Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ז באב תשע״ט | 28 אוגוסט 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

כריתות ז

מי שסך עובד כוכבים עם שמן המשחה לא מקבל כרת? נזכרו שתי תפיסות לגבי עובד כוכבים – האם פטור כי הוא אינו קרוי אדם (שמוזכר בפסוק) או האם משום שהוא אינו בכלל האיסור לסוך ולכן אין בו איסור לא ייסך. האם יש איסור לסוך כהן ומלך לאחר שכבר נמשחו (או נפטרו מלהימשח)? מה השיעור של סיכה שאסור? אם הזכירו יוצא מן הכלל לאשם תלוי, למה לא הזכירו מי שעבר עליו יום הכיפורים כי גם אז פטור מלהביא אשם תלוי כי יום הכיפורים מכפר? הגמרא נכנסת לדיון לגבי מי שלא מאמין הקרבן או יום הכיפורים יכפר עליו – האם יקבל כפרה או לא? האם זה תלוי מה העבירה? האם יש הבדל בין כל שאר עבירות ועבריות של יום הכיפורים עצמו (אכילה, מלאכה)? מה הבסיס למחלקות חכמים ור' עקיבא האם חייבים חטאת על המגדף? מהן שתי הפרשנויות לאיסור מגדף? בקרבן חטאת של יולדת שהפילה – יש שלושה סוגים – אלו שמביאות קרבן והבשר נאכל, אלו שמביאות מספק ולכן אין הבשר נאכל ואלו שלא מביאות קרבן בכלל. המשנה מפרטת את כל המקרים.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה

ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משלמת הקרן ואינה משלמת החומש ומיתתה בשריפה

אמר רב יוסף מחלוקת בנתינת שמן המשחה ובשינויי דשנינן אבל נתינה דעלמא דברי הכל כזית

גופא תני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך אמר ליה שפיר קאמרת לא ייסך כתיב וקרי ביה לא יסיך

תני רב חנניה קמיה דרבא מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו מנין שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש

אמר ליה התם ומתו בו כי יחללהו כתיב כיון דחלליה הא איתחיל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר גו׳ אלהיו עליו שמן משחה קרייה רחמנא דאף על גב דאיתא עליו לא איתחיל

על אלו חייבין על זדונו כו׳ קתני חוץ ממטמא מקדש וקדשיו ממאי מפיק ליה הכי קתני חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאין מביא אשם תלוי

וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יום הכיפורים שאין מביא אשם תלוי אמר ריש לקיש כי קתני היכא דאיתיה לחטאת ורחמנא פטריה עבר עליו יום הכיפורים ליתיה לחטאת דקא כפר ליה

רבי יוחנן אמר במבעט דקאמר אין יום הכפורים מכפר דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים בעי לאיתויי אשם תלוי וריש לקיש סבר מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים

ובפלוגתא האומר לא יתכפר לי חטאתי אביי אמר אינה מכפרת רבא אמר מכפרת היכא דאמר לא תיקרב דכולי עלמא לא פליגי דלא מכפרת דכתיב יקריב אותו לרצנו כי פליגי דאמר תיקרב ולא תכפר אביי אמר אין מכפרת דהא אמר לא תכפר רבא אמר מכפרת כיון דאמר תיקרב כפרה ממילא אתי

והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין ודין הוא ומה חטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין

לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג והואיל ומכפר על המזיד כשוגג מכפר על שבין ועל שאין שבין תלמוד לומר אך חלק

מאי שבין ושאין שבין אלימא שבין שוגג לא שבין מזיד הא קתני לא אם אמרת בחטאת ואשם כו׳

אלא כי הא דעולא אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה

נהי דאידחי קרבן גברא בר כפרה הוא אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי שאין שבין דאמר לא תכפר עלי חטאתי שמע מינה

ורמינהי יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא על שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה וקראו מקרא קודש לא נתענה בו ועשה בו מלאכה ולא קראו מקרא קודש יכול לא יהא יום כיפורים מכפר תלמוד לומר יום הכפורים הוא מכל מקום ותרוייהו סתם סיפרא הוא קשיין אהדדי

אמר אביי לא קשיא הא רבי אליבא דרבי יהודה הא רבי אליבא דידיה דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר

חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר

רבא אמר הא והא רבי אליבא דנפשיה ומודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה דלא מכפר דאי לא תימא הכי כרת דיום הכפורים לרבי כיון דבכל שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה

ומאי קושיא דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא ובהדי עמוד השחר מית דלא הוה יממא דלכפר ליה תינח כרת דליליא כרת דיממא היכי משכחת לה

ומאי קושיא דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה אי נמי דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה אי נמי בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה

וחכמים אומרים אף המגדף כו׳ מאי אף המגדף שאין בו מעשה

רבנן שמעו לרבי עקיבא דתני בעל אוב ולא תני ידעוני אמרו ליה מאי שנא דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה

תנו רבנן מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת דברי רבי עקיבא ואומר ונשא חטאו וכללא הוא כל היכא דכתיב ביה כרת מייתי קרבן והא פסח ומילה דכתיב בהו כרת ולא מייתי קרבן


הכי קאמר מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן דברי רבי עקיבא קסבר מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא וכתיב כרת במקום קרבן שמע מינה מייתי קרבן

ואומר חטאו ישא אתא לרבנן והכי קאמר רבי עקיבא לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא

אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל (חטאו ישא האיש ההוא) [ונשא חטאו] וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת

תנו רבנן את ה׳ מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה קסבר מגדף מברך את השם הוא

רבי אלעזר בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה ולא חיסרתה קסבר מגדף היינו עובד עבודה זרה

תניא אידך את ה׳ רבי אלעזר בן עזריה אומר בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר וחכמים אומרים לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם

מתני׳ יש מביאות קרבן ונאכל ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינם מביאות

מביאות קרבן ונאכל המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם

המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל

ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואין יודע מה הפילה ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב אבל אם היו שתיהן עומדות שתיהן מביאות קרבן ונאכל

אלו שאין מביאות המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים המפלת יום ארבעים ויוצא דופן רבי שמעון מחייב ביוצא דופן

גמ׳ שפחה מנלן דתנו רבנן בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין תלמוד לומר אשה

מאי וכן שפחה סלקא דעתך אמינא כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה הני מילי בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה

אלו מביאין קרבן כו׳ מאי עבדין מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי וחטאת עוף ספק ומתני

ומי אית ליה לרבי יוסי תנאה והתנן רבי שמעון אומר מביאות שניהן חטאת אחת רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת אלמא לרבי יוסי לית ליה תנאה

אמר רבא מודה רבי יוסי במחוסר כפרה וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מודה רבי יוסי במחוסר כפרה

מאי טעמא התם בעי גברא ידיעה דכתיב או הודע אליו חטאתו הילכך לא מתיין ומתני אבל הכא כי מתיין נשים קרבן לאישתרויי באכילת קדשים

כדתני סיפא דההיא רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שתים מביאות אותה

אלו שאין מביאות כו׳ רבי שמעון מחייב ביוצא דופן מאי טעמא דרבי שמעון אמר ריש לקיש אמר קרא ואם נקבה תלד לרבות לידה אחרת מאי היא יוצא דופן

ורבנן מאי טעמא אמר רבי מני בר פטיש אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת

מתני׳ המפלת לאור שמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן ובית הלל מחייבין

אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן

אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמר במפלת לאור שמונים ואחד שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן

אמרו להן בית הלל והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת קרבן

אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור תאמר במפלת לאור שמונים יום ואחד שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור

והדמים אינן מוכיחים שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כריתות ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כריתות ז

בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה

ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משלמת הקרן ואינה משלמת החומש ומיתתה בשריפה

אמר רב יוסף מחלוקת בנתינת שמן המשחה ובשינויי דשנינן אבל נתינה דעלמא דברי הכל כזית

גופא תני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך אמר ליה שפיר קאמרת לא ייסך כתיב וקרי ביה לא יסיך

תני רב חנניה קמיה דרבא מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו מנין שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש

אמר ליה התם ומתו בו כי יחללהו כתיב כיון דחלליה הא איתחיל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר גו׳ אלהיו עליו שמן משחה קרייה רחמנא דאף על גב דאיתא עליו לא איתחיל

על אלו חייבין על זדונו כו׳ קתני חוץ ממטמא מקדש וקדשיו ממאי מפיק ליה הכי קתני חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאין מביא אשם תלוי

וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יום הכיפורים שאין מביא אשם תלוי אמר ריש לקיש כי קתני היכא דאיתיה לחטאת ורחמנא פטריה עבר עליו יום הכיפורים ליתיה לחטאת דקא כפר ליה

רבי יוחנן אמר במבעט דקאמר אין יום הכפורים מכפר דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים בעי לאיתויי אשם תלוי וריש לקיש סבר מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים

ובפלוגתא האומר לא יתכפר לי חטאתי אביי אמר אינה מכפרת רבא אמר מכפרת היכא דאמר לא תיקרב דכולי עלמא לא פליגי דלא מכפרת דכתיב יקריב אותו לרצנו כי פליגי דאמר תיקרב ולא תכפר אביי אמר אין מכפרת דהא אמר לא תכפר רבא אמר מכפרת כיון דאמר תיקרב כפרה ממילא אתי

והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין ודין הוא ומה חטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין

לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג והואיל ומכפר על המזיד כשוגג מכפר על שבין ועל שאין שבין תלמוד לומר אך חלק

מאי שבין ושאין שבין אלימא שבין שוגג לא שבין מזיד הא קתני לא אם אמרת בחטאת ואשם כו׳

אלא כי הא דעולא אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה

נהי דאידחי קרבן גברא בר כפרה הוא אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי שאין שבין דאמר לא תכפר עלי חטאתי שמע מינה

ורמינהי יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא על שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה וקראו מקרא קודש לא נתענה בו ועשה בו מלאכה ולא קראו מקרא קודש יכול לא יהא יום כיפורים מכפר תלמוד לומר יום הכפורים הוא מכל מקום ותרוייהו סתם סיפרא הוא קשיין אהדדי

אמר אביי לא קשיא הא רבי אליבא דרבי יהודה הא רבי אליבא דידיה דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר

חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר

רבא אמר הא והא רבי אליבא דנפשיה ומודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה דלא מכפר דאי לא תימא הכי כרת דיום הכפורים לרבי כיון דבכל שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה

ומאי קושיא דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא ובהדי עמוד השחר מית דלא הוה יממא דלכפר ליה תינח כרת דליליא כרת דיממא היכי משכחת לה

ומאי קושיא דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה אי נמי דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה אי נמי בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה

וחכמים אומרים אף המגדף כו׳ מאי אף המגדף שאין בו מעשה

רבנן שמעו לרבי עקיבא דתני בעל אוב ולא תני ידעוני אמרו ליה מאי שנא דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה

תנו רבנן מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת דברי רבי עקיבא ואומר ונשא חטאו וכללא הוא כל היכא דכתיב ביה כרת מייתי קרבן והא פסח ומילה דכתיב בהו כרת ולא מייתי קרבן


הכי קאמר מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן דברי רבי עקיבא קסבר מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא וכתיב כרת במקום קרבן שמע מינה מייתי קרבן

ואומר חטאו ישא אתא לרבנן והכי קאמר רבי עקיבא לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא

אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל (חטאו ישא האיש ההוא) [ונשא חטאו] וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת

תנו רבנן את ה׳ מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה קסבר מגדף מברך את השם הוא

רבי אלעזר בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה ולא חיסרתה קסבר מגדף היינו עובד עבודה זרה

תניא אידך את ה׳ רבי אלעזר בן עזריה אומר בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר וחכמים אומרים לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם

מתני׳ יש מביאות קרבן ונאכל ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינם מביאות

מביאות קרבן ונאכל המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם

המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל

ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואין יודע מה הפילה ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב אבל אם היו שתיהן עומדות שתיהן מביאות קרבן ונאכל

אלו שאין מביאות המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים המפלת יום ארבעים ויוצא דופן רבי שמעון מחייב ביוצא דופן

גמ׳ שפחה מנלן דתנו רבנן בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין תלמוד לומר אשה

מאי וכן שפחה סלקא דעתך אמינא כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה הני מילי בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה

אלו מביאין קרבן כו׳ מאי עבדין מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי וחטאת עוף ספק ומתני

ומי אית ליה לרבי יוסי תנאה והתנן רבי שמעון אומר מביאות שניהן חטאת אחת רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת אלמא לרבי יוסי לית ליה תנאה

אמר רבא מודה רבי יוסי במחוסר כפרה וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מודה רבי יוסי במחוסר כפרה

מאי טעמא התם בעי גברא ידיעה דכתיב או הודע אליו חטאתו הילכך לא מתיין ומתני אבל הכא כי מתיין נשים קרבן לאישתרויי באכילת קדשים

כדתני סיפא דההיא רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שתים מביאות אותה

אלו שאין מביאות כו׳ רבי שמעון מחייב ביוצא דופן מאי טעמא דרבי שמעון אמר ריש לקיש אמר קרא ואם נקבה תלד לרבות לידה אחרת מאי היא יוצא דופן

ורבנן מאי טעמא אמר רבי מני בר פטיש אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת

מתני׳ המפלת לאור שמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן ובית הלל מחייבין

אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן

אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמר במפלת לאור שמונים ואחד שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן

אמרו להן בית הלל והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת קרבן

אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן ציבור תאמר במפלת לאור שמונים יום ואחד שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור

והדמים אינן מוכיחים שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן


גלול כלפי מעלה