הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.
כתובות קא
רב ושמואל חלוקים על המקרה הנזכר במשנה לגבי ממאנת – האם מדובר על מי שמיאנה בפועל או שהכוונה היא לקטנה שיכולה למאן אבל לא מיאנה ובעלה גירשה? שמואל אמר כי מדובר במי שמיאנה בפועל, דבר העולה בקנה אחד עם אמירה שלו במקום אחר המפרטת הבדלים הלכתיים בין קטנה שמיאנה לבין קטנה שהתגרשה. מדוע היה צורך לערוך את הרשימה הזו אם ניתן ללמוד על ההבדלים הללו ממשנתנו (לפי גרסתו של שמואל) ומשנה נוספת (יבמות קח.)? שמואל הוסיף נפקה מינה נוסף שלא הוזכר באף אחד מהמשניות ולכן הזכיר גם את האחרים. מוצעת כי הוויכוח בין רב ושמואל הוא נושא לוויכוח בין התנאים. עם זאת, ההצעה נדחית. בלאי הבגדים לא הוחזר לנשים שהוזכרו במשנה. לאיזו נשים זה מתייחס? כשכתוב במשנה שנשם אלו לא מקבלות את כתובתן, לאיזה חלק/ים של הכתובה זה מתייחס? אם יש שמועות על אישה שהיא זינתה עם גבר אחר, האם היא מאבדת את בלאות בגדיה? אם גבר התחתן עם איילונית או כהן גדול התחתן עם אלמנה והוא ידע מראש שהיא איילונית/אלמנה, האם היא מאבדת את כתובתה? האם יש הבדל בעניין זה בין המקרה של איילונית לבין המקרה של האלמנה עם כהן גדול? האם נוכל להפיק תשובה לשאלה זו מלשון משנתנו? אם אישה התחתנה ועשתה הסכם עם בעלה שהוא יזון את בתה (מנישואיה הקודמים) למשך חמש שנים, והם מתגרשים, הוא עדיין צריך להמשיך ולפרנסה. זה נכון אפילו אם היא תתחתן שוב ותבקש מבעלה החדש להתחייב לזון את בתה גם. שניהם צריכים לספק את התמיכה – אחד נותן את זה מזונות והשני נותן את הערך הכספי של המזונות. אם הבת מתחתנת, בעלה מספק את האוכל והשניים האחרים מספקים לה כסף בשווי האוכל שהתחייבו לאמה. יש לה גם יתרון על יורשי בעלה של האם שכן היא נחשבת לבעלת חוב ולכן יכולה לגבות את כספה מנכסים משועבדים בעוד שהם יכולים לגבות מזונות רק מנכסים בני חורין. מובא מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש על מי שאומר לאחר "אני חייב לך (סכום מסוים) של כסף". האם נוכל לגבות את הכסף על סמך הצהרה זו? אם זה היה בכתב, האם אנו יכולים להניח שזה לגיטימי, גם אם אין עדים חתומים על המסמך?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים
מאי קא משמע לן תנינא כולהו הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה
צריכה להמתין שלשה חדשים איצטריכא ליה דלא תנן
לימא כתנאי רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואינו מיטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון
רבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון
לימא רב דאמר כרבי אליעזר ושמואל דאמר כרבי יהושע
אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי
כי פליגי אליבא דרבי יהושע שמואל כרבי יהושע ורב עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה לדידה לא:
ולא בלאות: אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה
הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלא
אלא אאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה
אלא אשניה וקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה
אמר רב שימי בר אשי שמע מינה מדרב כהנא עיילא ליה גלימא קרנא הוי ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי
והאמר רב נחמן פירא הוי דרב נחמן פליגא:
אין להן כתובה: אמר שמואל לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש להן
תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להן מנה מאתים אבל תוספת יש להן
נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת וכל שכן מנה מאתים והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפניה ויוצאה
מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא זינתה לא הפסידה
בלאותיה קיימין
תני תנא קמיה דרב נחמן זינתה הפסידה בלאותיה קיימין אמר ליה אם היא זינתה כליה מי זנאי תני לא הפסידה בלאותיה קיימין
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי מנחם סתימתאה אבל חכמים אומרים זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין:
אם מתחלה נשאה כו׳: אמר רב הונא אילונית אשה ואינה אשה אלמנה אשה גמורה
אילונית אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה אלמנה אשה גמורה בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה
ורב יהודה אומר אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה
מיתיבי כנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה הא סתמא אין לה כתובה
לא תימא הא סתמא אין לה כתובה אלא אימא כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן אין לה כתובה
אבל סתמא מאי אית לה אדתני בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה לשמעינן סתמא וכל שכן הא
ועוד תני כנסה בידוע ונמצאת בידוע יש לה כתובה כנסה סתם אין לה כתובה תיובתא דרב הונא
רב הונא מתניתין אטעיתיה הוא סבר מדקא מפליג באילונית ולא קמפליג באלמנה מכלל דאלמנה אפילו בסתמא נמי אית לה ולא היא כי קתני לה לאלמנה אפלוגתא דאילונית קאי:
הדרן עלך אלמנה ניזונת
הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים
ניסת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה
וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב
הפקחים היו כותבים על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי:
גמ׳ אתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה רבי יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור
היכי דמי אי דאמר להו אתם עדיי מאי טעמא דריש לקיש דקפטר אי דלא אמר להו אתם עדיי מאי טעמא דרבי יוחנן דקמחייב
לעולם דלא קאמר להו אתם עדיי והכא במאי עסקינן דאמר ליה חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי ריש לקיש אמר פטור לא אלימא מילתא דשטרא
תנן הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים מאי לאו כי האי גוונא
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
כתובות קא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים
מאי קא משמע לן תנינא כולהו הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה
צריכה להמתין שלשה חדשים איצטריכא ליה דלא תנן
לימא כתנאי רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואינו מיטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון
רבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון
לימא רב דאמר כרבי אליעזר ושמואל דאמר כרבי יהושע
אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי
כי פליגי אליבא דרבי יהושע שמואל כרבי יהושע ורב עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה לדידה לא:
ולא בלאות: אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה
הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלא
אלא אאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה
אלא אשניה וקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה
אמר רב שימי בר אשי שמע מינה מדרב כהנא עיילא ליה גלימא קרנא הוי ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי
והאמר רב נחמן פירא הוי דרב נחמן פליגא:
אין להן כתובה: אמר שמואל לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש להן
תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להן מנה מאתים אבל תוספת יש להן
נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת וכל שכן מנה מאתים והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפניה ויוצאה
מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא זינתה לא הפסידה
בלאותיה קיימין
תני תנא קמיה דרב נחמן זינתה הפסידה בלאותיה קיימין אמר ליה אם היא זינתה כליה מי זנאי תני לא הפסידה בלאותיה קיימין
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי מנחם סתימתאה אבל חכמים אומרים זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין:
אם מתחלה נשאה כו׳: אמר רב הונא אילונית אשה ואינה אשה אלמנה אשה גמורה
אילונית אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה אלמנה אשה גמורה בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה
ורב יהודה אומר אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה
מיתיבי כנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה הא סתמא אין לה כתובה
לא תימא הא סתמא אין לה כתובה אלא אימא כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן אין לה כתובה
אבל סתמא מאי אית לה אדתני בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה לשמעינן סתמא וכל שכן הא
ועוד תני כנסה בידוע ונמצאת בידוע יש לה כתובה כנסה סתם אין לה כתובה תיובתא דרב הונא
רב הונא מתניתין אטעיתיה הוא סבר מדקא מפליג באילונית ולא קמפליג באלמנה מכלל דאלמנה אפילו בסתמא נמי אית לה ולא היא כי קתני לה לאלמנה אפלוגתא דאילונית קאי:
הדרן עלך אלמנה ניזונת
הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים
ניסת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה
וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב
הפקחים היו כותבים על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי:
גמ׳ אתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה רבי יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור
היכי דמי אי דאמר להו אתם עדיי מאי טעמא דריש לקיש דקפטר אי דלא אמר להו אתם עדיי מאי טעמא דרבי יוחנן דקמחייב
לעולם דלא קאמר להו אתם עדיי והכא במאי עסקינן דאמר ליה חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי ריש לקיש אמר פטור לא אלימא מילתא דשטרא
תנן הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים מאי לאו כי האי גוונא
