Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז באלול תשע״ט | 16 ספטמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

כריתות כו

הגמרא מביאה כמה קושיות ממקרים שבהם יש קרבן שמביאים משום ספק ובכל אופן מביאים את הקרבן אפילו לאחר שעבר יום הכיפורים. מניין לנו שלאחר יום הכיפורים אם נודע שהוא חטא בוודאות, הכפרה של יום הכיפורים לא כיפר על זה? כנ"ל לגבי אשם תלוי. המקרה במשנה שהביא חטאת עוף מספק לידה והתברר הספק, יקבר – מה התברר? שילדה ודאי או לא ילדה ודאי? ולמה תקבר?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי

אלא מהא חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיום הכפורים מכפר אבל דידע בה לא מכפר

ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים חייב פשיטא מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין

סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קא משמע לן

והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה

לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה

אלא מעתה (סימן יולדת מצורע נזיר סוטה בעגלה)

ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי דהא כפר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

ולרבי שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא

אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכפורים חייבת להביא לאחר יום הכפורים מפני שמכשרתה לאכול בזבחים

אלא מעתה ספק מצורע שעבר יום הכפורים לא מייתי דהא עבר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רבי אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

והא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באים (סימן גגג ששלץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא

אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי קרבן דהא כפר יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רבי אושעיא לכל חטאת ולא לכל טומאה

ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי לאשתרויי באכילת קדשים הוא

אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי דהא כפר עלה יום הכפורים דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום אמר רבי הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

אמר אביי בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא

אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים וכו׳ אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה וגו׳

רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל וגו׳ ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים

השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר אימא כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים נמי לא מייתי חטאת אמר רבי זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור

צריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן דאיכא למיפרך מה ליחיד שכל קרבנו נקבה

נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא

יחיד מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול

וצבור מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן בקרבנו נקבה

נכתוב גבי צבור [ונייתי] יחיד ונשיא מינה איכא למיפרך מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה

מחדא ידיעה לא אתיא תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור

איכא למיפרך מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול

לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא איכא למיפרך מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה

לא נכתוב גבי נשיא ותיתי מידיעה דיחיד וצבור מאי פרכת אי משום דאינן בשמיעת הקול יחיד יוכיח דאינו בשמיעת הקול

ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה עד דאית להון ידיעה לא מחייב למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא

אם אינו ענין לגופיה דהא אתיא מיחיד וצבור תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת

אביי אמר אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא מיחיד וצבור לא אתי משום דאיכא למיפרך מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות תאמר


בנשיא שעשוי להשתנות

אלא אמר אביי מהכא מכדי מצות מצות ילפי מהדדי

כיון דילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור אם אינו ענין לגופיהן דהא גמרי להן מצות מצות תנהו ענין היכא דמתיידע ליה בתר יום הכיפורים הוא דמייתי חטאת

אימא כי מתיידע ליה בתר יום כפורים הוא דמייתי חטאת משום דיום הכפורים לאו על הדין חטא קא אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא הכי נמי דמיכפר דכי מתיידע לבתר דקא מייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת

אמר רבא אמר קרא או הודע אליו מכל מקום השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר רבי זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן הייסורים

חטאת העוף הבא על הספק אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר

לפי שאינה משתמרת אימת לא משתמרת אי מעיקרא חיה הויא אי לבסוף קמנטר לה

אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי תקבר מדרבנן

וכי איתמר דרב על האשה שהביאה חטאת העוף בספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע

אם משנמלקה נודע שילדה אמר רב מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה רבי יוחנן אמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת

תני לוי כותיה דרב חטאת העוף הבאה על הספק אם משנמלקה נודע שילדה ודאי מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה

תניא כוותיה דרבי יוחנן חטאת העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדה תצא לחולין או תמכר לחברתה אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע

אם משנמלקה נודע שילדה אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה

מתני׳ המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה

לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו

אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה

גמ׳ מאי מעילתו דקתני רישא והשני למעילתו

אילימא איל אשם למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה והכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו אלמא בהדי גזילו מייתי ליה

ועוד קתני סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה אלמא חומש בהדי גזילו מייתי ליה

אלא מעילתו מאי דאיתהני מהקדש וישנו משתי סלעים דאפרישנו לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה איל אשם ויפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש דהוה ליה גזילו וחומשו ומאי מעילתו גזילו

במאי אוקימתא למעילתו דרישא גזילו אימא סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילה ויביא עמה סלע וחומשה

אלמא מעילתו איל אשם רישא קרי ליה למעילתו גזילו


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות כו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות כו

למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי

אלא מהא חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיום הכפורים מכפר אבל דידע בה לא מכפר

ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים חייב פשיטא מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין

סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קא משמע לן

והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה

לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה

אלא מעתה (סימן יולדת מצורע נזיר סוטה בעגלה)

ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי דהא כפר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

ולרבי שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא

אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכפורים חייבת להביא לאחר יום הכפורים מפני שמכשרתה לאכול בזבחים

אלא מעתה ספק מצורע שעבר יום הכפורים לא מייתי דהא עבר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רבי אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

והא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באים (סימן גגג ששלץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא

אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי קרבן דהא כפר יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רבי אושעיא לכל חטאת ולא לכל טומאה

ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי לאשתרויי באכילת קדשים הוא

אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי דהא כפר עלה יום הכפורים דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום אמר רבי הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

אמר אביי בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא

אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים וכו׳ אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה וגו׳

רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל וגו׳ ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים

השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר אימא כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים נמי לא מייתי חטאת אמר רבי זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור

צריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן דאיכא למיפרך מה ליחיד שכל קרבנו נקבה

נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא

יחיד מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול

וצבור מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן בקרבנו נקבה

נכתוב גבי צבור [ונייתי] יחיד ונשיא מינה איכא למיפרך מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה

מחדא ידיעה לא אתיא תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור

איכא למיפרך מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול

לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא איכא למיפרך מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה

לא נכתוב גבי נשיא ותיתי מידיעה דיחיד וצבור מאי פרכת אי משום דאינן בשמיעת הקול יחיד יוכיח דאינו בשמיעת הקול

ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה עד דאית להון ידיעה לא מחייב למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא

אם אינו ענין לגופיה דהא אתיא מיחיד וצבור תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת

אביי אמר אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא מיחיד וצבור לא אתי משום דאיכא למיפרך מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות תאמר


בנשיא שעשוי להשתנות

אלא אמר אביי מהכא מכדי מצות מצות ילפי מהדדי

כיון דילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור אם אינו ענין לגופיהן דהא גמרי להן מצות מצות תנהו ענין היכא דמתיידע ליה בתר יום הכיפורים הוא דמייתי חטאת

אימא כי מתיידע ליה בתר יום כפורים הוא דמייתי חטאת משום דיום הכפורים לאו על הדין חטא קא אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא הכי נמי דמיכפר דכי מתיידע לבתר דקא מייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת

אמר רבא אמר קרא או הודע אליו מכל מקום השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר רבי זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן הייסורים

חטאת העוף הבא על הספק אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר

לפי שאינה משתמרת אימת לא משתמרת אי מעיקרא חיה הויא אי לבסוף קמנטר לה

אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי תקבר מדרבנן

וכי איתמר דרב על האשה שהביאה חטאת העוף בספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע

אם משנמלקה נודע שילדה אמר רב מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה רבי יוחנן אמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת

תני לוי כותיה דרב חטאת העוף הבאה על הספק אם משנמלקה נודע שילדה ודאי מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה

תניא כוותיה דרבי יוחנן חטאת העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדה תצא לחולין או תמכר לחברתה אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע

אם משנמלקה נודע שילדה אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה

מתני׳ המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה

לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו

אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה

גמ׳ מאי מעילתו דקתני רישא והשני למעילתו

אילימא איל אשם למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה והכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו אלמא בהדי גזילו מייתי ליה

ועוד קתני סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה אלמא חומש בהדי גזילו מייתי ליה

אלא מעילתו מאי דאיתהני מהקדש וישנו משתי סלעים דאפרישנו לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה איל אשם ויפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש דהוה ליה גזילו וחומשו ומאי מעילתו גזילו

במאי אוקימתא למעילתו דרישא גזילו אימא סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילה ויביא עמה סלע וחומשה

אלמא מעילתו איל אשם רישא קרי ליה למעילתו גזילו


גלול כלפי מעלה