Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

י״ב במרחשון תשפ״א | 30 אוקטובר 2020

עירובין פב

האם באמת כל פעם שר' יהודה אומר אימתי הוא לא בא לחלוק על תנא קמא אלא לפרש? הרי בסנהדרין יש מחלוקת בין ר' יהודה וחכמים לגבי משחק בקוביא ופסולי עדות אחרים – האם פסולים בכל מקרה או רק אם אין לו עבודה אחרת אלא זו? הגמרא מוכיחה שזה לא מחלוקת בין ר' יהודה וחכמים אלא בין ר' טרפון ור' יהודה. איך עושים עירוב תחומים בשיתוף – בשבילך ובשביל כל מישהו אחר שרוצה? מתי הם יכולים להחליט שרוצים להשתמש בעירוב תחומים שעשית? לפי שבת או אפילו בשבת? האם זה קשור לדין ברירה? האם קטן יוצא בעירוב אמו? עד איזה גיל? יש כמה סתירות בעניין הגיל שהגמרא מנסה לפתור. האם בעל יכול לערב בשביל אשתו שלא מדעתה או בשביל עבדו ושפחתו או ילדיו? במה זה תלוי? צריך שיעור מזון שתי סעודות. סעודות של חול או של שבת? האם אוכלים יותר בחול או בשבת – יש על זה שתי דעות! מה הגודל של ככר רגיל (שמשתמשים בו גם בחישובים להלכות אחרות) ומה הגודל של שתי סעודות בהשוואה לככר הזה? בזה יש ויכוח בין ר' יוחנן בן ברוקה לר' שמעון.

לחצו כאן לכתבה מהמועצה הדתית הוד השרון

 

גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי

גופא אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים ורבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק

ואימתי לפרש הוא והא תנן ואלו הן הפסולים המשחק בקוביא ומלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית

אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר

ותני עלה בברייתא וחכמים אומרים בין שאין לו אומנות אלא היא ובין שיש לו אומנות שלא היא הרי זה פסול

ההיא דרבי יהודה אמר רבי טרפון היא

דתניא אמר רבי יהודה משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שאין נזירות אלא להפלאה

אלמא כיון דמספקא ליה אי נזיר אי לא נזיר הוא לא משעביד נפשיה הכא נמי כיון דלא ידע אי קני אי לא קני לא גמר ומקנה:

הדרן עלך חלון

מתני׳ כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל שקיבל עליו מבעוד יום מותר משתחשך אסור שאין מערבין משתחשך:

גמ׳ אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קא משמע לן תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה

מהו דתימא אורחא דמלתא קתני קא משמע לן

וכל שקיבל עליו מבעוד יום שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה תיגלי מילתא למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה

אמר רב אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני

אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו

ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה

והוינן בה ואיזהו קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו

רבי שמעון בן לקיש אמר כל שניעור ואינו קורא אימא אימא סלקא דעתך גדולים נמי קרו אלא אימא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא

וכמה כבר ארבע כבר חמש

אמר רב יהושע בריה דרב אידי כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה

מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש תיובתא דרב יהושע בר רב אידי תיובתא

לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי אמר לך רב אסי עד ועד בכלל

לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי וריש לקיש לא קשיא הא דאיתיה אבוהי במתא הא דלא איתיה אבוהי במתא

תנו רבנן מערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתן בין שלא לדעתן אבל אינו מערב לא על ידי עבדו ושפחתו העברים [ולא] על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי אשתו אלא מדעתם

תניא אידך לא יערב אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על ידי אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים ועל ידי בנו ובתו הקטנים בין לדעתן ובין שלא לדעתן מפני שידן כידו

וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

אשה מאי שנא אמר רבה אשה וכל דדמי לה

אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה הא קתני רישא אלא מדעתם מאי לאו דאמרי אין

לא מאי אלא מדעתם דאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא

הא וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן יוצאין בשל רבן וסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה דלא נפקי

אמר רבא כיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה:

מתני׳ כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונים להקל

רבי יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב

חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה:

גמ׳ וכמה מזון שתי סעודות אמר רב יהודה אמר רב תרתי ריפתא איכרייתא רב אדא בר אהבה אמר תרתי ריפתא נהר פפיתא

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן סבירא ליה כרבי מאיר סבירא ליה אנא נמי כרבי מאיר סבירא ליה דאי כרבי יהודה קשיא הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח:

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: תנא וקרובים דבריהן להיות שוין מי דמי דרבי יוחנן ארבע סעודתא לקבא דרבי שמעון תשע סעודתא לקבא

אמר רב חסדא צא מהן שליש לחנוני

ואכתי למר תשעה ולמר שית

[אלא כאידך] דרב חסדא דאמר צא מהן מחצה לחנוני

ואכתי למר תשע ולמר תמני היינו דקאמר וקרובים דבריהם להיות שוין

קשיא דרב חסדא אדרב חסדא לא קשיא הא דקא יהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעל הבית ציבי:

חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה

להעמיק בדף

אורלי גולדקלנג Orly Goldclang

חז"ל דורשים מהלומד לקחת אחריות על אורחותיו

כשם שהגמרא מצפה מאדם שלא ייקח על עצמו נדר נזירות לשם שעשוע, כך מצופה ממנו שיברר היטב ומראש את תחום שבת שלו עירובין דף פב ע"א המשנה המופיעה בדף שלנו, זו הפותחת את הפרק השמיני במסכת עירובין ומכונה "כיצד משתתפין", קובעת: "כל מי שקיבל עליו (לסמוך על עירוב במקום מסוים) מבעוד יום (ערב שבת) –…

עירובין פב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

עירובין פב

גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי

גופא אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים ורבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק

ואימתי לפרש הוא והא תנן ואלו הן הפסולים המשחק בקוביא ומלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית

אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר

ותני עלה בברייתא וחכמים אומרים בין שאין לו אומנות אלא היא ובין שיש לו אומנות שלא היא הרי זה פסול

ההיא דרבי יהודה אמר רבי טרפון היא

דתניא אמר רבי יהודה משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שאין נזירות אלא להפלאה

אלמא כיון דמספקא ליה אי נזיר אי לא נזיר הוא לא משעביד נפשיה הכא נמי כיון דלא ידע אי קני אי לא קני לא גמר ומקנה:

הדרן עלך חלון

מתני׳ כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל שקיבל עליו מבעוד יום מותר משתחשך אסור שאין מערבין משתחשך:

גמ׳ אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קא משמע לן תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה

מהו דתימא אורחא דמלתא קתני קא משמע לן

וכל שקיבל עליו מבעוד יום שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה תיגלי מילתא למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה

אמר רב אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני

אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו

ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה

והוינן בה ואיזהו קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו

רבי שמעון בן לקיש אמר כל שניעור ואינו קורא אימא אימא סלקא דעתך גדולים נמי קרו אלא אימא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא

וכמה כבר ארבע כבר חמש

אמר רב יהושע בריה דרב אידי כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה

מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש תיובתא דרב יהושע בר רב אידי תיובתא

לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי אמר לך רב אסי עד ועד בכלל

לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי וריש לקיש לא קשיא הא דאיתיה אבוהי במתא הא דלא איתיה אבוהי במתא

תנו רבנן מערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתן בין שלא לדעתן אבל אינו מערב לא על ידי עבדו ושפחתו העברים [ולא] על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי אשתו אלא מדעתם

תניא אידך לא יערב אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על ידי אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים ועל ידי בנו ובתו הקטנים בין לדעתן ובין שלא לדעתן מפני שידן כידו

וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

אשה מאי שנא אמר רבה אשה וכל דדמי לה

אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה הא קתני רישא אלא מדעתם מאי לאו דאמרי אין

לא מאי אלא מדעתם דאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא

הא וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן יוצאין בשל רבן וסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה דלא נפקי

אמר רבא כיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה:

מתני׳ כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונים להקל

רבי יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב

חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה:

גמ׳ וכמה מזון שתי סעודות אמר רב יהודה אמר רב תרתי ריפתא איכרייתא רב אדא בר אהבה אמר תרתי ריפתא נהר פפיתא

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן סבירא ליה כרבי מאיר סבירא ליה אנא נמי כרבי מאיר סבירא ליה דאי כרבי יהודה קשיא הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח:

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: תנא וקרובים דבריהן להיות שוין מי דמי דרבי יוחנן ארבע סעודתא לקבא דרבי שמעון תשע סעודתא לקבא

אמר רב חסדא צא מהן שליש לחנוני

ואכתי למר תשעה ולמר שית

[אלא כאידך] דרב חסדא דאמר צא מהן מחצה לחנוני

ואכתי למר תשע ולמר תמני היינו דקאמר וקרובים דבריהם להיות שוין

קשיא דרב חסדא אדרב חסדא לא קשיא הא דקא יהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעל הבית ציבי:

חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה

Scroll To Top