Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ב באב תשע״ט | 23 אוגוסט 2019

כריתות ב

על אילו עבירות חייבים כרת אם עובר במזיד וקרבן חטאת אם עובר בשוגג? למה המשנה כתבה לא רק את כל הרשימה אלא גם כתבה מספר? הגמרא מביאה משניות אחרות ששם מופיע מספר ודורשת למה כתבו מספר בכל מקום. באיסור עריות עם אחותו, למה כתוב כרת כשכבר כתוב כרת בסוף הקטע בכללי על כל העריות – מה אפשר ללמוד מזה?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

מתני׳ שלשים ושש כריתות בתורה הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה הבהמה עליה הבא על אשה ובתה ואשת איש הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו ועל הנדה

והמגדף ועובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך ובעל אוב ומחלל שבת וטמא שאכל קדש והבא אל המקדש טמא והאוכל חלב ודם ונותר ופיגול והשוחט ומעלה בחוץ

והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך את השמן המשחה והפסח והמילה מצות עשה

על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אף המגדף שנאמר תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה יצא מגדף שאינו עושה מעשה


גמ׳ מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

ותו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

תו הא דתנן ארבעה מחוסרי כפרה מניינא למה לי

לאפוקי מדרבי אליעזר בן יעקב דאמר חמשה הוי דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם עליו אהכי תנא ארבעה

תו הא דתנן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה מניינא למה לי

לאפוקי מדרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה אהכי תנא ארבעה

תו הא דתנן חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה מניינא למה לי

משום דקא בעי למיתנא סיפא נזיר אם נטמא טומאות הרבה ומשכחת לה כגון דאיטמי בשביעי וחזר ונטמא בשביעי ומני רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר נזירות דטהרה מן שביעי הוא דחייל עליה

דאי תאמר רבי היא כיון דנזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה היכי משכחת לה

אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולה חדא טומאה אריכתא היא

ואי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון דיצא בשעה הראויה להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא שמע מינה רבי יוסי ברבי יהודה היא

מאי רבי ומאי רבי יוסי ברבי יהודה דתניא וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ביום תגלחתו

תו הא דתנן חמשה מביאין קרבן עולה ויורד מניינא למה לי

משום דקתני סיפא נשיא כיוצא בהן חמשה לאפוקי מדרבי אליעזר דאמר נשיא מביא שעיר

תו הא דתנן ארבעה אבות נזיקין מנינא למה לי

לאפוקי מדרבי אושעיא דאמר שלשה עשר אבות נזיקין הן ולרבי אושעיא מניינא למה לי לאפוקי מדרבי חייא דאמר עשרים וארבעה אבות נזיקין ולרבי חייא מנינא למה לי לאפוקי מסור ומפגל

אמר מר שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו אלא אימא עבר חדא נתחייב חדא עבר כולהו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת

אמר רבי יוחנן לכך יצאה כרת באחותו לחלק

מתקיף לה רב ביבי בר אביי אימא אחותו דפרט קרא ניחייב חדא עלה וכולן כיון דבהעלם אחת לא ניחייב אלא אחת

ולרב ביבי בר אביי מי לית ליה הדא דתניא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

כיצד והנפש אשר תאכל בשר וגו׳ והלא שלמים בכלל הקדשים היו למה יצאו

להקיש אליהן מה שלמים שהן קדשי מזבח וחייבין עליהן אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן יצאו קדשי בדק הבית

אמר ליה רב ביבי בר מינה לאו מי אמרת התם יצאו קדשי בדק הבית

הכא נמי מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה ואין לה היתר בחיי אוסרה אף כל שאין לה היתר בחיי אוסרה יצאה אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה

אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבת וגו׳ הואיל וכך הקיש הוא הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפני עצמה אף כל חייבין עליה בפני עצמה

ולרבי יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות

לחלק מנא ליה נפקא ליה מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה

ורבנן נמי תיפוק להו מואל אשה בנדת טומאתה אין הכי נמי אלא כרת דאחותו למאי אתא מיבעי ליה לחלק על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו

הני למה להו לחלק הרי שמות מוחלקין והרי גופים מוחלקים אלא אימא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו

ורבי יצחק הא מילתא מנא ליה נפקא ליה מן סיפא דקרא דכתיב ערות אחתו גלה

ורבנן אחתו דסיפא דקרא מאי עבדי ליה מיבעי ליה


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות ב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות ב

מתני׳ שלשים ושש כריתות בתורה הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה הבהמה עליה הבא על אשה ובתה ואשת איש הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו ועל הנדה

והמגדף ועובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך ובעל אוב ומחלל שבת וטמא שאכל קדש והבא אל המקדש טמא והאוכל חלב ודם ונותר ופיגול והשוחט ומעלה בחוץ

והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך את השמן המשחה והפסח והמילה מצות עשה

על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אף המגדף שנאמר תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה יצא מגדף שאינו עושה מעשה


גמ׳ מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

ותו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

תו הא דתנן ארבעה מחוסרי כפרה מניינא למה לי

לאפוקי מדרבי אליעזר בן יעקב דאמר חמשה הוי דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם עליו אהכי תנא ארבעה

תו הא דתנן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה מניינא למה לי

לאפוקי מדרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה אהכי תנא ארבעה

תו הא דתנן חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה מניינא למה לי

משום דקא בעי למיתנא סיפא נזיר אם נטמא טומאות הרבה ומשכחת לה כגון דאיטמי בשביעי וחזר ונטמא בשביעי ומני רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר נזירות דטהרה מן שביעי הוא דחייל עליה

דאי תאמר רבי היא כיון דנזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה היכי משכחת לה

אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולה חדא טומאה אריכתא היא

ואי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון דיצא בשעה הראויה להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא שמע מינה רבי יוסי ברבי יהודה היא

מאי רבי ומאי רבי יוסי ברבי יהודה דתניא וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ביום תגלחתו

תו הא דתנן חמשה מביאין קרבן עולה ויורד מניינא למה לי

משום דקתני סיפא נשיא כיוצא בהן חמשה לאפוקי מדרבי אליעזר דאמר נשיא מביא שעיר

תו הא דתנן ארבעה אבות נזיקין מנינא למה לי

לאפוקי מדרבי אושעיא דאמר שלשה עשר אבות נזיקין הן ולרבי אושעיא מניינא למה לי לאפוקי מדרבי חייא דאמר עשרים וארבעה אבות נזיקין ולרבי חייא מנינא למה לי לאפוקי מסור ומפגל

אמר מר שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו אלא אימא עבר חדא נתחייב חדא עבר כולהו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת

אמר רבי יוחנן לכך יצאה כרת באחותו לחלק

מתקיף לה רב ביבי בר אביי אימא אחותו דפרט קרא ניחייב חדא עלה וכולן כיון דבהעלם אחת לא ניחייב אלא אחת

ולרב ביבי בר אביי מי לית ליה הדא דתניא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

כיצד והנפש אשר תאכל בשר וגו׳ והלא שלמים בכלל הקדשים היו למה יצאו

להקיש אליהן מה שלמים שהן קדשי מזבח וחייבין עליהן אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן יצאו קדשי בדק הבית

אמר ליה רב ביבי בר מינה לאו מי אמרת התם יצאו קדשי בדק הבית

הכא נמי מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה ואין לה היתר בחיי אוסרה אף כל שאין לה היתר בחיי אוסרה יצאה אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה

אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבת וגו׳ הואיל וכך הקיש הוא הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפני עצמה אף כל חייבין עליה בפני עצמה

ולרבי יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות

לחלק מנא ליה נפקא ליה מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה

ורבנן נמי תיפוק להו מואל אשה בנדת טומאתה אין הכי נמי אלא כרת דאחותו למאי אתא מיבעי ליה לחלק על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו

הני למה להו לחלק הרי שמות מוחלקין והרי גופים מוחלקים אלא אימא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו

ורבי יצחק הא מילתא מנא ליה נפקא ליה מן סיפא דקרא דכתיב ערות אחתו גלה

ורבנן אחתו דסיפא דקרא מאי עבדי ליה מיבעי ליה


גלול כלפי מעלה