עירובין צט

הוא סבר מדסיפא רבי מאיר רישא נמי רבי מאיר ולא היא סיפא רבי מאיר ורישא רבנן:

ובלבד שלא יוציא חוץ: הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב

מי קתני אם הוציא חייב חטאת דילמא אם הוציא פטור אבל אסור

איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור לימא תיהוי תיובתיה דרבא דאמר רבא המעביר מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב מי קתני הוציא פטור אבל אסור דילמא אם הוציא חייב חטאת:

לא יעמוד אדם ברשות היחיד וכו׳: אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת

והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה וליכא

מחשבתו משויא ליה מקום דאי לא תימא הכי הא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת והא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא

אלא מחשבתו משויא ליה מקום הכי נמי מחשבה משויא לה מקום

בעי רבא הוא ברשות היחיד ופי אמה ברשות הרבים מהו בתר עקירה אזלינן או בתר יציאה אזלינן תיקו:

וכן לא ירוק רבי יהודה אומר וכו׳: אף על גב דלא הפיך בה

והתנן היה אוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא ורבי יוסי מטהר

רבי יהודה אומר היפך בה טמא לא היפך בה טהור

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה

ריש לקיש אמר לעולם לא תחליף והכא במאי עסקינן בכיחו

והתניא רבי יהודה אומר כיחו ונתלש מאי לאו רוק ונתלש לא כיחו ונתלש והא תניא רבי יהודה אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ארבע אמות עד שירוק אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

אמר ריש לקיש כיח בפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי

והא מינס אניס כיח ורק קאמרינן:

מתני׳ לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת:

גמ׳ רישא רבנן וסיפא רבי מאיר

אמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו ודברי הכל

איבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא אמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה

אמר אביי מנא אמינא לה מדקתני

וכן בגת

ורבא אמר לענין מעשר וכן אמר רב ששת וכן בגת לענין מעשר

דתנן שותין על הגת בין בחמין ובין בצונן ופטור דברי רבי מאיר רבי אליעזר בר צדוק מחייב

וחכמים אומרים על החמין חייב ועל הצונן פטור מפני שמחזיר את המותר:

מתני׳ קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים ומן הצינור מכל מקום שותה:

גמ׳ קולט אין אבל מצרף לא מאי טעמא אמר רב נחמן הכא במזחילה פחות משלשה סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי

תניא נמי הכי עומד אדם ברשות היחיד ומגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג וקולט ובלבד שלא יצרף

תניא אידך לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג ויצרף אבל קולט הוא ושותה:

מן הצינור מכל מקום שותה: תנא אם יש בצינור ארבעה על ארבעה אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות:

מתני׳ בור ברשות הרבים וחולייתו גבוה עשרה טפחים חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת

אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת:

גמ׳ במאי עסקינן אילימא בסמוכה למה לי חוליא עשרה

אמר רב הונא הכא במאי עסקינן במופלגת מן הכותל ארבעה

וטעמא דאיכא חוליא עשרה הא ליכא חוליא עשרה קא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים

ורבי יוחנן אמר אפילו תימא בסמוכה הא קא משמע לן דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה:

אשפה ברשות הרבים וכו׳: ולא חיישינן שמא תנטל אשפה

והא רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה ובא מעשה לפני רבי ולא אמר בו לא איסור ולא היתר

היתר לא אמר בו דחיישינן שמא תנטל אשפה ויעלה הים שירטון

איסור לא אמר בו דהא קיימין מחיצות

לא קשיא הא דיחיד הא דרבים:

מתני׳ אילן שהיה מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלים תחתיו

שרשיו גבוהים מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהן:

גמ׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים מאי טעמא