כתובות מו

רב פפא אמר מאי בעל לוקה דקתני התם ממון וקרי ליה לממון מלקות אין והא תנן האומר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו רבי יוסי ברבי יהודה אומר לוקה ונותן ערך שלם לוקה אמאי אמר רב פפא לוקה בערך שלם

מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך חציו וערך חציו הוי ליה אבר שהנשמה תלויה בו

תנו רבנן וענשו אותו זה ממון ויסרו זה מלקות

בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן

אמר רבי אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע

אזהרה למוציא שם רע מנלן רבי אלעזר אמר מלא תלך רכיל רבי נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע

ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס בן יאיר ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה

ורבי נתן מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא אזהרה לבית דין שלא יהא רך לזה וקשה לזה

לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה

היא וזוממיה סלקא דעתך אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה

טעמא דלא אמר להו הא אמר להו אף על גב דלא אגרינהו לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים

מאי טעמא דרבי יהודה אמר רבי אבהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון

אמר רב נחמן בר יצחק וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון בן יוחאי אתיא שימה שימה

בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו שניהם בפרוטה מהו

בעי רב אשי הוציא שם רע על הנישואין הראשונים מהו על נשואי אחיו מהו

פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה לזה ולא ליבם

מאי רבנן ומאי רבי אליעזר בן יעקב דתניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה

אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה

נמצא ששם רע אינו שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל רבי אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ובא אליה ואקרב אליה

אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה ובא אליה בעלילות ואקרב אליה בדברים

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב לא מצאתי לבתך בתולים אלא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים לא מצאתי לבתך כשרי בתולים

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ואלה בתולי בתי אלא לרבנן מאי ואלה בתולי בתי ואלה כשרי בתולי בתי

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה אלא לרבנן מאי ופרשו השמלה

אמר רבי אבהו פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה מלמד שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש

שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אף על גב שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין אבל מוציא שם רע חלק אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע כדרכה

כמאן אי כרבנן אף על גב דלא בעל אי כרבי אליעזר בן יעקב

אידי ואידי כדרכה בעינן אלא שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה:

מתני׳ האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה

נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה וקבורתה רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת:

גמ׳ בכסף מנלן אמר רב יהודה אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר ומנו אביה

ואימא לדידה השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה איהי שקלא כספא

ואימא הני מילי קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד איהי תקדש נפשה ואיהי תשקול כספא אמר קרא בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה למה לי תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב

וכי תימא נילף מינה ממונא מאיסורא לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא ממונא מקנסא לא ילפינן

וכי תימא נילף מבושת ופגם שאני בושת ופגם דאביה נמי שייך ביה

אלא מסתברא דכי ממעט רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט

והא לא דמיא הא יציאה להא יציאה התם גבי אדון נפקא לה מרשותיה לגמרי יציאה דאב אכתי מחסרא מסירה לחופה

מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה:

שטר וביאה: מנא לן אמר קרא והיתה לאיש אחר איתקוש הוויות להדדי:

זכאי במציאתה: