גיטין כט

אבל בבית דין של ישראל כיון דנפק ליה דינא לקטלא קטלי ליה

אמר ליה אביי בית דין של ישראל נמי אפשר דחזו ליה זכותא כי חזו ליה זכותא מקמי דליגמר דינא בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא

לימא מסייעא ליה כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג דלמא בורח שאני

תא שמע שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטריסים של גוים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו

מאי מת ומאי נהרג אילימא מת ממש ונהרג ממש דכוותיה גבי גוים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיימא לן כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה

אלא לאו מת יוצא למות ונהרג יוצא ליהרג וקתני בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו

לעולם מת ממש ונהרג ממש דכוותיה גבי גוים אמאי לא והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני הני מילי במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו

מתני׳ המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר

גמ׳ אמר רב כהנא חלה תנן פשיטא חלה קתני מהו דתימא הוא הדין אף על גב דלא חלה והאי דקתני חלה אורחא דמילתא קתני קא משמע לן

היכי דמי אי דאמר ליה הולך אף על גב דלא חלה נמי ואי דאמר ליה את הולך אפילו חלה נמי לא ואי רבן שמעון בן גמליאל אפילו חלה נמי לא

דתניא הולך גט זה לאשתי הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתי הרי זה לא ישלחנו ביד אחר רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח

איבעית אימא הולך והוא דחלה ואי בעית אימא את הולך וחלה שאני ואי בעית אימא רבן שמעון בן גמליאל היא וחלה שאני

תנן המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ורמינהו אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא

אמר אביי התם טעמא מאי משום בזיון דבעל הכא בעל לא קפיד

רבא אמר משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח

מאי בינייהו איכא בינייהו שליח מתנה ובפלוגתא דרב ושמואל רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט

ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר

אמר לו רבי יוחנן זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה אלא זימנין דגיטא נמי לא הוי דנעשה כמי שאמר לו אל תגרשה אלא בבית וגירשה בעלייה אל תגרשה אלא בימין וגירשה בשמאל

דכולי עלמא היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ והדר שקלה מיניה גיטא כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי כי פליגי היכא דאמר ליה

שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ רבי יוחנן פוסל בו וכל שכן בשלוחו וריש לקיש מכשיר בשלוחו וכל שכן בו

מתני׳ המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בבית דין ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני

גמ׳ אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו שליח דשליח משוי שליח או לא אמר להו הא לא תיבעי לכו מדקתני אין השליח האחרון מכלל דמשוי שליח

אלא כי תיבעי לכו כי משוי שליח בבית דין או אפילו שלא בבית דין אמרו ליה הא לא מבעיא לן מדקתני אלא אומר שליח בית דין אני

רב נחמן בר יצחק מתני הכי אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו שליח דשליח כי משוי שליח בבית דין או שלא בבית דין

אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא אמרו ליה הא לא קא מיבעיא לן דתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח משוי שליח אלא כי קא מיבעיא לן בבית דין או שלא בבית דין אמר להו הא נמי לא תיבעי לכו דקתני אלא אומר שליח בית דין אני

אמר רבה שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן

אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתו מכח דבעל קאתו איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה אמר ליה זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרו ליה מסור מילך קמי דידן דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה וליזיל וליתביניה לה

אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא איכסופו

אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי אמר רב אשי במאי קפחינהו מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את

איכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא אמר רב אשי מאי טעותא מאי קא אמר ליה אבא בר מניומי ולא את

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין אתניס בגו תלתין יומין

אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא מאי משום דאנוס האי נמי אנוס הוא אמר ליה מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה אמרו ליה רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא אמר להו כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא

וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט

והוינן בה וניחוש שמא פייס ואמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי

איכסיף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה

אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא לן