Skip to content

ט״ו במרחשון תשפ״ב | 21.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יב

הדף היומי

י׳ במרחשון תשפ״א | 28 אוקטובר 2020

עירובין פ

הלימוד שלנו מוקדש בשבוע הקרוב על ידי יעל קלפמנר וגודי וייל לרפואה שלמה ומהירה של אליהו יונתן בן גיטל מירה. יהי רצון שהלימוד שלנו יעזור לאלי להתחזק ולהתרפא ולחזור הביתה במהירה למשפחתו וחבריו. 
השיעור היום מוקדש ע"י ג'ודי וג'רל שפירא לכבוד שבע שנים לפטירתו של אחיה דוד טייכמן ז"ל. וע"י ריסה צוהר לעילוי נשמת סבתה ריסל בת דינה ושמואל לב ז"ל. 
האם צריך בשיתוף מבואות לזכות לכל שאר אנשי המבוי באוכל? האם אפשר לאשה להשתתף בעד בעלה או אשת נכרי להשכיר רשותו למבוי בעד בעלה? הגמרא מביאה סיפורים עם נכרי שלא רצה להשכיר והלכו לאשתו. האם יש הבדל אם זה נגד רצונו או רק שהוא לא יודע מזה? האם אפשר לכפות מישהו להשתתף בהוצאות של הלחי או קורה? האם אפשר לעשות לחי או קורה מעץ אשירה? מה קורה אם נתמעט האוכל לשיתוף – האם צריך להוסיף? האם צריך להודיע לשאר? במה זה תלוי? אם מישהו חדש מצטרף, האם אפשר לזכות להם בלי ידיעתם או חייבים להודיע? מה השיעור המינימלי לשיתוף?

 

ואין טועמין מפירותיה

ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי דשתו ליה ביום חגם (אמר אמימר) ואמרו לי סבי דפומבדיתא הלכתא כוותיה דשמואל

מיתיבי כיצד משתתפין במבוי מביאים חבית של יין ושל שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שאר מיני פירות

אם משלו צריך לזכות ואם משלהן צריך להודיע ומגביה מן הקרקע משהו מאי משהו נמי דקאמר טפח

איתמר שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר אין צריך לזכות

בשלמא לשמואל הכא תנן והכא לא תנן אלא לרב מאי טעמא

תנאי היא דאמר רב יהודה אמר רב מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה

ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל

ואבעיא להו משל חמותה עירבה לה ומשום דלא זיכתה לה או דילמא משלה עירבה לה ומשום דשלא מדעתה

אמר להן ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן משל חמותה עירבה ומשום דלא זיכתה לה

אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב (בריה) דבת יעקב כי מטית התם אקיף וזיל לסולמא דצור ובעיא מיניה מרב יעקב בר אידי

בעא מיניה משל חמותה עירבה ומשום דלא זיכתה לה או דלמא משלה עירבה ומשום דשלא מדעתה

אמר ליה משל חמותה עירבה לה ומשום דלא זיכתה לה

אמר רב נחמן נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות אחד שיתופי מבואות צריך לזכות בעי רב נחמן עירובי תבשילין צריך לזכות או אין צריך לזכות

אמר רב יוסף ומאי תיבעי ליה לא שמיע ליה הא דאמר רב נחמן בר רב אדא אמר שמואל עירובי תבשילין צריך לזכות אמר ליה אביי פשיטא דלא שמיע ליה דאי שמיע ליה מאי תיבעי ליה

אמר ליה אטו עירובי תחומין מי לא אמר שמואל אין צריך לזכות ואמר איהו צריך לזכות

הכי השתא בשלמא התם פליגי רב ושמואל וקא משמע לן כחומרין דמר וכי חומרין דמר אבל הכא אי איתא דשמיע ליה מי איכא דמאן דפליג

ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרבי זירא אמרו ליה אוגיר לן רשותך לא אוגיר להו אתו לקמיה דרבי זירא אמרו ליה מהו למיגר מדביתהו

אמר להו הכי אמר ריש לקיש משמיה דגברא רבה ומנו רבי חנינא אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו

ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה בר אושעיא אמרי ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו אתו לקמיה דרב יהודה בר אושעיא אמרי ליה מהו למיגר מדביתהו לא הוה בידיה אתו לקמיה דרב מתנה לא הוה בידיה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו

מיתיבי נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף

לא קשיא הא דאסר הא דלא אסר

הכי נמי מסתברא דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני המבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופן ממנו בעל כרחו

רגיל אין שאין רגיל לא שמע מינה

לימא מסייע ליה כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי

שאני התם דליכא מחיצות

לישנא אחרינא מצד שאני

אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ורבי שמעון בן לקיש אמר עושין קורה אשירה

מאן דאמר קורה כל שכן לחי ומאן דאמר לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה:

מתני׳ נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע

כמה הוא שיעורן בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם בזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד

אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא

ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות:

גמ׳ במאי עסקינן אילימא במין אחד מאי איריא נתמעט אפילו כלה נמי

אלא בשני מינין אפילו נתמעט נמי לא דתניא כלה האוכל ממין אחד אין צריך להודיע משני מינים צריך להודיע

איבעית אימא ממין אחד ואיבעית אימא משני מינין איבעית אימא ממין אחד מאי נתמעט נתמטמט

ואיבעית אימא משני מינין כלה שאני:

ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וכו׳: אמר רב שיזבי אמר רב חסדא זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה

דתנן אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת פשיטא דחלוקין

מהו דתימא הני מילי בחצר שבין שני מבואות אבל חצר של מבוי אחד אימא לא קמשמע לן:

כמה הוא שיעורו וכו׳: כמה הוא מרובין אמר רב יהודה אמר שמואל שמונה עשרה בני אדם שמונה עשרה ותו לא אימא משמונה עשרה ואילך

ומאי שמונה עשרה דנקט אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מניה דאבא כל שאילו מחלקו למזון שתי סעודות ביניהן ואין מגעת גרוגרת לכל אחד ואחד הן הן מרובין וסגי במזון שתי סעודות ואי לא (הן הן) מועטין נינהו

ואגב אורחיה קא משמע לן דשתי סעודות הויין שמונה עשרה גרוגרות:

מתני׳ בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר ככר הוא עירוב אפילו מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו:

להעמיק בדף

דף משלהן- 39 הפרשת חלה

הפרשת חלה – דף משלהן 39

הפרשת חלה בלייב! מה הכמות הנצרכת להפרשת חלה? איך זה קשור לעירובין? ובואו נדבר גם על ה"מצוות הנשיות". חמוטל ושירה בוולוג מעורר תיאבון. .

עירובין פ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין פ

ואין טועמין מפירותיה

ושמואל אמר כגון דאמרי הני תמרי לשיכרא דבי נצרפי דשתו ליה ביום חגם (אמר אמימר) ואמרו לי סבי דפומבדיתא הלכתא כוותיה דשמואל

מיתיבי כיצד משתתפין במבוי מביאים חבית של יין ושל שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שאר מיני פירות

אם משלו צריך לזכות ואם משלהן צריך להודיע ומגביה מן הקרקע משהו מאי משהו נמי דקאמר טפח

איתמר שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר אין צריך לזכות

בשלמא לשמואל הכא תנן והכא לא תנן אלא לרב מאי טעמא

תנאי היא דאמר רב יהודה אמר רב מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה

ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל

ואבעיא להו משל חמותה עירבה לה ומשום דלא זיכתה לה או דילמא משלה עירבה לה ומשום דשלא מדעתה

אמר להן ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן משל חמותה עירבה ומשום דלא זיכתה לה

אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב (בריה) דבת יעקב כי מטית התם אקיף וזיל לסולמא דצור ובעיא מיניה מרב יעקב בר אידי

בעא מיניה משל חמותה עירבה ומשום דלא זיכתה לה או דלמא משלה עירבה ומשום דשלא מדעתה

אמר ליה משל חמותה עירבה לה ומשום דלא זיכתה לה

אמר רב נחמן נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות אחד שיתופי מבואות צריך לזכות בעי רב נחמן עירובי תבשילין צריך לזכות או אין צריך לזכות

אמר רב יוסף ומאי תיבעי ליה לא שמיע ליה הא דאמר רב נחמן בר רב אדא אמר שמואל עירובי תבשילין צריך לזכות אמר ליה אביי פשיטא דלא שמיע ליה דאי שמיע ליה מאי תיבעי ליה

אמר ליה אטו עירובי תחומין מי לא אמר שמואל אין צריך לזכות ואמר איהו צריך לזכות

הכי השתא בשלמא התם פליגי רב ושמואל וקא משמע לן כחומרין דמר וכי חומרין דמר אבל הכא אי איתא דשמיע ליה מי איכא דמאן דפליג

ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרבי זירא אמרו ליה אוגיר לן רשותך לא אוגיר להו אתו לקמיה דרבי זירא אמרו ליה מהו למיגר מדביתהו

אמר להו הכי אמר ריש לקיש משמיה דגברא רבה ומנו רבי חנינא אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו

ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה בר אושעיא אמרי ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו אתו לקמיה דרב יהודה בר אושעיא אמרי ליה מהו למיגר מדביתהו לא הוה בידיה אתו לקמיה דרב מתנה לא הוה בידיה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו

מיתיבי נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף

לא קשיא הא דאסר הא דלא אסר

הכי נמי מסתברא דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני המבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופן ממנו בעל כרחו

רגיל אין שאין רגיל לא שמע מינה

לימא מסייע ליה כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי

שאני התם דליכא מחיצות

לישנא אחרינא מצד שאני

אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ורבי שמעון בן לקיש אמר עושין קורה אשירה

מאן דאמר קורה כל שכן לחי ומאן דאמר לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה:

מתני׳ נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע

כמה הוא שיעורן בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם בזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד

אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא

ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות:

גמ׳ במאי עסקינן אילימא במין אחד מאי איריא נתמעט אפילו כלה נמי

אלא בשני מינין אפילו נתמעט נמי לא דתניא כלה האוכל ממין אחד אין צריך להודיע משני מינים צריך להודיע

איבעית אימא ממין אחד ואיבעית אימא משני מינין איבעית אימא ממין אחד מאי נתמעט נתמטמט

ואיבעית אימא משני מינין כלה שאני:

ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה וכו׳: אמר רב שיזבי אמר רב חסדא זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה

דתנן אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת פשיטא דחלוקין

מהו דתימא הני מילי בחצר שבין שני מבואות אבל חצר של מבוי אחד אימא לא קמשמע לן:

כמה הוא שיעורו וכו׳: כמה הוא מרובין אמר רב יהודה אמר שמואל שמונה עשרה בני אדם שמונה עשרה ותו לא אימא משמונה עשרה ואילך

ומאי שמונה עשרה דנקט אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מניה דאבא כל שאילו מחלקו למזון שתי סעודות ביניהן ואין מגעת גרוגרת לכל אחד ואחד הן הן מרובין וסגי במזון שתי סעודות ואי לא (הן הן) מועטין נינהו

ואגב אורחיה קא משמע לן דשתי סעודות הויין שמונה עשרה גרוגרות:

מתני׳ בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר ככר הוא עירוב אפילו מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו:

Scroll To Top