הדף היומי
-
מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.
כתובות נו
מה שורש הוויכוח בין רב לרבי נתן – האם פוסקים כר' אלעזר בן עזריה לגבי הגובה כתובתה כשהיא ארוסה – האם היא מקבלת רק את ה-200/100 זוז, אך לא את התוספת? בדורות מאוחרים יותר התחבטו גם בשאלה כיצד לפסוק במקרה זה. אולם הגמרא מסיקה שאנו פוסקים כרבי אלעזר בן עזריה. רבין שאל על מקרה שבו עשו את החופה אך לא נבעלו, האם זה יהיה דומה למקרה של מאורסת או לא? רב אשי שאל מה אם היא הייתה נידה בזמן החתונה ולכן לא יכולה להיבעל, האם זה יהיה דומה גם למקרה של מאורסת? רבי יהודה סבר שאשה יכולה לכתוב שקיבלה חלק מכספי הכתובה, גם אם לא באמת קיבלה. שתי שאלות מועלות נגד דבריו. ראשית, דעתו קובעת שניתן לכתוב שובר/קבלה. אולם לגבי הלוואה, רבי יהודה אינו מתיר לכתוב שובר אם ההלוואה נפרעה בחלקה, כי אולי הלווה יאבד אותו והמלווה ידרוש את מלוא הסכום. רבי ירמיה ואביי מביאים כל אחד תשובה אחרת. השאלה השנייה מבוססת על דיוק מדברי רבי יהודה. הוא קובע כי האישה יכולה לכתוב את מחליתה בשטר, אך לא בעל-פה. יש להניח שזה בגלל שהיא מתנה על מה שכתוב בתורה. זה סותר דברי רבי יהודה עצמו במקור אחר שאומר שניתן להתנות על מה שכתוב בתורה בעניינים כספיים. זה נפתר בכך שכתובה היא דרבנן לפי ר' יהודה והרבנים היו צריכים לחזק את דיני דרבנן יותר מאשר את דיני התורה כדי שאנשים לא יזלזלו בדבריהם. כנגד תשובה זו מועלות שאלות ממקורות אחרים ועל מנת לפתור אותן, התשובה מוגבלת למקרים ספציפיים של דיני דרבנן. רבי מאיר חולק על רבי יהודה ואינו מתיר לתת לאישה כתובה בפחות מהסכום הנדרש באופן שהתיר רבי יהודה. מלשון רבי מאיר במשנה מסיקה הגמרא שאם התנה תנאי שהאשה הסכימה לו, ניתן לגבות את מלוא הכתובה שכן התנאי בטל, למרות שזה עדיין נחשב לבעילת זנות. הסיבה לכך היא שלדעתה אין חוזה נישואין מלא ואינה מוגנת מפני גירושין מהירים ולכן רואה בכך לא נישואים אמיתיים. נשאלת שאלה נגד רבי מאיר שאומר שאין להתנות נגד מה שכתוב בתורה, ואפשר לדייק שמותר להתנות נגד מה שחכמים קבעו (שזה כולל כתובה)? התשובה היא שרבי מאיר סבור שכתובה היא דאורייתא. מובאת ברייתא שמוסיפה את דעת רבי יוסי – שאפשר להתנות פחות בכתובה. מועלית נגדו סתירה מברייתא אחרת אך מבחינים בין המקרים.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא
מאן דאמר הלכה שפיר מאן דאמר אין הלכה הכא נמי אומדן דעתא הוא משום איקרובי דעתא הוא והא איקרבא ליה דעתא
יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר ליה פוק קרי קראך לברא אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
ורב נחמן דידיה אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ואף על גב דלט רב נחמן ואמר כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה:
בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה
תא שמע דתני רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון אי אמרת בשלמא חיבת חופה קונה היינו דאמר לילה הראשון אלא אי אמרת חיבת ביאה קונה ביאה בלילה הראשון איתא מכאן ואילך ליתא
ואלא מאי חופה חופה בלילה איתא ביממא ליתא ולטעמיך ביאה בלילה איתא ביממא ליתא הא אמר רבא אם היה בבית אפל מותר הא לא קשיא אורח ארעא קא משמע לן דביאה בלילה
אלא חופה קשיא חופה נמי לא קשיא כיון דסתם חופה לביאה קיימא אורח ארעא קא משמע לן דבלילה
בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נידה מהו אם תימצי לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דלמא לא שנא תיקו:
רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה וכו׳: וסבר רבי יהודה דכותבין שובר והתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב לו שובר
אמר רבי ירמיה כששוברתה מתוכה
אביי אמר אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעיה דלמא מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא הכא ודאי יהב לה מילתא בעלמא היא דאמרה ליה אי נטריה נטריה אי לא נטריה איהו הוא דאפסיד אנפשיה
בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה לא קתני שוברתה מתוכה אלא רבי ירמיה מאי טעמא לא אמר כאביי גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא
טעמא דכתבה ליה אבל על פה לא אמאי דבר שבממון הוא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים
דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים
קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה
הרי פירות דרבנן ולא עבדו להו רבנן חיזוק דתנן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם
וקיימא לן מאי כותב אומר
אמר אביי לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות מילתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק מילתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק
הרי חמרים דשכיחי ולא עבדו לה רבנן חיזוק
דתנן החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אין נאמנים רבי יהודה אומר נאמנים
אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו רבנן חיזוק ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו:
רבי מאיר אומר כל הפוחת וכו׳: כל הפוחת אפילו בתנאה אלמא קסבר תנאו בטל ואית לה וכיון דאמר לה לית ליך אלא מנה לא סמכא דעתה והויא לה בעילתו בעילת זנות
והא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא:
תניא רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות רבי יוסי אומר רשאי רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז
וסבר רבי יוסי רשאי ורמינהי אין עושין כתובת אשה מטלטלין מפני תיקון העולם אמר רבי יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו והלא אין קצובין ופוחתין
תנא קמא נמי אין עושין קאמר אלא לאו הכי קאמר במה דברים אמורים בשלא קבל עליו אחריות אבל קבל עליו אחריות עושין ואתא רבי יוסי למימר כי קיבל עליו אחריות אמאי עושין והלא אין קצובין ופוחתין
השתא ומה התם דדלמא פחתי חייש רבי יוסי הכא דודאי קא פחתה לא כל שכן הכי השתא התם לא ידעה דתחיל הכא ידעה וקא מחלה
אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא
-
מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.
להעמיק בדף
כתובות נו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא
מאן דאמר הלכה שפיר מאן דאמר אין הלכה הכא נמי אומדן דעתא הוא משום איקרובי דעתא הוא והא איקרבא ליה דעתא
יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר ליה פוק קרי קראך לברא אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
ורב נחמן דידיה אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ואף על גב דלט רב נחמן ואמר כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה:
בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה
תא שמע דתני רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון אי אמרת בשלמא חיבת חופה קונה היינו דאמר לילה הראשון אלא אי אמרת חיבת ביאה קונה ביאה בלילה הראשון איתא מכאן ואילך ליתא
ואלא מאי חופה חופה בלילה איתא ביממא ליתא ולטעמיך ביאה בלילה איתא ביממא ליתא הא אמר רבא אם היה בבית אפל מותר הא לא קשיא אורח ארעא קא משמע לן דביאה בלילה
אלא חופה קשיא חופה נמי לא קשיא כיון דסתם חופה לביאה קיימא אורח ארעא קא משמע לן דבלילה
בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נידה מהו אם תימצי לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דלמא לא שנא תיקו:
רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה וכו׳: וסבר רבי יהודה דכותבין שובר והתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב לו שובר
אמר רבי ירמיה כששוברתה מתוכה
אביי אמר אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעיה דלמא מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא הכא ודאי יהב לה מילתא בעלמא היא דאמרה ליה אי נטריה נטריה אי לא נטריה איהו הוא דאפסיד אנפשיה
בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה לא קתני שוברתה מתוכה אלא רבי ירמיה מאי טעמא לא אמר כאביי גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא
טעמא דכתבה ליה אבל על פה לא אמאי דבר שבממון הוא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים
דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים
קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה
הרי פירות דרבנן ולא עבדו להו רבנן חיזוק דתנן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם
וקיימא לן מאי כותב אומר
אמר אביי לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות מילתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק מילתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק
הרי חמרים דשכיחי ולא עבדו לה רבנן חיזוק
דתנן החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אין נאמנים רבי יהודה אומר נאמנים
אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו רבנן חיזוק ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו:
רבי מאיר אומר כל הפוחת וכו׳: כל הפוחת אפילו בתנאה אלמא קסבר תנאו בטל ואית לה וכיון דאמר לה לית ליך אלא מנה לא סמכא דעתה והויא לה בעילתו בעילת זנות
והא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא:
תניא רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות רבי יוסי אומר רשאי רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז
וסבר רבי יוסי רשאי ורמינהי אין עושין כתובת אשה מטלטלין מפני תיקון העולם אמר רבי יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו והלא אין קצובין ופוחתין
תנא קמא נמי אין עושין קאמר אלא לאו הכי קאמר במה דברים אמורים בשלא קבל עליו אחריות אבל קבל עליו אחריות עושין ואתא רבי יוסי למימר כי קיבל עליו אחריות אמאי עושין והלא אין קצובין ופוחתין
השתא ומה התם דדלמא פחתי חייש רבי יוסי הכא דודאי קא פחתה לא כל שכן הכי השתא התם לא ידעה דתחיל הכא ידעה וקא מחלה
אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא
