Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ח׳ בסיון תשפ״ג | 28 מאי 2023
  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

גיטין יב

הדף היום מוקדש ע"י אבירן וְמיכִּי קדוש לרגל חתונת בנם יונתן עם יוטל. "יְהִי רָצוֹן שֶׁיַּעֲלֶה זִוּוּגָם יָפֶה, שֶׁיִּהְיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְכַבְּדִים זֶה לָזֶה וְיִהְיֶה בֵּיתָם שָׁלֵם, וּבִנְיַן עֲדֵי-עַד." 

האם אפשר לדייק ממשנתינו ועוד כמה מקורות תנאיים ודברי אמוראים שאדון יכול לומר לעבדו "עשה עימי ואיני זנך" – ז"א, אני אקבל מעשה ידיים שלך ואני לא אפרנס אותך? בכל מקור שהובא, חוץ מן האחרון, לא הצליחו להוכיח זאת כי העמידו את המקור במצב שהאדון אמר "צא מעשה ידיך למזונותיך" אבל מהמקור האחרון באמת אפשר לדייק שאדון יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך."

דלמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא לא

ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני אבל הכא לא

ורבי אליעזר האי לא תלקט מאי עביד ליה מיבעי ליה להזהיר לעני על שלו

שאם ירצה שלא לזון כו׳ שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן דאמר ליה צא מעשה ידיך למזונותיך

דכוותה גבי אשה דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אשה אמאי לא אשה בדלא ספקא

עבד נמי בדלא ספיק עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי

תא שמע עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך

אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו להעדפה

העדפה פשיטא מהו דתימא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה קא משמע לן

ומאי שנא לערי מקלט סלקא דעתך אמינא וחי עביד ליה חיותא טפי קא משמע לן

והא מדקתני סיפא אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה אמאי חייב

ומדסיפא דלא אמר לה רישא נמי דלא אמר ליה

לעולם דאמר ליה ואשה בדלא ספקה

והא מדקתני סיפא ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי מכלל דרישא דלא אמר לה הכי קאמר ואם מספקת ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי

מספקת מאי למימרא מהו דתימא כל כבודה בת מלך פנימה קא משמע לן

לימא כתנאי רבן שמעון בן גמליאל אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות וחכמים אומרים הרשות ביד רבו

מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול

ותיסברא האי או פרנסני או הוציאני לחירות או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה ועוד מאי שנא בשני בצורת

אלא הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך ובשני בצורת לא ספק

רבן שמעון בן גמליאל סבר או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם

תא שמע דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות אי הכי למאי


לוה ואוכל להעדפה

ולימא ליה הקדש עד השתא סגי לך בלא העדפה והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה הקדש גופיה ניחא ליה כי היכי דלשבח עבדיה

עושה ופורע קמא קמא קדיש ליה בפחות פחות משוה פרוטה

הכי נמי מסתברא דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד עושה ואוכל דאי לא עבדא מאן פלח ליה

אי אמרת בשלמא הך במעלה ואינו יכול והא בשאינו מעלה שפיר

אלא אי אמרת הך בשאינו מעלה ויכול דאי לא עבדא מאן פלח ליה מאן דבעי ניפלחיה

אלא לאו שמע מינה אינו יכול שמע מינה

תא שמע דאמר רבי יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות אי הכי אמאי ניזון מן הצדקה להעדפה

אי הכי ניזון מתפרנס מיבעי ליה אלא לאו שמע מינה יכול שמע מינה

אמר מר נותן שבתו ורפואתו לרבו שבתו פשיטא רפואתו איצטריכא ליה

רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה לא צריכא דאמדוה לחמשא יומי ועבדו ליה סמא חריפא ואתסי בתלתא יומי מהו דתימא צערא דידיה הוא קא משמע לן

תניא אמר רבי אלעזר אמרנו לו למאיר והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות אמר לנו חוב הוא לו שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה אמרנו לו והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו רשאי

אמר לנו ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל אבל אשה חוב הוא לה שכן פסלה מן התרומה ומפסידה מן המזונות

מאי קאמרו ליה ומאי קא מהדר להו הכי קאמר להו השבתוני על המזונות מה תשיבוני על התרומה

וכי תימרו אי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא


  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

גיטין יב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

גיטין יב

דלמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא לא

ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני אבל הכא לא

ורבי אליעזר האי לא תלקט מאי עביד ליה מיבעי ליה להזהיר לעני על שלו

שאם ירצה שלא לזון כו׳ שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן דאמר ליה צא מעשה ידיך למזונותיך

דכוותה גבי אשה דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אשה אמאי לא אשה בדלא ספקא

עבד נמי בדלא ספיק עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי

תא שמע עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך

אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו להעדפה

העדפה פשיטא מהו דתימא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה קא משמע לן

ומאי שנא לערי מקלט סלקא דעתך אמינא וחי עביד ליה חיותא טפי קא משמע לן

והא מדקתני סיפא אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה אמאי חייב

ומדסיפא דלא אמר לה רישא נמי דלא אמר ליה

לעולם דאמר ליה ואשה בדלא ספקה

והא מדקתני סיפא ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי מכלל דרישא דלא אמר לה הכי קאמר ואם מספקת ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי

מספקת מאי למימרא מהו דתימא כל כבודה בת מלך פנימה קא משמע לן

לימא כתנאי רבן שמעון בן גמליאל אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות וחכמים אומרים הרשות ביד רבו

מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול

ותיסברא האי או פרנסני או הוציאני לחירות או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה ועוד מאי שנא בשני בצורת

אלא הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך ובשני בצורת לא ספק

רבן שמעון בן גמליאל סבר או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם

תא שמע דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות אי הכי למאי


לוה ואוכל להעדפה

ולימא ליה הקדש עד השתא סגי לך בלא העדפה והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה הקדש גופיה ניחא ליה כי היכי דלשבח עבדיה

עושה ופורע קמא קמא קדיש ליה בפחות פחות משוה פרוטה

הכי נמי מסתברא דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד עושה ואוכל דאי לא עבדא מאן פלח ליה

אי אמרת בשלמא הך במעלה ואינו יכול והא בשאינו מעלה שפיר

אלא אי אמרת הך בשאינו מעלה ויכול דאי לא עבדא מאן פלח ליה מאן דבעי ניפלחיה

אלא לאו שמע מינה אינו יכול שמע מינה

תא שמע דאמר רבי יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך

הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות אי הכי אמאי ניזון מן הצדקה להעדפה

אי הכי ניזון מתפרנס מיבעי ליה אלא לאו שמע מינה יכול שמע מינה

אמר מר נותן שבתו ורפואתו לרבו שבתו פשיטא רפואתו איצטריכא ליה

רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה לא צריכא דאמדוה לחמשא יומי ועבדו ליה סמא חריפא ואתסי בתלתא יומי מהו דתימא צערא דידיה הוא קא משמע לן

תניא אמר רבי אלעזר אמרנו לו למאיר והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות אמר לנו חוב הוא לו שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה אמרנו לו והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו רשאי

אמר לנו ומה אילו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל אבל אשה חוב הוא לה שכן פסלה מן התרומה ומפסידה מן המזונות

מאי קאמרו ליה ומאי קא מהדר להו הכי קאמר להו השבתוני על המזונות מה תשיבוני על התרומה

וכי תימרו אי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא


גלול כלפי מעלה