Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד באב תשע״ט | 25 אוגוסט 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

כריתות ד

האם יש מצב שדיבור יכול להיחדשב כמעשה משום המעשה של עקימת שפתיו? האוכל סוגים שונים של חלב (מבהמות שונות) האם לוקה על כל אחד ואחד או לא? מחלוקת ר' ישמעאל וחכמים. מה עומד מאחורי דעותיהם? האם גם חולקים בקשר להבאת חטאת במקרה הזה? "שתי שמות בהעלם אחת חייב שתיים" – מה המקרה של שתי שמות שיהיה חייב שתיים? כמה לוקה על חלב מוקדשים – מחלוקת ר' יהודה וחכמים – מה הבסיס למחלוקת? כמה לוקה על אכילת דם קדשים? לפי רבא, מה לומדים מכך שמופיע בתורה כרת אצל אכילת דם ג' פעמים ואיסור לאו ה' פעמים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה

מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה ואמאי הא על פי כתיב בהן אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה

האוכל חלב תנו רבנן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת דברי רבי ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת

נימא בהא קמיפלגי דרבי ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות

לעולם סבר רבי ישמעאל אין לוקין על לאו שבכללות ושאני הכא דמייתרי ליה קראי נכתוב קרא כל חלב לא תאכלו שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן אי לא כתיב שור וכשב ועז הוה אמינא אפילו חלב חיה במשמע להכי כתב שור כשב ועז למימרא דחלב שור וכשב ועז הוא דאסור אבל דחיה שרי

שפיר קאמרי ליה אלא היינו טעמא דרבי ישמעאל דקסבר אם כן לכתוב כל חלב שור לא תאכלו כשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן סברי אי כתב רחמנא כל חלב שור הוה אמינא נילף שור שור מסיני

מה גבי סיני חיה ועוף כיוצא בהן אף גבי אכילה חיה ועוף כיוצא בהן להכי כתב רחמנא שור וכשב ועז למימרא דהני דאסור אבל חיה ועוף שרי

שפיר קא אמרי ליה אלא היינו טעמא דקסבר נכתוב כל חלב כשב לא תאכלו אי נמי כל חלב עז לא תאכלו שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן סברי אי כתב כל חלב כשב הוה אמינא חלב כשב אסור ושור ועז שרי וכי תימא מאי אולמיה דכשב משום דנתרבה באליה

וכדתנא רבי חנניא למה מנה הכתוב אימורין בשור ואימורים בכשב ואימורים בעז דכתיב אך בכור שור וגו׳

צריכי דאי כתב שור הוה אמינא כשב ועז לא ילפינן מיניה דאיכא למיפרך מה לשור שכן נתרבה בנסכים

נכתוב רחמנא בכשב ונילף שור ועז מכשב איכא למיפרך מה לכשב שכן נתרבה באליה

נכתוב רחמנא עז ונילף שור וכשב מיניה איכא למיפרך מה לעז שכן נתרבה אצל עבודה זרה

מן חד לא ילפינן נכתוב תרתי ונילף חדא מתרתי הי דין נילף שור מכשב ועז אית להון פירכא מה לכשב ועז שכן נתרבו אצל הפסח

לא נכתוב כשב ונילף משור ועז אית להון פירכא מה לשור ועז שכן נתרבה אצל עבודה זרה

לא נכתוב עז ונילף משור וכשב אית להון פירכא מה לשור וכשב שכן יש בו צד ריבוי הלכך לא ילפי מהדדי

שפיר קא אמרי ליה אלא לעולם טעמא דרבי ישמעאל כדאמרינן מעיקרא דאם כן נכתוב כל חלב ולישתוק מאי אמרת האי דכתב שור וכשב ועז למשרי חלב חיה

הא כי כתב קרא בעניינא דקדשים ודבר למד מעניינו

מכלל דרבנן סברי לא ילפינן דבר למד מעניינו לא דכולי עלמא ילפינן דבר הלמד מעניינו והכא בהא פליגי רבי ישמעאל סבר למידין לאו מלאו בין מלאו ובין מלאו דכרת

דכל חלב שור וכשב ועז מלאו דחקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו דכתיב בעניינא דקדשים ובקדשים לא אית בהון חיה אף כל חלב שור כי כתיב ליה סתמא ליכא לספוקי בחיה הלכך שור וכשב ועז לחלק הוא דאתא לחייב על כל אחת ואחת

וילפינן לאו דכל חלב ולאו דחקת עולם מכרת דכי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה מה ההוא לחלק אף הדין לחלק

ורבנן לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן

ואיבעית אימא היינו טעמייהו דרבנן כדאמר ליה רב מרי לרב זביד אלא מעתה אליה דחולין תיתסר אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן בעינן וליכא

הלכך כי אתא שור וכשב ועז למישרי אליה דחולין הוא דאתא ורבי ישמעאל אמר לך אם כן לימא קרא כל חלב שור וכשב עז למה לי שמע מינה לחלק

אמר רבי חנינא מודה רבי ישמעאל לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת מאי טעמא דלא דמי הדין לאו ללאו דעריות

תנו רבנן ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת

שאם אכל חלב וחלב שם אחד בשני העלמות חייב שתים שתי שמות בהעלם אחת חייב שתים

אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא בשלמא שם אחד בשני העלמות חייב שתים משום דהעלמות מחלקין אלא שני שמות בהעלם אחת אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מוחלקין וליכא

אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון דאכל חלב דנותר דמחייב משום נותר ומשום חלב אמר ליה אם כן ניחייב נמי משום קודש

אלא אמר רב ששת כגון דאכל חלב דהקדש ורבי יהודה היא דתניא אכל חלב נבלה אכל חלב מוקדשין חייב שתים רבי יהודה אומר חלב מוקדשין לוקה שלש

מחייכו עלה במערבא ונוקמה כגון חלב דשור וכשב ועז ורבי ישמעאל היא דאמר לוקה שלש


אלמא לא אוקמה כרבי ישמעאל דאמר רבי חנינא מודה היה רבי ישמעאל לענין קרבן שאינו חייב אלא חטאת אחת השתא נמי כרבי יהודה לא מתוקמא דהא אמר רבי אליעזר מודה היה רבי יהודה לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת

אלא אמר ריש לקיש משום בר תאוטני הכא במאי עסקינן כגון שאכלן בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקים

גופא אכל חלב נבילה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שתים רבי יהודה אומר חלב מוקדשין לוקה שלש

אמר ליה רב שיזבי לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיבי קראי חקת עולם כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכל זר לא יאכל קדש הא תלתא לאוין אלא לרבנן מאי טעמייהו

קסברי לאו דחקת עולם בקדשים ולאו דחלב שור בחולין וצריכי

דאי כתב רחמנא בקדשים הוה אמינא קדשים הוא דחמירי דאסור חלבו אבל חולין אימא לא משום הכי כתב רחמנא כל חלב שור

ואי כתב כל חלב שור הוה אמינא חלב דחולין הוא דאסור משום דלא הותר מכללו אבל חלב מוקדשין דהותר מכללו הוה אמינא מדהותר בשרן אישתרי נמי חלבן צריכי

ורבי יהודה סבר כי כתיב חלב שור בעניינא דקדשים כתיב

אלא מכלל דרבנן סברי לא ילפינן דבר הלמד מעניינו

לא דכולי עלמא דבר הלמד מעניינו ובהא קמיפלגי רבי יהודה סבר למידין לאו מלאו ולאו מכרת ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן

אלא לרבי יהודה כל חלב וכל דם לא תאכלו למאי אתא מיבעי ליה להקיש דתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת

ומאי שנא חלב דלוקה שתים בלא היקישא דכתב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב דם נמי בלאו היקישא נילקי שתים דכתיב ביה תרי לאוין כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה

אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש

ומאי שנא חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין תרי לאוין ולאו דזרות הא תלתא דם נמי

איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתמעיט דם מטומאה ליתמעיט מזרות קא משמע לן היקישא

ואלא לרבנן הקישא למאי אתא

מיבעי ליה לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו

אוציא דם שרצים הואיל דאין דמן חלוק מבשרן מצטרפין

והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה

אי לאו היקישא סלקא דעתך אמינא הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה

אמר רבינא הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קא משמע לן היינו היקישא סלקא דעתך אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה איתרבי לאכילה נחש דלא איתרבי לטומאה לא איתרבי לאכילה קא משמע לן היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבשרו משמע

אמר רבא שלש כריתות האמורות בדם למאי אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם התמצית

הניחא לרבי יהודה דתניא דם התמצית באזהרה רבי יהודה אומר בכרת

אלא לרבנן ההיא למאי אתא ואפילו לרבי יהודה כרת נפקא ליה מן כל דם

דתניא רבי יהודה אומר דם מה תלמוד לומר כל דם

אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצא בו דם חולין ודם התמצית מנין תלמוד לומר כל דם

אלא אימא אחד לדם חולין ואחד לדם קדשים ואחד לדם כיסוי

ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם איברין ואחת לדם התמצית

אמר רבי אילא אכל מעשר דגן ותירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קראי

מכדי כתב רחמנא ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך בפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך לחלק

אי מההוא הוה אמינא הני מילי בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות ד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות ד

שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה

מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה ואמאי הא על פי כתיב בהן אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה

האוכל חלב תנו רבנן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת דברי רבי ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת

נימא בהא קמיפלגי דרבי ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות

לעולם סבר רבי ישמעאל אין לוקין על לאו שבכללות ושאני הכא דמייתרי ליה קראי נכתוב קרא כל חלב לא תאכלו שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן אי לא כתיב שור וכשב ועז הוה אמינא אפילו חלב חיה במשמע להכי כתב שור כשב ועז למימרא דחלב שור וכשב ועז הוא דאסור אבל דחיה שרי

שפיר קאמרי ליה אלא היינו טעמא דרבי ישמעאל דקסבר אם כן לכתוב כל חלב שור לא תאכלו כשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן סברי אי כתב רחמנא כל חלב שור הוה אמינא נילף שור שור מסיני

מה גבי סיני חיה ועוף כיוצא בהן אף גבי אכילה חיה ועוף כיוצא בהן להכי כתב רחמנא שור וכשב ועז למימרא דהני דאסור אבל חיה ועוף שרי

שפיר קא אמרי ליה אלא היינו טעמא דקסבר נכתוב כל חלב כשב לא תאכלו אי נמי כל חלב עז לא תאכלו שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק

ורבנן סברי אי כתב כל חלב כשב הוה אמינא חלב כשב אסור ושור ועז שרי וכי תימא מאי אולמיה דכשב משום דנתרבה באליה

וכדתנא רבי חנניא למה מנה הכתוב אימורין בשור ואימורים בכשב ואימורים בעז דכתיב אך בכור שור וגו׳

צריכי דאי כתב שור הוה אמינא כשב ועז לא ילפינן מיניה דאיכא למיפרך מה לשור שכן נתרבה בנסכים

נכתוב רחמנא בכשב ונילף שור ועז מכשב איכא למיפרך מה לכשב שכן נתרבה באליה

נכתוב רחמנא עז ונילף שור וכשב מיניה איכא למיפרך מה לעז שכן נתרבה אצל עבודה זרה

מן חד לא ילפינן נכתוב תרתי ונילף חדא מתרתי הי דין נילף שור מכשב ועז אית להון פירכא מה לכשב ועז שכן נתרבו אצל הפסח

לא נכתוב כשב ונילף משור ועז אית להון פירכא מה לשור ועז שכן נתרבה אצל עבודה זרה

לא נכתוב עז ונילף משור וכשב אית להון פירכא מה לשור וכשב שכן יש בו צד ריבוי הלכך לא ילפי מהדדי

שפיר קא אמרי ליה אלא לעולם טעמא דרבי ישמעאל כדאמרינן מעיקרא דאם כן נכתוב כל חלב ולישתוק מאי אמרת האי דכתב שור וכשב ועז למשרי חלב חיה

הא כי כתב קרא בעניינא דקדשים ודבר למד מעניינו

מכלל דרבנן סברי לא ילפינן דבר למד מעניינו לא דכולי עלמא ילפינן דבר הלמד מעניינו והכא בהא פליגי רבי ישמעאל סבר למידין לאו מלאו בין מלאו ובין מלאו דכרת

דכל חלב שור וכשב ועז מלאו דחקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו דכתיב בעניינא דקדשים ובקדשים לא אית בהון חיה אף כל חלב שור כי כתיב ליה סתמא ליכא לספוקי בחיה הלכך שור וכשב ועז לחלק הוא דאתא לחייב על כל אחת ואחת

וילפינן לאו דכל חלב ולאו דחקת עולם מכרת דכי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה מה ההוא לחלק אף הדין לחלק

ורבנן לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן

ואיבעית אימא היינו טעמייהו דרבנן כדאמר ליה רב מרי לרב זביד אלא מעתה אליה דחולין תיתסר אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן בעינן וליכא

הלכך כי אתא שור וכשב ועז למישרי אליה דחולין הוא דאתא ורבי ישמעאל אמר לך אם כן לימא קרא כל חלב שור וכשב עז למה לי שמע מינה לחלק

אמר רבי חנינא מודה רבי ישמעאל לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת מאי טעמא דלא דמי הדין לאו ללאו דעריות

תנו רבנן ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת

שאם אכל חלב וחלב שם אחד בשני העלמות חייב שתים שתי שמות בהעלם אחת חייב שתים

אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא בשלמא שם אחד בשני העלמות חייב שתים משום דהעלמות מחלקין אלא שני שמות בהעלם אחת אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מוחלקין וליכא

אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון דאכל חלב דנותר דמחייב משום נותר ומשום חלב אמר ליה אם כן ניחייב נמי משום קודש

אלא אמר רב ששת כגון דאכל חלב דהקדש ורבי יהודה היא דתניא אכל חלב נבלה אכל חלב מוקדשין חייב שתים רבי יהודה אומר חלב מוקדשין לוקה שלש

מחייכו עלה במערבא ונוקמה כגון חלב דשור וכשב ועז ורבי ישמעאל היא דאמר לוקה שלש


אלמא לא אוקמה כרבי ישמעאל דאמר רבי חנינא מודה היה רבי ישמעאל לענין קרבן שאינו חייב אלא חטאת אחת השתא נמי כרבי יהודה לא מתוקמא דהא אמר רבי אליעזר מודה היה רבי יהודה לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת

אלא אמר ריש לקיש משום בר תאוטני הכא במאי עסקינן כגון שאכלן בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקים

גופא אכל חלב נבילה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שתים רבי יהודה אומר חלב מוקדשין לוקה שלש

אמר ליה רב שיזבי לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיבי קראי חקת עולם כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכל זר לא יאכל קדש הא תלתא לאוין אלא לרבנן מאי טעמייהו

קסברי לאו דחקת עולם בקדשים ולאו דחלב שור בחולין וצריכי

דאי כתב רחמנא בקדשים הוה אמינא קדשים הוא דחמירי דאסור חלבו אבל חולין אימא לא משום הכי כתב רחמנא כל חלב שור

ואי כתב כל חלב שור הוה אמינא חלב דחולין הוא דאסור משום דלא הותר מכללו אבל חלב מוקדשין דהותר מכללו הוה אמינא מדהותר בשרן אישתרי נמי חלבן צריכי

ורבי יהודה סבר כי כתיב חלב שור בעניינא דקדשים כתיב

אלא מכלל דרבנן סברי לא ילפינן דבר הלמד מעניינו

לא דכולי עלמא דבר הלמד מעניינו ובהא קמיפלגי רבי יהודה סבר למידין לאו מלאו ולאו מכרת ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן

אלא לרבי יהודה כל חלב וכל דם לא תאכלו למאי אתא מיבעי ליה להקיש דתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת

ומאי שנא חלב דלוקה שתים בלא היקישא דכתב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב דם נמי בלאו היקישא נילקי שתים דכתיב ביה תרי לאוין כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה

אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש

ומאי שנא חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין תרי לאוין ולאו דזרות הא תלתא דם נמי

איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתמעיט דם מטומאה ליתמעיט מזרות קא משמע לן היקישא

ואלא לרבנן הקישא למאי אתא

מיבעי ליה לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו

אוציא דם שרצים הואיל דאין דמן חלוק מבשרן מצטרפין

והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה

אי לאו היקישא סלקא דעתך אמינא הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה

אמר רבינא הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קא משמע לן היינו היקישא סלקא דעתך אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה איתרבי לאכילה נחש דלא איתרבי לטומאה לא איתרבי לאכילה קא משמע לן היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבשרו משמע

אמר רבא שלש כריתות האמורות בדם למאי אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם התמצית

הניחא לרבי יהודה דתניא דם התמצית באזהרה רבי יהודה אומר בכרת

אלא לרבנן ההיא למאי אתא ואפילו לרבי יהודה כרת נפקא ליה מן כל דם

דתניא רבי יהודה אומר דם מה תלמוד לומר כל דם

אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצא בו דם חולין ודם התמצית מנין תלמוד לומר כל דם

אלא אימא אחד לדם חולין ואחד לדם קדשים ואחד לדם כיסוי

ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם איברין ואחת לדם התמצית

אמר רבי אילא אכל מעשר דגן ותירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קראי

מכדי כתב רחמנא ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך בפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך לחלק

אי מההוא הוה אמינא הני מילי בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי


גלול כלפי מעלה