Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו באב תשע״ט | 27 אוגוסט 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

כריתות ו

הגמרא מדברת על החשיבות של סימנים למשהו טוב או רע שיקרה – האם כדאי לסמוך עליהם? סימנים לראש השנה מוזכרים בגמרא. איך מכינים את הקטורת? מה שמים? איך? איפה מכינים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

בבואה לבבואה דבבואה נידע דאתי לביתיה ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי

אמר להו רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון גרוסו מעיקרא מתניתין והדר עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וכי גריסיתו שמעתא גרוסו על מיא דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון

אקילקי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם שאול ויהוא שנמשחו מן הפך לא נמשכה מלכותם

המפטם את הקטרת תנו רבנן המפטם את הקטרת ללמד בה או למוסרה לציבור פטור להריח בה חייב והמריח בה פטור אלא שמעל

ומי איכא מעילה והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה

ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו

אלמה לא והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ומועלין בה

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדים

הניחא לרבנן אלא לרבי דוסא מאי איכא למימר דתניא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה

רבי דוסא אומר כשירין הן לכהן הדיוט ומה תלמוד לומר והניחם שם שלא ישתמש בהן ביום הכפורים אחר

משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין תרומת הדשן מאי היא דתניא ושמו אצל המזבח מלמד שטעונין גניזה עגלה ערופה מאי היא דתניא וערפו שם את העגלה בנחל מלמד שטעונין גניזה

ולמאן דאמר שני כתובין הבאים כאחד מלמדין הכא ודאי אין מלמדין משום דהוי תרי מיעוטי בתרומת הדשן כתיב ושמו הדין אין מידי אחרינא לא גבי עגלה ערופה כתיב הערופה ערופה אין מידי אחרינא לא

תנו רבנן פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה הקושט שנים עשר קילופה שלשה וקנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא

ואם נתן בה דבש פסלה חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה רבי שמעון אומר הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש

מסייע ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דאמר קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדש

מיתיבי המקדיש נכסיו והיו בה דברים הראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן

הני דברים הראויין מאי נינהו אי בהמה וחיה תנא ליה אי יינות שמנים וסלתות תנא ליה אלא לאו קטרת

אמר רבי אושעיא באותה הניתנת לאומנים בשכרן דתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה

מתקיף לה רב יוסף הא בכולהו מותרות תני חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה והכא לא תני

אלא אמר רב יוסף באחד מסממני הקטרת

תנו רבנן קטרת היתה נעשית שלש מאות ששים ושמונה מנה שלש מאות ששים וחמשה כנגד ימות החמה שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים והשאר ניתנת לאומנין בשכרן

כדתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה

תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן

אבל שליש ורביע לא שמעתי וחכמים אומרים בכל יום מתקן במתכונתה והיה מכניס

מסייע ליה לרבא דאמר רבא שמן המשחה שפטמו לחצאין חייב דכתיב והקטרת אשר תעשה כל שתעשה והא אפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים

תנו רבנן היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה פזורה שלא תתעפש בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק דברי אבא יוסי בן יוחנן

ושלש מנין יתירין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים נותן אותה למכתשת בערב יום הכפורים ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה כדתניא דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנו הדק מה תלמוד לומר דקה כדי שתהא דקה מן הדקה

אמר מר כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים

אמר רבי יוחנן אחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני אמר רב הונא מאי קראה קח לך סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה וסמים אחריני חמשה הא עשרה ולבונה זכה חד הא חד סרי

ואימא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף

וכי תימא אם כן לכתוב קרא חד פרטא לאיי מיצרך צריכי דאי כתב נטף הוה אמינא מין אילן אין אבל גידולי קרקע לא משום הכי כתב ושחלת ואי כתב ושחלת הוה אמינא גידולי קרקע אין אבל מין אילן אימא לא משום הכי כתב נטף

וחלבנה לגופיה אתא מפני שריחה רע אם כן מקח לך נפקא ליה

ואימא סמים בתראי תרין נינהו כסמים קדמאי אם כן נכתוב סמים סמים בהדי הדדי וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה

דבי רבי ישמעאל תני סמים כלל נטף שחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף

או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין לך עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון

אמר מר או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין עליך לדון מאי קושיא הכי קא קשיא ליה סמים בתראי תרי כי סמים קדמאי תרין הדר ושני כדשנין דאם כן נכתוב קרא סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה

ומאי פרט בפרט ראשון הכי קא קשיא ליה מיני אילנות ילפי מן נטף וגידולי קרקע ילפי משחלת ולילפי נמי מלבונה זכה דאייתי בחד צד דניתי דבר שריחו נודף ואף על פי שאין קוטר ועולה

הדר אמר אם כן נכתוב קרא ללבונה זכה במיצעי ותילף מינה

אי כתביה לבונה זכה במיצעי הויין תרי עשר אם כן נכתוב קרא לבונה זכה במיצעי וחלבנה לבסוף ריש לקיש אמר מגופה מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה

אמר רב חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא ואגדתו על ארץ יסדה

והסך בשמן המשחה תנו רבנן הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים פטור לגוים ולמתים פטור בשלמא בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובהמה וכלים לאו אדם הוא מתים נמי פטור דכיון דמית ליה מת מיקרי ולאו אדם אלא גוים אמאי פטור הא אדם נינהו

לאיי דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם

והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף אמר ליה ההוא לאפוקי בהמה

והכתיב ואני לא אחוס על נינוה וגו׳ ההוא לאפוקי בהמה

ואיבעית אימא כדקתני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך

תניא אידך הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים לגוים ומתים פטור למלכים ולכהנים רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר וכמה יסוך ויהא חייב רבי מאיר אומר כל שהוא רבי יהודה אומר כזית והאמר רבי יהודה פטור כי פטר רבי יהודה גבי מלכים וכהנים גבי הדיוט מחייב

רבי מאיר ורבי יהודה במאי פליגי אמר רב יוסף בהא פליגי רבי מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא

ורבי יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית אבל סיכה למימשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא

ואמר רב יוסף במאי פליגי רבי מאיר ורבי יהודה גבי מלכים וכהנים רבי מאיר סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים נינהו ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוו

אמר רב איקא בריה דרב אמי ואזדו לטעמייהו דתניא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות ו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות ו

בבואה לבבואה דבבואה נידע דאתי לביתיה ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי

אמר להו רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון גרוסו מעיקרא מתניתין והדר עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וכי גריסיתו שמעתא גרוסו על מיא דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון

אקילקי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם שאול ויהוא שנמשחו מן הפך לא נמשכה מלכותם

המפטם את הקטרת תנו רבנן המפטם את הקטרת ללמד בה או למוסרה לציבור פטור להריח בה חייב והמריח בה פטור אלא שמעל

ומי איכא מעילה והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה

ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו

אלמה לא והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ומועלין בה

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדים

הניחא לרבנן אלא לרבי דוסא מאי איכא למימר דתניא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה

רבי דוסא אומר כשירין הן לכהן הדיוט ומה תלמוד לומר והניחם שם שלא ישתמש בהן ביום הכפורים אחר

משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין תרומת הדשן מאי היא דתניא ושמו אצל המזבח מלמד שטעונין גניזה עגלה ערופה מאי היא דתניא וערפו שם את העגלה בנחל מלמד שטעונין גניזה

ולמאן דאמר שני כתובין הבאים כאחד מלמדין הכא ודאי אין מלמדין משום דהוי תרי מיעוטי בתרומת הדשן כתיב ושמו הדין אין מידי אחרינא לא גבי עגלה ערופה כתיב הערופה ערופה אין מידי אחרינא לא

תנו רבנן פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה הקושט שנים עשר קילופה שלשה וקנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא

ואם נתן בה דבש פסלה חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה רבי שמעון אומר הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש

מסייע ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דאמר קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדש

מיתיבי המקדיש נכסיו והיו בה דברים הראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן

הני דברים הראויין מאי נינהו אי בהמה וחיה תנא ליה אי יינות שמנים וסלתות תנא ליה אלא לאו קטרת

אמר רבי אושעיא באותה הניתנת לאומנים בשכרן דתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה

מתקיף לה רב יוסף הא בכולהו מותרות תני חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה והכא לא תני

אלא אמר רב יוסף באחד מסממני הקטרת

תנו רבנן קטרת היתה נעשית שלש מאות ששים ושמונה מנה שלש מאות ששים וחמשה כנגד ימות החמה שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים והשאר ניתנת לאומנין בשכרן

כדתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה

תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן

אבל שליש ורביע לא שמעתי וחכמים אומרים בכל יום מתקן במתכונתה והיה מכניס

מסייע ליה לרבא דאמר רבא שמן המשחה שפטמו לחצאין חייב דכתיב והקטרת אשר תעשה כל שתעשה והא אפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים

תנו רבנן היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה פזורה שלא תתעפש בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק דברי אבא יוסי בן יוחנן

ושלש מנין יתירין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים נותן אותה למכתשת בערב יום הכפורים ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה כדתניא דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנו הדק מה תלמוד לומר דקה כדי שתהא דקה מן הדקה

אמר מר כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים

אמר רבי יוחנן אחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני אמר רב הונא מאי קראה קח לך סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה וסמים אחריני חמשה הא עשרה ולבונה זכה חד הא חד סרי

ואימא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף

וכי תימא אם כן לכתוב קרא חד פרטא לאיי מיצרך צריכי דאי כתב נטף הוה אמינא מין אילן אין אבל גידולי קרקע לא משום הכי כתב ושחלת ואי כתב ושחלת הוה אמינא גידולי קרקע אין אבל מין אילן אימא לא משום הכי כתב נטף

וחלבנה לגופיה אתא מפני שריחה רע אם כן מקח לך נפקא ליה

ואימא סמים בתראי תרין נינהו כסמים קדמאי אם כן נכתוב סמים סמים בהדי הדדי וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה

דבי רבי ישמעאל תני סמים כלל נטף שחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף

או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין לך עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון

אמר מר או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון אמרת לאו הא אין עליך לדון מאי קושיא הכי קא קשיא ליה סמים בתראי תרי כי סמים קדמאי תרין הדר ושני כדשנין דאם כן נכתוב קרא סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה

ומאי פרט בפרט ראשון הכי קא קשיא ליה מיני אילנות ילפי מן נטף וגידולי קרקע ילפי משחלת ולילפי נמי מלבונה זכה דאייתי בחד צד דניתי דבר שריחו נודף ואף על פי שאין קוטר ועולה

הדר אמר אם כן נכתוב קרא ללבונה זכה במיצעי ותילף מינה

אי כתביה לבונה זכה במיצעי הויין תרי עשר אם כן נכתוב קרא לבונה זכה במיצעי וחלבנה לבסוף ריש לקיש אמר מגופה מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה

אמר רב חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא ואגדתו על ארץ יסדה

והסך בשמן המשחה תנו רבנן הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים פטור לגוים ולמתים פטור בשלמא בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובהמה וכלים לאו אדם הוא מתים נמי פטור דכיון דמית ליה מת מיקרי ולאו אדם אלא גוים אמאי פטור הא אדם נינהו

לאיי דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם

והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף אמר ליה ההוא לאפוקי בהמה

והכתיב ואני לא אחוס על נינוה וגו׳ ההוא לאפוקי בהמה

ואיבעית אימא כדקתני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך

תניא אידך הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים לגוים ומתים פטור למלכים ולכהנים רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר וכמה יסוך ויהא חייב רבי מאיר אומר כל שהוא רבי יהודה אומר כזית והאמר רבי יהודה פטור כי פטר רבי יהודה גבי מלכים וכהנים גבי הדיוט מחייב

רבי מאיר ורבי יהודה במאי פליגי אמר רב יוסף בהא פליגי רבי מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא

ורבי יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית אבל סיכה למימשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא

ואמר רב יוסף במאי פליגי רבי מאיר ורבי יהודה גבי מלכים וכהנים רבי מאיר סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים נינהו ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוו

אמר רב איקא בריה דרב אמי ואזדו לטעמייהו דתניא

גלול כלפי מעלה