Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ג במרחשון תשפ״ב | 28.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יט

הדף היומי

ט׳ במרחשון תשפ״א | 27 אוקטובר 2020

עירובין עט

השיעור היום מוקדש על ידי אמה וריצ'רד רינברג לעילוי נשמת נפתלי מאיר בן הרב בנימין דוב ואמילי ריקמן ז"ל בשנה לפטירתו. נפתלי היה בן חמש עשרה בפטירתו – ילד אהוב על כולם. יהא זכרו ברוך. ודף גם מוקדש על ידי גודי וייל וג'ין קלפנר לרפואה שלמה לאליהו יונתן בן גיטל מירה שמצבו אנוש.

הגמרא מביאה סתירה בין משנה באהלות למשנה שלנו בעניין עפר סתם – האם אנחנו מניחים שיישאר במקומו או לא? הגמרא מביאה שלושה פתרונות. כשיש נסר מעל חריץ או בין שתי גזוזטראות, מהן התנאים הנדרשים כדי שנחשיב שתי החצרות כאחת? המשנה מביאה מקרה שיש ערימה של תבן בין חצרות – זה נחשב כמחיצה ואפשר להאכיל את הבהמות. אם הגובה נמעט, זה כבר לא נחשב מחיצה וחייבים שתי החצרות לערב יחד. איך אפשר להאכיל את הבהמות? איך זה מסתדר עם סוגיה אחרת לגבי האכלת בהמות מתבן שנמצא בבית שעומד בין שתי חצרות. בגלל שהביאו מקרה זה, דנים בכל הפרטים הנזכרים בברייתא לגבי המקרה הזה – כולל התייחסות לשינויים ברשויות שקורה בשבת וביטול רשות. עורכים השוואה גם לתבן בבור בין שני תחומים. איך עושים שיתופי מבואות? מצטטים כמה אמירות של זקני פומבדיתא בעניינים שונים. מה הקשר ביניהם?

לא ביטלו לא אמר רב הונא מאן תנא אהלות רבי יוסי היא

אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה דתניא רבי יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל

אלא אמר רב אסי מאן תנא עירובין רבי יוסי היא

רב הונא בריה דרב יהושע אמר טומאה אשבת קרמית הנח איסור שבת דאפילו ארנקי נמי מבטל איניש

רב אשי אמר בית אחריץ קא רמית בשלמא חריץ למיטיימיה קאי אלא בית למיטיימיה קאי:

נתן עליו נסר שרוחב ארבעה: אמר רבא לא שנו אלא שנתן לרחבו אבל לארכו אפילו כל שהוא נמי שהרי מיעטו מארבעה:

וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו: אמר רבא הא דאמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא וזו למעלה מזו נמי לא אמרן אלא שיש בין זה לזה שלשה טפחים אבל אין בין זה לזה שלשה גזוזטרא עקומה היא:

מתני׳ מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:

גמ׳ אמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל

ולאוקמי שרי והאמר רב הונא אמר רבי חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה בשבת

דקאים לה באפה ואזלה ואכלה

ולא יתן לתוך קופתו תבן והתניא בית שבין שתי חצירות ומילאהו תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהם אסורים

כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו הוא אסור וחבירו מותר

וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת קתני מיהת זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל

אמרי בית כיון דאיכא (מחיצות ו)תקרה כי מיפחית מינכרא ליה מלתא הכא לא מינכרא ליה מלתא:

נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין: הא עשרה שרי ואף על גב דמידליא תקרה טובא שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות

אמר אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן ותבן עשרה

ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו תימא בבית עשרה

ותבן שבעה ומשהו דכל פחות משלשה כלבוד דמי

בשלמא לאביי היינו דקתני מעשרה אלא לרב הונא בריה דרב יהושע מאי מעשרה

מתורת עשרה:

שניהן אסורין שמע מינה דיורין הבאין בשבת אסורין

דלמא דאימעט מאתמול:

כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל רשותו: תרתי הכי קאמר או נועל את ביתו או מבטל את רשותו

ואיבעית אימא לעולם תרתי כיון דדש ביה אתי לטלטולי:

הוא אסור וחבירו מותר: פשיטא לא צריכא דהדר אידך ובטיל ליה לחבריה והא קא משמע לן דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין:

וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת: פשיטא לא צריכא לרבי עקיבא דאמר תחומין דאורייתא מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי קא משמע לן:

מתני׳ כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו

אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו:

גמ׳ אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח

אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו חדא הא אידך המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא

אמר רב חביבא הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת

סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא

איתמר אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת ואפילו בתקופת תמוז

אמר אמימר הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאיתמר איזו היא אשירה סתם

אמר רב כל שכומרין שומרין אותה

להעמיק בדף

דף משלהן- 39 הפרשת חלה

הפרשת חלה – דף משלהן 39

הפרשת חלה בלייב! מה הכמות הנצרכת להפרשת חלה? איך זה קשור לעירובין? ובואו נדבר גם על ה"מצוות הנשיות". חמוטל ושירה בוולוג מעורר תיאבון. .

עירובין עט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין עט

לא ביטלו לא אמר רב הונא מאן תנא אהלות רבי יוסי היא

אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה דתניא רבי יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל

אלא אמר רב אסי מאן תנא עירובין רבי יוסי היא

רב הונא בריה דרב יהושע אמר טומאה אשבת קרמית הנח איסור שבת דאפילו ארנקי נמי מבטל איניש

רב אשי אמר בית אחריץ קא רמית בשלמא חריץ למיטיימיה קאי אלא בית למיטיימיה קאי:

נתן עליו נסר שרוחב ארבעה: אמר רבא לא שנו אלא שנתן לרחבו אבל לארכו אפילו כל שהוא נמי שהרי מיעטו מארבעה:

וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו: אמר רבא הא דאמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא וזו למעלה מזו נמי לא אמרן אלא שיש בין זה לזה שלשה טפחים אבל אין בין זה לזה שלשה גזוזטרא עקומה היא:

מתני׳ מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:

גמ׳ אמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל

ולאוקמי שרי והאמר רב הונא אמר רבי חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה בשבת

דקאים לה באפה ואזלה ואכלה

ולא יתן לתוך קופתו תבן והתניא בית שבין שתי חצירות ומילאהו תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהם אסורים

כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו הוא אסור וחבירו מותר

וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת קתני מיהת זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל

אמרי בית כיון דאיכא (מחיצות ו)תקרה כי מיפחית מינכרא ליה מלתא הכא לא מינכרא ליה מלתא:

נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין: הא עשרה שרי ואף על גב דמידליא תקרה טובא שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות

אמר אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן ותבן עשרה

ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו תימא בבית עשרה

ותבן שבעה ומשהו דכל פחות משלשה כלבוד דמי

בשלמא לאביי היינו דקתני מעשרה אלא לרב הונא בריה דרב יהושע מאי מעשרה

מתורת עשרה:

שניהן אסורין שמע מינה דיורין הבאין בשבת אסורין

דלמא דאימעט מאתמול:

כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל רשותו: תרתי הכי קאמר או נועל את ביתו או מבטל את רשותו

ואיבעית אימא לעולם תרתי כיון דדש ביה אתי לטלטולי:

הוא אסור וחבירו מותר: פשיטא לא צריכא דהדר אידך ובטיל ליה לחבריה והא קא משמע לן דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין:

וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת: פשיטא לא צריכא לרבי עקיבא דאמר תחומין דאורייתא מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי קא משמע לן:

מתני׳ כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו

אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו:

גמ׳ אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח

אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו חדא הא אידך המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא

אמר רב חביבא הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת

סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא

איתמר אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת ואפילו בתקופת תמוז

אמר אמימר הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאיתמר איזו היא אשירה סתם

אמר רב כל שכומרין שומרין אותה

Scroll To Top