Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז בסיון תשפ״ג | 5 יוני 2023
  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

גיטין כ

 הדף היום מוקדש ע"י מריל לוין פייג' לע"נ אביה, יוסף מיכאל הלוי.

אדם נתן ספר תורה לאשתו ואמר שזה הגט שלה. רב יוסף ציין שיש שלוש סיבות לכך שזה לא יכול להיות מעשה של נתינת גט. רב חסדא ניסה לחבר ויכוח בין רבי יהודה לחכמים על ספר תורה שבו לא נכתב שם ה' ללא כוונה – האם ניתן לעבור עליו בדיו לכותבו לשמה או לא – לשאלה של תיקון גט שלא נכתב לשמה. אולם קשר זה נדחה כיוון שספר תורה דורשת "זה אלי ואנוהו", שאינה נדרשת לגט. רב חסדא אמר שהוא היה יכול  לפסול כל גיטין. רבא ניסה להבין למה הוא מתכוון. הצעה אחת הייתה שמאחר שהחכמים קבעו שהנשים ישלמו לסופר (כדי למנוע מצבי עגונות – שאולי הבעל לא ירצה לשלם את הכסף עבור הגט), ולכן הגט לא נכתב על ידי הבעל כפי שקובע התורה. ההצעה השנייה היא שהבעל בעצם לא נותן לאישה שום דבר בעל ערך ואולי כשהתורה קבע "ונתן לה", הכוונה היא לפריט בעל ערך. שתי ההצעות הללו נדחות ולא ברור למה התכוון רב חסדא. האם חקיקה נחשבת ככתיבה? זה תלוי אם זה נעשה על ידי חקיקה של האזור שמסביב לאותיות (נחשבת לכתיבה) או חקיקה של האזורים שבהם נמצאות האותיות, מה שגורם לכתב לבלוט (לא נחשבת לכתיבה). כיצד אם כן נחשב הציץ להיות כתוב אם היה מחוקק "כמו מטבע"? בעל צריך לתת את הגט לאשתו ואינו יכול לומר שהנייר/קלף שעליו הוא כתוב עדיין שייך לו, שכן במקרה כזה האותיות נחשבות רק 'תלויות באוויר' ולא כתובות. אם נותן גט לאשתו על פיסת זהב ואומר לה לשמור את הזהב ככספי הכתובה שלה – האם זה יעיל – האם זה נחשב שהאותיות תלויות באוויר או לא? שאל רמי בר חמא: אם מצאו עבד ברשות האשה עם גט כתוב על זרועו, אבל אין עדי מסירה שראו שהבעל נתן את הגט לאשתו, האם אפשר להניח שהיא גרושה או יתכן שהעבד הלך אליה בכוחות עצמו? הוא גם שאל שאלה נוספת: אם הייתה לה לוח עץ והגט היה כתוב על זה, האם אפשר להניח שהיא העבירה את הבעלות ללוח עץ לבעל לפני שהוא נתן לה והגירושין יהיו יעילים, או שמא נניח שנשים לא יודעות איך לעשות את זה כמו שצריך?

 

אי משום כריתות דאית בה הא בעינא וכתב לה לשמה וליכא

וכי תימא ליחוש דילמא אקדים ויהב ליה זוזא לספרא מעיקרא הא בעינן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וליכא

ורב יוסף מאי קא משמע לן שאין מי מילין על גבי מי מילין

אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן

דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר

אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא

אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא אמר ליה רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה ליה ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן

ואלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דלמא נתינת גט היא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר

גופא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי

תניא רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה משמיה דרבים וקלסוה אלמא הלכתא כותיה

תנו רבנן וכתב ולא חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהו עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי

אמר עולא אמר רבי אלעזר לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות

ותוכות לא ורמינהו לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב והא דינרי זהב תוכות הן

כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם תוכות הכא יריכות

אמר ליה רבינא לרב אשי רושמא מיחרץ חריץ או כנופי מכניף אמר ליה מיחרץ חריץ

איתיביה לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב ואי סלקא דעתך מיחרץ חריץ


הא בעינא מכתב וליכא כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם מגואי והכא מאבראי

בעא מיניה רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אמר ליה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה

איתיביה התקבלי גיטך והשאר לכתובתך נתקבלה גיטה והשאר לכתובתה

טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא

הוא הדין אף על גב דליכא שאר והא קא משמע לן דאף על גב דאיכא שאר אי אמר לה אין אי לא לא

מאי טעמא אוירא דמגילתא הוא

תנו רבנן הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת

בעי רב פפא בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו

ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לא צריכא דמעורה

בעי רמי בר חמא היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו

מי אמרינן אקנויי אקני לה או דלמא הוא מנפשיה עייל

אמר רבא ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא ולרבא קשיא מתניתין על היד של עבד

בשלמא מתניתין לרבא לא קשיא בעדי מסירה ורבי אלעזר היא אלא לרמי בר חמא קשיא

לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע השתא דאתית להכי מתניתין (לרבא) נמי לא תיקשי בכתובת קעקע

מאי הוי עלה תא שמע דאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה

בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה או דלמא (אשה) לא ידעה לאקנויי

אמר אביי תא שמע אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו ואמאי הא בעינא ספר מקנה וליכא

אלא לאו משום דאמרינן אקנויי מקנה להו

אמר רבא ומאי קושיא דילמא


  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

גיטין כ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

גיטין כ

אי משום כריתות דאית בה הא בעינא וכתב לה לשמה וליכא

וכי תימא ליחוש דילמא אקדים ויהב ליה זוזא לספרא מעיקרא הא בעינן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וליכא

ורב יוסף מאי קא משמע לן שאין מי מילין על גבי מי מילין

אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן

דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר

אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא

אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא אמר ליה רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה ליה ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן

ואלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דלמא נתינת גט היא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר

גופא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי

תניא רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה משמיה דרבים וקלסוה אלמא הלכתא כותיה

תנו רבנן וכתב ולא חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהו עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי

אמר עולא אמר רבי אלעזר לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות

ותוכות לא ורמינהו לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב והא דינרי זהב תוכות הן

כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם תוכות הכא יריכות

אמר ליה רבינא לרב אשי רושמא מיחרץ חריץ או כנופי מכניף אמר ליה מיחרץ חריץ

איתיביה לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב ואי סלקא דעתך מיחרץ חריץ


הא בעינא מכתב וליכא כדינרי זהב ולא כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאילו התם מגואי והכא מאבראי

בעא מיניה רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אמר ליה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה

איתיביה התקבלי גיטך והשאר לכתובתך נתקבלה גיטה והשאר לכתובתה

טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא

הוא הדין אף על גב דליכא שאר והא קא משמע לן דאף על גב דאיכא שאר אי אמר לה אין אי לא לא

מאי טעמא אוירא דמגילתא הוא

תנו רבנן הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת

בעי רב פפא בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו

ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לא צריכא דמעורה

בעי רמי בר חמא היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו

מי אמרינן אקנויי אקני לה או דלמא הוא מנפשיה עייל

אמר רבא ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא ולרבא קשיא מתניתין על היד של עבד

בשלמא מתניתין לרבא לא קשיא בעדי מסירה ורבי אלעזר היא אלא לרמי בר חמא קשיא

לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע השתא דאתית להכי מתניתין (לרבא) נמי לא תיקשי בכתובת קעקע

מאי הוי עלה תא שמע דאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה

בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה או דלמא (אשה) לא ידעה לאקנויי

אמר אביי תא שמע אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו ואמאי הא בעינא ספר מקנה וליכא

אלא לאו משום דאמרינן אקנויי מקנה להו

אמר רבא ומאי קושיא דילמא


גלול כלפי מעלה