הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
גיטין לז
הדף היום מוקדש ע"י נתניה סלומוביץ לע"נ אמה, חביבה לילקה בת נחה ואברהם.
הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לכבוד אירוסיה של בתה דבורה לדניאל בתת.
מה האטימולוגיה של המילה פרוזבול? יתומים אינם זקוקים לפרוזבול כדי לגבות את הלוואות אביהם, שכן הם נחשבים כאילו נמצאים בסמכותו של בית הדין. מכיוון שניתן לכתוב פרוזבול רק אם ללווה יש קרקע, הרבנים מוצאים דרכים לתת לאנשים כמות מינימלית של קרקע או לאפשר לדברים אחרים להיות נחשבים כקרקע על מנת להבטיח שניתן לכתוב פרוזבול. חלקם מאפשרים רק לומר את הפרוזבול, מבלי לדרוש שטר. יש המתירים פרוזבול אם לערב להלוואה יש קרקע או אפילו למי שחייב כסף למלווה יש קרקע, על פי עיקרון שיעבודא של רבי נתן שאם לווה כסף ולאחר מכן מלווה את הכסף למישהו אחר, הנושה יכול לגבות את ההלוואה ישירות מהלווה השני. יש ויכוח האם שמיטה מבטלת הלוואות עם אחריות נכסים. למרות שרבי יוחנן הכין מהמשנה כי ההלוואה כאלה אינה מתבטלות, הוא לא היה מוכן לפעול לפי זה וקבע כי ההלוואה בוטלה. ישנם שני חריגים עיקריים לכלל שמיטת כספים – האחד הוא אם אחד מסר את שטרות חוב שלו לבית הדין והשני הוא מי שהלוה במשכון, שכן כאילו ההלוואה כבר נגבה. זאת בעקבות דעתו של רב ייצחק כי המשכון נחשבים שנקנה על ידי הנושה. במקרה שלא היה פרוזבול, אם הלווה בא להחזיר את ההלוואה, הנושה צריך לומר ששמיטה ביטלה את ההלוואה, אבל אז הלווה צריך להגיד שהוא רוצה להחזיר לו את הכסף בכל מקרה כמתנה. אחרים מאפשרים לאחד לטעון שיש לו פרוזבול אבל איבד אותו, והם אפילו שואלים את מי שהגיעו לבית הדין בלי השטר אם אולי היה להם אחד ואיבדו. אם עבד כנעני נלקח בשבי ונגאל שלא על ידי בעליו, מה מעמדו של העבד? יש ויכוח אם זה תלוי אם הגואל היה בדעתו לפדות אותו להיות עבד או מתוך כוונה להפוך אותו לאדם חופשי. על פי הגמרא, זה עשוי גם להיות תלוי אם הבעל המקורי התייאש או לא – ויתר על אי פעם לקבל את העבד בחזרה או לא. לרבא ולאביי יש פירושים שונים למקרה במשנה ואיך שהם הבינו מה התיקון עולם כאן.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו העניים דכתיב העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללעוזא מאי פרוסבול אמר ליה פורסא דמילתא
אמר רב יהודה אמר שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול וכן תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין פרוסבול דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומין
תנן התם אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו וכמה כל שהו אמר רב חייא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב יהודה אפילו השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוסבול
איני והתני הלל אין כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא
אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי
רב אשי מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה פרוסבול רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מילי לרבי חייא בר אבא אמר ליה צריכנא מידי אחרינא אמר ליה לא צריכת
תנו רבנן אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול לו ולערב אין להן קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול מדרבי נתן
דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו
תנן התם השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו אחריות נכסים כל שכן מלוה על פה
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים שלא בשטר מלוה על פה אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט
תניא כותיה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שטר חוב משמט ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט תניא אידך סיים לו שדה אחת בהלוואתו אינו משמט ולא עוד אלא אפילו כתב כל נכסיי אחראין וערבאין לך אינו משמט
קריביה דרבי אסי הוה ליה ההוא שטרא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים אתא לקמיה דרבי אסי אמר ליה משמט או אינו משמט אמר ליה אינו משמט שבקיה ואתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה משמט
אתא רבי אסי לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה משמט או אינו משמט אמר ליה משמט והא מר הוא דאמר אינו משמט אמר ליה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אמר ליה והתניא כוותיה דמר אמר ליה דלמא ההיא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי
תנן התם המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמטין בשלמא מוסר שטרותיו לבית דין דתפסי להו בי דינא אלא מלוה על המשכון מאי טעמא
אמר רבא משום דתפס ליה אמר ליה אביי אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה הכי נמי דלא משמט
אמר ליה שאני משכון דקני ליה מדרבי יצחק דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון
תנן התם
המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני ואם אמר לו אף על פי כן יקבל הימנו שנאמר וזה דבר השמטה
אמר רבה ותלי ליה עד דאמר הכי איתיביה אביי כשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הן ובמתנה אני נותן לך אמר ליה תלי ליה נמי עד דאמר הכי
אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסיק ביה רבה זוזי אייתינהו ניהליה בשביעית אמר ליה משמט אני שקלינהו ואזל אתא אביי אשכחיה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציב מר אמר ליה הכי הוה מעשה
אזל לגביה אמר ליה אמטת ליה זוזי למר אמר ליה אין אמר ליה ומאי אמר לך אמר ליה משמט אני אמר ליה ואמרת ליה אף על פי כן אמר ליה לא אמר ליה ואי אמרת ליה אף על פי כן הוה שקלינהו מינך השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה אף על פי כן אזל אמטינהו ניהליה ואמר ליה אף על פי כן שקלינהו מיניה אמר לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא
אמר רב יהודה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא
כי אתו לקמיה דרב אמר ליה מידי פרוסבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא
תנן וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול הרי אלו לא יפרעו
תנאי היא דתניא המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוסבול וחכמים אומרים אינו צריך
מתני׳ עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד ישתעבד אם לשום בן חורין לא ישתעבד רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד
גמ׳ במאי עסקינן אילימא לפני יאוש לשום בן חורין אמאי לא ישתעבד אלא לאחר יאוש לשום עבד אמאי ישתעבד
אמר אביי לעולם לפני יאוש ולשום עבד ישתעבד לרבו ראשון לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשום בן חורין פרקיה לרבו ראשון נמי לא דילמא ממנעי ולא פרקי
רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד קסבר כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים
רבא אמר לעולם לאחר יאוש ולשום עבד ישתעבד לרבו שני לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשום בן חורין פרקיה לרבו ראשון נמי לא דהא לאחר יאוש הוה
רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד כדחזקיה דאמר חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו
מיתיבי אמר להן רבן שמעון בן גמליאל כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים בשלמא לאביי דאמר לפני יאוש היינו דקאמר כשם
אלא לרבא דאמר לאחר יאוש האי כשם משום דחזקיה הוא
אמר לך רבא רבן שמעון בן גמליאל לא הוי ידע מאי קאמרי רבנן והכי קאמר להו אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם אי לאחר יאוש קאמריתו כדחזקיה
ולרבא דאמר לאחר יאוש ולרבו שני רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קני ליה
אין קני ליה למעשה ידיו דאמר ריש לקיש מנין לגוי שקנה את הגוי למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
גיטין לז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו העניים דכתיב העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללעוזא מאי פרוסבול אמר ליה פורסא דמילתא
אמר רב יהודה אמר שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול וכן תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין פרוסבול דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומין
תנן התם אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו וכמה כל שהו אמר רב חייא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב יהודה אפילו השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוסבול
איני והתני הלל אין כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא
אמאי והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי
רב אשי מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה פרוסבול רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מילי לרבי חייא בר אבא אמר ליה צריכנא מידי אחרינא אמר ליה לא צריכת
תנו רבנן אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול לו ולערב אין להן קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול מדרבי נתן
דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו
תנן התם השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו אחריות נכסים כל שכן מלוה על פה
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים שלא בשטר מלוה על פה אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט
תניא כותיה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שטר חוב משמט ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט תניא אידך סיים לו שדה אחת בהלוואתו אינו משמט ולא עוד אלא אפילו כתב כל נכסיי אחראין וערבאין לך אינו משמט
קריביה דרבי אסי הוה ליה ההוא שטרא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים אתא לקמיה דרבי אסי אמר ליה משמט או אינו משמט אמר ליה אינו משמט שבקיה ואתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה משמט
אתא רבי אסי לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה משמט או אינו משמט אמר ליה משמט והא מר הוא דאמר אינו משמט אמר ליה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אמר ליה והתניא כוותיה דמר אמר ליה דלמא ההיא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי
תנן התם המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמטין בשלמא מוסר שטרותיו לבית דין דתפסי להו בי דינא אלא מלוה על המשכון מאי טעמא
אמר רבא משום דתפס ליה אמר ליה אביי אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה הכי נמי דלא משמט
אמר ליה שאני משכון דקני ליה מדרבי יצחק דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון
תנן התם
המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני ואם אמר לו אף על פי כן יקבל הימנו שנאמר וזה דבר השמטה
אמר רבה ותלי ליה עד דאמר הכי איתיביה אביי כשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הן ובמתנה אני נותן לך אמר ליה תלי ליה נמי עד דאמר הכי
אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסיק ביה רבה זוזי אייתינהו ניהליה בשביעית אמר ליה משמט אני שקלינהו ואזל אתא אביי אשכחיה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציב מר אמר ליה הכי הוה מעשה
אזל לגביה אמר ליה אמטת ליה זוזי למר אמר ליה אין אמר ליה ומאי אמר לך אמר ליה משמט אני אמר ליה ואמרת ליה אף על פי כן אמר ליה לא אמר ליה ואי אמרת ליה אף על פי כן הוה שקלינהו מינך השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה אף על פי כן אזל אמטינהו ניהליה ואמר ליה אף על פי כן שקלינהו מיניה אמר לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא
אמר רב יהודה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא
כי אתו לקמיה דרב אמר ליה מידי פרוסבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא
תנן וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול הרי אלו לא יפרעו
תנאי היא דתניא המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוסבול וחכמים אומרים אינו צריך
מתני׳ עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד ישתעבד אם לשום בן חורין לא ישתעבד רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד
גמ׳ במאי עסקינן אילימא לפני יאוש לשום בן חורין אמאי לא ישתעבד אלא לאחר יאוש לשום עבד אמאי ישתעבד
אמר אביי לעולם לפני יאוש ולשום עבד ישתעבד לרבו ראשון לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשום בן חורין פרקיה לרבו ראשון נמי לא דילמא ממנעי ולא פרקי
רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד קסבר כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים
רבא אמר לעולם לאחר יאוש ולשום עבד ישתעבד לרבו שני לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשום בן חורין פרקיה לרבו ראשון נמי לא דהא לאחר יאוש הוה
רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד כדחזקיה דאמר חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו
מיתיבי אמר להן רבן שמעון בן גמליאל כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים בשלמא לאביי דאמר לפני יאוש היינו דקאמר כשם
אלא לרבא דאמר לאחר יאוש האי כשם משום דחזקיה הוא
אמר לך רבא רבן שמעון בן גמליאל לא הוי ידע מאי קאמרי רבנן והכי קאמר להו אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם אי לאחר יאוש קאמריתו כדחזקיה
ולרבא דאמר לאחר יאוש ולרבו שני רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קני ליה
אין קני ליה למעשה ידיו דאמר ריש לקיש מנין לגוי שקנה את הגוי למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם
