיקר כאל מערכת של תודעה ומהות שבתוכה האדם הדתי חי? הפרק שלנו עוסק בגזירת חכמים לא לאפשר לעשות עירוב חצרות כאשר אדם גר עם גוי בחצר ובפתרונות שבכ"ז נותנת ההלכה  למציאות זו. השבוע בגפת נבחן מחלוקת של…

דף משלהן 37

כוונה בתפילה – דף משלהן 37

אחרי חודש של תפילות לבד/על המדרכה/במרפסת, חמוטל ושירה יצאו לבדוק: איפה הכוונה שלנו?

עירובין סט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין סט

והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי רבי מאיר

אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשיא כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן שלא החזיקו בני מבוי במבוי

והתניא עד שלא נתן רשותו הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יכול לבטל במזיד אינו יכול לבטל

מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר במה דברים אמורים בשלא החזיקו בני מבוי במבוי אבל החזיקו בני מבוי במבוי בין בשוגג ובין במזיד אינו אוסר:

אמר מר רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם אלמא גוי הוא והא אנן עד שלא יוציא תנן

אימא עד שלא יוציא היום ואיבעית אימא לא קשיא כאן במומר לחלל שבתות בצנעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא

כמאן אזלא הא דתניא מומר וגילוי פנים הרי זה אינו מבטל רשות גילוי פנים מומר הוי

אלא מומר בגילוי פנים אינו יכול לבטל רשות כמאן כרבי יהודה

ההוא דנפק בחומרתא דמדושא כיון דחזייה לרבי יהודה נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות לרבי יהודה

אמר רב הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא אמר ליה רב נחמן כמאן אי כרבי מאיר דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה אפילו באחד מכל איסורין שבתורה נמי

אי כרבנן האמרי חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכל התורה כולה

עד דהוי מומר לעבודה זרה

אמר רב נחמן בר יצחק ליתן רשות ולבטל רשות וכדתניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות

מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות ובגוי עד שישכיר כיצד אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות

רב אשי אמר האי תנא הוא דחמירא עליה שבת כעבודה זרה

כדתניא מכם ולא כולכם פרט למומר מכם בכם חלקתי ולא באומות

מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא

הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה כולה מציעתא במומר לדבר אחד

אימא סיפא חוץ מן המומר והמנסך יין האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה היינו רישא אי לדבר אחד קשיא מציעתא

אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא אלמא עבודה זרה ושבת כי הדדי נינהו שמע מינה:

מתני׳ אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין

היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות

מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום בית הלל אומרים משחשיכה מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:

גמ׳ ביתו הוא דאסור הא חצירו שריא

היכי דמי אי דבטיל ביתו אמאי אסור אי דלא בטיל חצירו אמאי שריא הכא במאי עסקינן כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקא סברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל דדייר איניש בבית בלא חצר

ושלהן מותר לו ולהן מאי טעמא דהוי אורח לגבייהו:

נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין: ונהוי אינהו לגביה כי אורחין חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורח

שמע מינה מבטלין וחוזרין ומבטלין

הכי קאמר נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:

היו שנים אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קא משמע לן דכיון דבעידנא דבטיל לא הוה ליה שריותא בהאי חצר:

שאחד נותן רשות הא תו למה לי אי נותן תנינא אי נוטל תנינא

סיפא איצטריכא ליה שנים נותנין רשות הא נמי פשיטא מהו דתימא

Scroll To Top