Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ד׳ בתמוז תשפ״ג | 23 יוני 2023
  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

גיטין לח

הדף היום מוקדש ע"י ארט גודל לע"נ קרינה גולה בת הודה ויהודה. 

אינו יהודי יכול לקנות אינו יהודי או יהודי עבור עבודתו אבל לא לגופו או בתשלום כסף או אפילו בחזקה. מאיפה זה נדרש? רבי יוחנן פסק שעבד כנעני שבורח מבית האסורים משתחרר אוטומטית (והופך ליהודי). איך זה מסתדר עם פסיקתו האחרת שבכל פעם שמשנה מביאה את רבן שמעון בן גמליאל, ההלכה כמוהו חוץ משלושה מקרים ובמשנתנו פסק שהעבד שנפדה נשאר עבד. כיצד נוכל להבחין בין שני המקרים? הגמרא מביאה את סיפוריהן של שלוש אמות כנעניות של רבנים או שנלקחו בשבי או שהיתה בעיה שבגללה רצו לשחררה. כל סיפור מוסבר לפי כללי פדיון/שחרור עבדים. לא אמורים לשחרר עבד כנעני, כפי שנדרש מפסוק בתורה. עם זאת, יש מחלוקת אם הפסוק הזה מחייב או שאולי הוא רק מתיר להחזיק עבד, אבל לא אוסר שחרור עבד. וכן יש יוצאים מן הכלל, כגון לצורך מצוה, כמו צורך בעשירי למניין. רב ושמואל חולקים במקרה שבו האדון מפקיר את עבדו, האם הוא צריך לתת לעבד גם גט שחרור כדי להתיר נישואין עם יהודיה. רב אומר שמי שמקדש את העבד הוא בעצם רק משחרר את העבד, אבל צריך גם לתת גט שחרור כדי להתיר נישואים עם יהודיה. מביאים שלושה מקורות להקשות על רב – שמי שמקדש עבד צריך להביא את ערך העבד לבית המקדש. כל קושי נפתר.

ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה יכול לא יקנו זה את זה יכול לא יקנו זה את זה האמרת לא הם קונים זה מזה הכי קאמר ולא הם קונים זה מזה לגופו

יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו אמרת קל וחומר גוי ישראל קונה גוי גוי לא כל שכן

ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון

אשכחן גוי גוי גוי ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור

תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה

בשלמא לאביי מוקי לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש

אלא לרבא דאמר לאחר יאוש קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן

אמר לך רבא טעמא מאי משום דחזקיה בורח שאני השתא לקטלא מסר נפשיה אפולי אפיל נפשיה לגייסות

אמתיה דמר שמואל אשתבאי פרקוה לשום אמהתא ושדרוה ליה שלחו ליה אנן כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן את אי נמי כרבנן סבירא לך אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה

ואינהו סבור לפני יאוש הוה ולא היא לאחר יאוש הוה ושמואל לא מיבעיא דאשתעבודי לא משתעבד בה אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה

שמואל לטעמיה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד שאין לו רשות לרבו עליו אין קרוי עבד

אמתיה דרבי אבא בר זוטרא אישתבאי פרקה ההוא תרמודאה לשום איתתא שלחו ליה לדידיה אי יאות עבדת שדר לה גיטא דחירותא

היכי דמי אי דמצו פרקי לה למה לי גיטא דחירותא אי דלא מצו פרקי לה כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי

לעולם דמצו פרקי לה וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא חבורי מחברי אהדדי ופרקי לה ואיבעית אימא לעולם דלא מצו פרקי לה וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא מיתזלא באפיה ומפריק לה

והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן הני מילי בצינעא אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא

ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודה משום מילתא דאיסורא

ואביי משום איסורא לא האמר רב חנינא בר רב קטינא אמר רבי יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין


וכפו את רבה ועשאה בת חורין ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה

הכי השתא התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו

מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני

תנו רבנן לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה ודילמא רבי אליעזר סבר לה כמאן דאמר רשות

לא סלקא דעתך דתניא בהדיא רבי אליעזר אומר חובה

אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו

אמר רבה אמר רב המקדיש עבדו יצא לחירות מאי טעמא גופיה לא קדיש לדמי לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר

ורב יוסף אמר רב המפקיר עבדו יצא לחירות מאן דאמר מקדיש כל שכן מפקיר מאן דאמר מפקיר אבל מקדיש לא דלמא לדמי קאמר

איבעיא להו צריך גט שיחרור או לא צריך תא שמע דאמר רב חייא בר אבין אמר רב אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור

אמר רבה ומותבינן אשמעתין המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו מתניתא קא רמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג

תא שמע אך כל חרם וגו׳ מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים הכא במאי עסקינן דאמר לדמי

אי הכי אידך נמי דאמר לדמי

אי הכי אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות גזברים מאי עבידתייהו

ותו אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות אחרים מאי עבידתייהו ותו רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו ואי לדמי מאי מפני שהוא כמוכרו לו

תא שמע המקדיש עבדו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו


  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

גיטין לח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

גיטין לח

ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה יכול לא יקנו זה את זה יכול לא יקנו זה את זה האמרת לא הם קונים זה מזה הכי קאמר ולא הם קונים זה מזה לגופו

יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו אמרת קל וחומר גוי ישראל קונה גוי גוי לא כל שכן

ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון

אשכחן גוי גוי גוי ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור

תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה

בשלמא לאביי מוקי לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש

אלא לרבא דאמר לאחר יאוש קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן

אמר לך רבא טעמא מאי משום דחזקיה בורח שאני השתא לקטלא מסר נפשיה אפולי אפיל נפשיה לגייסות

אמתיה דמר שמואל אשתבאי פרקוה לשום אמהתא ושדרוה ליה שלחו ליה אנן כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן את אי נמי כרבנן סבירא לך אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה

ואינהו סבור לפני יאוש הוה ולא היא לאחר יאוש הוה ושמואל לא מיבעיא דאשתעבודי לא משתעבד בה אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה

שמואל לטעמיה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד שאין לו רשות לרבו עליו אין קרוי עבד

אמתיה דרבי אבא בר זוטרא אישתבאי פרקה ההוא תרמודאה לשום איתתא שלחו ליה לדידיה אי יאות עבדת שדר לה גיטא דחירותא

היכי דמי אי דמצו פרקי לה למה לי גיטא דחירותא אי דלא מצו פרקי לה כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי

לעולם דמצו פרקי לה וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא חבורי מחברי אהדדי ופרקי לה ואיבעית אימא לעולם דלא מצו פרקי לה וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא מיתזלא באפיה ומפריק לה

והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן הני מילי בצינעא אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא

ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודה משום מילתא דאיסורא

ואביי משום איסורא לא האמר רב חנינא בר רב קטינא אמר רבי יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין


וכפו את רבה ועשאה בת חורין ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה

הכי השתא התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו

מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני

תנו רבנן לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה ודילמא רבי אליעזר סבר לה כמאן דאמר רשות

לא סלקא דעתך דתניא בהדיא רבי אליעזר אומר חובה

אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו

אמר רבה אמר רב המקדיש עבדו יצא לחירות מאי טעמא גופיה לא קדיש לדמי לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר

ורב יוסף אמר רב המפקיר עבדו יצא לחירות מאן דאמר מקדיש כל שכן מפקיר מאן דאמר מפקיר אבל מקדיש לא דלמא לדמי קאמר

איבעיא להו צריך גט שיחרור או לא צריך תא שמע דאמר רב חייא בר אבין אמר רב אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור

אמר רבה ומותבינן אשמעתין המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו מתניתא קא רמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג

תא שמע אך כל חרם וגו׳ מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים הכא במאי עסקינן דאמר לדמי

אי הכי אידך נמי דאמר לדמי

אי הכי אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות גזברים מאי עבידתייהו

ותו אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות אחרים מאי עבידתייהו ותו רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו ואי לדמי מאי מפני שהוא כמוכרו לו

תא שמע המקדיש עבדו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו


גלול כלפי מעלה