הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
גיטין לה
אלמנה יכולה לגבות את כספי כתובתה מיתומים רק על ידי שבועה (בדיוק כמו כל הנושים שגובים מיתומים על חובות אביהם). אולם החכמים אסרו על אלמנות להישבע כיוון שהם חששו משבועות שקר. מדוע הם היו מודאגים במיוחד לגבי אלמנות ולא לגבי גרושים? רבן גמליאל הנהיג תקנה שאלמנות יכולות לגבות כספי כתובה על ידי נדר האוסר עליה דבר שהיתומים יסכימו לו. מדוע נדר עדיף על שבועה? שמואל התיר שבועות מחוץ לבית דין כיוון שרמת חומרתן אינה גבוהה כמו בבית דין (עם שם ה', ספר תורה). רב לא היה מתיר שבועה לאלמנות אפילו חוץ לבית דין ולא מתיר לנשים ללגבות כתובתן כי הוא ראה שאנשים לא לקחו נדרים ברצינות בזמנו. כאשר רב הונא פסק כך, הקדימה האשה ונשבעה בכל זאת ולאחר מכן הותר לה לאסוף את כתובתה כי היא כבר נשבעה. במצב אחר עם רבה בר רב הונא שגם הוא פסק כמו רב, וכאביו, רב הונא, אז ביקשה האשה את דמי המזונות המגיעות לה. אולם רבה אמר לה שאינה זכאית לדמי המזון שכן שמואל פסק שמי שבא לבית הדין לתבוע דמי כתובתה אינה זכאית עוד למזונות. האשה הייתה מתוסכלת מאוד וקיללה את רבה על כך שפסק גם כרב בעניין אחד וכשמואל בעניין אחר, ובכך מנע ממנה לקבל כספה. לאחר מכן הוא מת מהקללה. רב יהודה פרסם הצהרה פומבית המחזקת את דעתו של שמואל נגד רב, המתיר לאלמנות לגבות כתובתן על ידי שבועה מחוץ לבית דין. מדוע אין חשש שבעלה של אשה יפר את נדרה או שתלך לחכם להתיר את הנדר? יש אומרים שהיא יכולה לגבות בנדר אם היא לא נשואה ומכיוון שאנשים צריכים לפרט את הנדר כשהם הולכים לחכם, אין סיכוי שנדרים מסוג זה יותרו. אחרים מתירים זאת כשהיא נשואה, אך דורשים ממנה לנדור את הנדר ברבים כיון שבעל אינו יכול להפר נדר שהודר ברבים. רב נחמן ורב פפא חלוקים בשאלה האם צריך לפרט את הנדר כאשר הולכים לחכם כדי להתיר נדר. מה הבסיס לוויכוח שלהם?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
משום חינא אקילו רבנן גבה קא משמע לן
נמנעו מלהשביעה מאי טעמא אילימא משום דרב כהנא דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני
לימים בא בעל הדינר ואמר לה הבי לי דינרי אמרה ליה יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה
מאי טעמא איענשה דאישתרשי לה מקום דינר
ומאי מי שנשבע באמת כמי שנשבע באמת
אי משום הא מאי איריא אלמנה אפילו גרושה נמי אלמה אמר רבי זירא אמר שמואל לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה
אלמנה שאני דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמי אתיא לאורויי היתרא
אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה איני והא רב לא מגבי כתובה לארמלתא קשיא
בסורא מתנו הכי בנהרדעא מתנו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה ורב אמר אפילו חוץ לבית דין נמי אין משביעין אותה
רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וליאדרה וליגבייה בשני דרב קילי נדרי
ההיא דאתאי לקמיה דרב הונא אמר לה מה אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא אמרה ליה מידי הוא טעמא אלא דלמא נקיטנא מידי מכתובתי חי ה׳ צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום אמר רב הונא מודה רב בקופצת
ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא אמר לה מאי אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא
אמרה ליה הב לי מזוני אמר לה מזוני נמי לית ליך דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות
אמרה ליה אפכוה לכורסיה כבי תרי עבדא לי הפכוה לכורסיה ותרצוה ואפילו הכי לא איפרק מחולשא
אמר ליה רב יהודה לרב ירמיה ביראה אדרה בבית דין ואשבעה חוץ לבית דין וליתי קלא וליפול באודני דבעינא כי היכי דאעביד בה מעשה
גופא אמר רבי זירא אמר שמואל לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה
וגרושה דאדרה לא והא שלחו מתם איך פלוניתא בת פלוני קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי ונדרת ואסרת פירות שבעולם עלה דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד וספר תהלים אחד וספר איוב וממשלות בלואים
ושמנום בחמשה מנה לכשתבא לידכם הגבוה את השאר אמר רב אשי ההוא גט יבמין הוה
התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת כו׳ אמר רב הונא לא שנו אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה
ניסת מאי טעמא דמיפר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל אין הבעל מיפר בקודמין
וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר
רב נחמן אמר אפילו ניסת ניסת ודאי מיפר לה בעל דמדרינן לה ברבים
מיתיבי ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה השתא לא דנדרה מעיקרא
והתניא ניסת נודרת וגובה כתובתה תנאי היא דאיכא למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואיכא למאן דאמר אין לו הפרה
איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או אינו צריך רב נחמן אמר אינו צריך רב פפא אמר צריך
רב נחמן אמר אינו צריך דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מאי דשמע מיפר
רב פפא אמר צריך משום מילתא דאיסורא
תנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט את הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
גיטין לה
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
משום חינא אקילו רבנן גבה קא משמע לן
נמנעו מלהשביעה מאי טעמא אילימא משום דרב כהנא דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני
לימים בא בעל הדינר ואמר לה הבי לי דינרי אמרה ליה יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה
מאי טעמא איענשה דאישתרשי לה מקום דינר
ומאי מי שנשבע באמת כמי שנשבע באמת
אי משום הא מאי איריא אלמנה אפילו גרושה נמי אלמה אמר רבי זירא אמר שמואל לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה
אלמנה שאני דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמי אתיא לאורויי היתרא
אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה איני והא רב לא מגבי כתובה לארמלתא קשיא
בסורא מתנו הכי בנהרדעא מתנו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה ורב אמר אפילו חוץ לבית דין נמי אין משביעין אותה
רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וליאדרה וליגבייה בשני דרב קילי נדרי
ההיא דאתאי לקמיה דרב הונא אמר לה מה אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא אמרה ליה מידי הוא טעמא אלא דלמא נקיטנא מידי מכתובתי חי ה׳ צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום אמר רב הונא מודה רב בקופצת
ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא אמר לה מאי אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא
אמרה ליה הב לי מזוני אמר לה מזוני נמי לית ליך דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות
אמרה ליה אפכוה לכורסיה כבי תרי עבדא לי הפכוה לכורסיה ותרצוה ואפילו הכי לא איפרק מחולשא
אמר ליה רב יהודה לרב ירמיה ביראה אדרה בבית דין ואשבעה חוץ לבית דין וליתי קלא וליפול באודני דבעינא כי היכי דאעביד בה מעשה
גופא אמר רבי זירא אמר שמואל לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה
וגרושה דאדרה לא והא שלחו מתם איך פלוניתא בת פלוני קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי ונדרת ואסרת פירות שבעולם עלה דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד וספר תהלים אחד וספר איוב וממשלות בלואים
ושמנום בחמשה מנה לכשתבא לידכם הגבוה את השאר אמר רב אשי ההוא גט יבמין הוה
התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת כו׳ אמר רב הונא לא שנו אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה
ניסת מאי טעמא דמיפר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל אין הבעל מיפר בקודמין
וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט את הנדר
רב נחמן אמר אפילו ניסת ניסת ודאי מיפר לה בעל דמדרינן לה ברבים
מיתיבי ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה השתא לא דנדרה מעיקרא
והתניא ניסת נודרת וגובה כתובתה תנאי היא דאיכא למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואיכא למאן דאמר אין לו הפרה
איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או אינו צריך רב נחמן אמר אינו צריך רב פפא אמר צריך
רב נחמן אמר אינו צריך דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מאי דשמע מיפר
רב פפא אמר צריך משום מילתא דאיסורא
תנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט את הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה
