Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ב באלול תשע״ט | 12 ספטמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

כריתות כב

הגמרא ממשיכה לדון בסטטוס של דמים שאינם אסורים איסור כרת – האם יש עליהם איסור או לא? מהן השלבים של הקזת דם – איזה דמים שיוצאים בהקזה אסורים בכרת? האם דם התמצית אסור? האם אפשר בקרבבן לקבל כפרה עם דם התמצית? האם יש קשר בין שתי השאלות האלו? האם מביאים אשם תלוי על ספק מעילה? אם כן, איך עושים? האם כשמתברר שחטא בוודאות, האם צריך להביא אשם ודאי? מה הבסיס למחלוקת האם כן או לא מביאים אשם תלוי על ספק מעילה?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

דפירש כי קאמר רב בדלא פירש כדתניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש

איכא דמתני לה להא דרב ששת על הדא דתניא יכול חלב מהלכי שתים יהא אוכלו עובר בלאו ודין הוא מה בהמה טמאה שהקלתה במגעה החמרתה בחלבה מהלכי שתים שהחמרתה במגען אינו דין שתחמיר בחלבן

תלמוד לומר וזה לכם הטמא זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור

אוציא את החלב שאין שוה בכל ולא אוציא הדם ששוה בכל תלמוד לומר וזה לכם הטמא זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור אמר לה רב ששת אפילו מצות פרוש אין בו

תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר רבי זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת

מיתיבי דם הטחול דם הלב דם הכליות דם אברים הרי אלו בלא תעשה דם מהלכי שתים דם שקצים ורמשים אסור ואין חייבין עליו

כי קתני אין חייבין עליו על דם דיליה כי קאמר רב דאתי ליה מעלמא

דם דיליה היינו דם אברים וליטעמיך מי לא קתני דם כליות וקתני דם אברים אלא תני והדר תני הכא נמי תני והדר תני

מעלמא מהיכא אתי ליה אמר רבי זירא בשעה שהנשמה יוצאה מישרף שריף

דם שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה תלויה בו רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח ריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך

מיתיבי איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת מאי לאו אפילו ראשון ואחרון דשותת הוא כדם התמצית דמי תיובתא דריש לקיש

לא למעוטי דם המשחיר אבל דם ראשון ואחרון אף על גב דהוא שותת היינו דם הנפש

מיתיבי איזהו דם ראשון כל זמן שמקלח יצא ראשון ואחרון מפני שהוא שותת תיובתיה דריש לקיש אמר לך תנאי היא דתניא איזהו דם הנפש כל זמן שמקלח דברי רבי אלעזר רבי שמעון אומר מטיפה המשחרת ואילך

תנא דבי רבי ישמעאל ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב על האחרון מי מיחייב או לא

אמר ליה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאיתמר הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות ריש לקיש אמר חייב שתי חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא אחת

רבי יהודה מחייב בדם התמצית אמר רבי אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר

אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא דתניא דם מה תלמוד לומר כל דם

לפי שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו שהוא מכפר דם חולין ודם התמצית מנין תלמוד לומר כל דם סתם סיפרא מני רבי יהודה היא

מתני׳ רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי וחכמים פוטרים ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו שיביא עמו אשם ודאי

אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ויביא אשם בשני סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי ואם ספק מעלתי המעות נדבה ואשם תלוי שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע

אמר רבי עקיבא נראין דבריו במעילה מעוטה הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה

גמ׳ תנו רבנן ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דברי רבי עקיבא וחכמים פוטרים

לימא בהא קא מיפלגי דרבי עקיבא סבר למדין עליון מתחתון ורבנן סברי אין למדין עליון מתחתון

אמר רב פפא דכולי עלמא למדין עליון מתחתון דאם כן צפון בבן בקר לא משכחת להו

אלא הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי דגמירי מצות מצות מחטאת

מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספיקו אשם תלוי אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל ספקו חטאת ועל שגגתו אשם תלוי

לאפוקי מעילה דאין חייבין על זדונו כרת דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה

ורבי עקיבא סבר כי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפינן מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה

לאפוקי עולה ויורד דלא

ורבנן סברי אין גזירה שוה למחצה מכלל דרבי עקיבא סבר יש גזירה שוה למחצה אלא דכולי עלמא אין גזירה שוה למחצה

אלא היינו טעמא דרבי עקיבא דאמר קרא ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון

ורבנן סברי תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים

ורבי עקיבא סבר אין היקש למחצה מכלל דרבנן סברי יש היקש למחצה והא קיימא לן דאין היקש למחצה

דכולי עלמא אין היקש למחצה והכא היינו טעמא דרבנן דגמירי מצות מצות אפקיה מהקישא

ורבי עקיבא אשם בכסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות לאשם דבכסף שקלים

ורבנן אף על גב דכתיב זאת תורת האשם איצטריך למכתב ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון

ואי מזאת תורת האשם הוה אמינא כי אמינא תורה אחת לכל אשמות הני מילי בשאר אשמות ודאין

אבל אשם תלוי כיון דעל ספק חלב קאתי אימא לא יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא אהכי כתב רחמנא ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון

הא ניחא למאן דדריש זאת תורת האשם אלא למאן דלא דריש זאת תורת האשם מאי איכא למימר יליף בערכך בערכך מאשם מעילה

אשם שפחה חרופה לא כתב בה בערכך ילפינן באיל איל

מודה רבי עקיבא כו׳ ואם ספק

מאי קאמר אמר רבא תני אם בספיקו עומד לעולם יהא אשם תלוי שממין שהביא על הודע מביאו על שלא הודע

סוף סוף כי מתידע ליה בעי לאיתויי אשם ודאי

אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחלה

מתני׳ האשה שהביאה חטאת העוף עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשינה ודאי שממין שהיא מביאה על הודע מביאה על לא הודע

חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל פטור רבי עקיבא מחייב אשם תלוי אכל את השניה מביא אשם ודאי

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא רבי שמעון אומר שניהן מביאין אשם אחד רבי יוסי אומר

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות כב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות כב

דפירש כי קאמר רב בדלא פירש כדתניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש

איכא דמתני לה להא דרב ששת על הדא דתניא יכול חלב מהלכי שתים יהא אוכלו עובר בלאו ודין הוא מה בהמה טמאה שהקלתה במגעה החמרתה בחלבה מהלכי שתים שהחמרתה במגען אינו דין שתחמיר בחלבן

תלמוד לומר וזה לכם הטמא זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור

אוציא את החלב שאין שוה בכל ולא אוציא הדם ששוה בכל תלמוד לומר וזה לכם הטמא זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור אמר לה רב ששת אפילו מצות פרוש אין בו

תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר רבי זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת

מיתיבי דם הטחול דם הלב דם הכליות דם אברים הרי אלו בלא תעשה דם מהלכי שתים דם שקצים ורמשים אסור ואין חייבין עליו

כי קתני אין חייבין עליו על דם דיליה כי קאמר רב דאתי ליה מעלמא

דם דיליה היינו דם אברים וליטעמיך מי לא קתני דם כליות וקתני דם אברים אלא תני והדר תני הכא נמי תני והדר תני

מעלמא מהיכא אתי ליה אמר רבי זירא בשעה שהנשמה יוצאה מישרף שריף

דם שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה תלויה בו רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח ריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך

מיתיבי איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת מאי לאו אפילו ראשון ואחרון דשותת הוא כדם התמצית דמי תיובתא דריש לקיש

לא למעוטי דם המשחיר אבל דם ראשון ואחרון אף על גב דהוא שותת היינו דם הנפש

מיתיבי איזהו דם ראשון כל זמן שמקלח יצא ראשון ואחרון מפני שהוא שותת תיובתיה דריש לקיש אמר לך תנאי היא דתניא איזהו דם הנפש כל זמן שמקלח דברי רבי אלעזר רבי שמעון אומר מטיפה המשחרת ואילך

תנא דבי רבי ישמעאל ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב על האחרון מי מיחייב או לא

אמר ליה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאיתמר הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות ריש לקיש אמר חייב שתי חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא אחת

רבי יהודה מחייב בדם התמצית אמר רבי אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר

אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא דתניא דם מה תלמוד לומר כל דם

לפי שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו שהוא מכפר דם חולין ודם התמצית מנין תלמוד לומר כל דם סתם סיפרא מני רבי יהודה היא

מתני׳ רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי וחכמים פוטרים ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו שיביא עמו אשם ודאי

אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ויביא אשם בשני סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי ואם ספק מעלתי המעות נדבה ואשם תלוי שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע

אמר רבי עקיבא נראין דבריו במעילה מעוטה הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה

גמ׳ תנו רבנן ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דברי רבי עקיבא וחכמים פוטרים

לימא בהא קא מיפלגי דרבי עקיבא סבר למדין עליון מתחתון ורבנן סברי אין למדין עליון מתחתון

אמר רב פפא דכולי עלמא למדין עליון מתחתון דאם כן צפון בבן בקר לא משכחת להו

אלא הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי דגמירי מצות מצות מחטאת

מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספיקו אשם תלוי אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל ספקו חטאת ועל שגגתו אשם תלוי

לאפוקי מעילה דאין חייבין על זדונו כרת דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה

ורבי עקיבא סבר כי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפינן מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה

לאפוקי עולה ויורד דלא

ורבנן סברי אין גזירה שוה למחצה מכלל דרבי עקיבא סבר יש גזירה שוה למחצה אלא דכולי עלמא אין גזירה שוה למחצה

אלא היינו טעמא דרבי עקיבא דאמר קרא ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון

ורבנן סברי תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים

ורבי עקיבא סבר אין היקש למחצה מכלל דרבנן סברי יש היקש למחצה והא קיימא לן דאין היקש למחצה

דכולי עלמא אין היקש למחצה והכא היינו טעמא דרבנן דגמירי מצות מצות אפקיה מהקישא

ורבי עקיבא אשם בכסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות לאשם דבכסף שקלים

ורבנן אף על גב דכתיב זאת תורת האשם איצטריך למכתב ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון

ואי מזאת תורת האשם הוה אמינא כי אמינא תורה אחת לכל אשמות הני מילי בשאר אשמות ודאין

אבל אשם תלוי כיון דעל ספק חלב קאתי אימא לא יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא אהכי כתב רחמנא ואם נפש ויו מוסיף על ענין ראשון

הא ניחא למאן דדריש זאת תורת האשם אלא למאן דלא דריש זאת תורת האשם מאי איכא למימר יליף בערכך בערכך מאשם מעילה

אשם שפחה חרופה לא כתב בה בערכך ילפינן באיל איל

מודה רבי עקיבא כו׳ ואם ספק

מאי קאמר אמר רבא תני אם בספיקו עומד לעולם יהא אשם תלוי שממין שהביא על הודע מביאו על שלא הודע

סוף סוף כי מתידע ליה בעי לאיתויי אשם ודאי

אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחלה

מתני׳ האשה שהביאה חטאת העוף עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשינה ודאי שממין שהיא מביאה על הודע מביאה על לא הודע

חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל פטור רבי עקיבא מחייב אשם תלוי אכל את השניה מביא אשם ודאי

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא רבי שמעון אומר שניהן מביאין אשם אחד רבי יוסי אומר

גלול כלפי מעלה