Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ג באלול תשפ״ב | 9 ספטמבר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

כתובות סה

הדף היום מוקדש ע”י ריסה וזאב גוורץ לע”נ רפאל בן מרדכי.

אם בעל מפרנס את אשתו באמצעות שליח, לא מספקים לה יין. תמיכה לכך מובאת מפסוק על חנה (שמואל א א:ט) שלא שתתה יין בעצמה. עם זאת, ישנם חריגים לדין זה. מובאים מספר סיפורים על נשים שדרשו יין, כמו אלמנתו של אביי, חומא, שתבעה בבית דין של רבא יין מהיורשים, ובטעות חשפה את זרועה ובכך הראתה את יופיה. זה הוביל את רבא לחזור הביתה לאשתו בתאווה, אבל כשאשתו הבינה מה קרה, היא כעסה על חומא וגירשה אותה מהעיר. בנוסף לאוכל, הבעל צריך גם לספק לאשתו (כאשר תומך באמצעות שליח), מיטה, מחצלת רכה ומחצלת קשה. למה שלושתם? יש מחלוקת האם הוא צריך לספק לה כרית וכסת. מה שורש המחלוקת? מדוע האשה מקבלת נעליים שלוש פעמים בשנה ובגדים רק פעם אחת? כמות הבגדים היא בשווי חמשים זוז, אך ערך זה בזוזים פשוטים ששווים הרבה פחות מהזוזים שבדרך כלל מופיעים בגמרא (זוז צורי). מותר אוכל שייכים לבעל אבל מותר בגדים (בגדים בלויים) שייכים לה – למה? אבל הדין שונה באלמנה – למה? לפי המשנה, גם אם הבעל מינה שליח למשך השבוע לפרנס את אשתו, הוא אוכל עמה בליל שבת. האם “לאכול” פירושו אוכל או קיום יחסי אישות? אב צריך לפרנס את ילדיו עד גיל שש כי עד גיל שש הילד נחשב כשייך לאם (לדוגמה, לעניין עירוב תחומים בשבת, עירובו כעירוב אמו) והבעל צריך לפרנס את האם ולכן גם את הילד. למה? האם ניתן ללמוד זאת מההלכה במשנתנו בעניין מניקה הזכאית לתוספת מזון – האם התוספת לא מיועד לילד שלה? לא! זה בשבילה כי היא צריכה לאכול יותר מאחר וההנקה מחלישה אותה. המשנה קובעת כי חפצים שאשה מוצאת או משכורת שהיא עושה עוברים לבעלה. הרכוש העובר אליה בירושה מגיע לה, אבל הרווחים הם שלו במהלך חייה. יש מחלוקת לגבי תשלום הבושת או הנזק שנגרם לאשה – האם היא מקבלת הכל או שחלק מגיע לבעלה. האם רוב ההלכות הללו לא נלמדו כבר במשנה בפרק ד’ (כתובות מו:)?

אין פוסקין יינות לאשה ואם תאמר אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין

דרש רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור חיל מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה שתה ולא שתת

אלא מעתה אכלה ולא אכל הכי נמי אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן מכדי בגוה קא עסיק ואתי מאי טעמא שני שמע מינה שתה ולא שתת

מיתיבי רגילה נותנין לה רגילה שאני דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל רגילה נותנין לה כוס אחד שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות

מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר רגילה בפני בעלה שני כוסות שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר

ואי בעית אימא רגילה נותנין לה לציקי קדירה דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לערב שבת אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם תנא שומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן

תנא כוס אחד יפה לאשה שנים ניוול הוא שלשה תובעת בפה ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה

והא חנה דבעלה עמה הואי אכסנאי שאני דאמר רב הונא מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה שנאמר וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה׳ וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה׳ השתא אין מעיקרא לא

חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא אמר ליה ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא

קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא אמר לה חומא דביתהו דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא

דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה אמר לה ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא

דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה פסוק לי שיראי אמר לה שיראי למה אמרה ליה לך ולחברך ולחברורך

ונותן לה מטה ומפץ וכו׳ מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה אמר רב פפא באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי דמבגר לה

תנו רבנן אין נותנין לה כר וכסת משום רבי נתן אמרו נותנין לה כר וכסת היכי דמי אי דאורחה מאי טעמא דתנא קמא ואי דלאו אורחה מאי טעמא דרבי נתן

לא צריכא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה תנא קמא סבר אמר לה כי אזילנא שקילנא להו וכי אתינא מייתינא להו בהדאי ורבי נתן סבר אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא

ונותן לה כפה אמר ליה רב פפא לאביי

האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני אמר ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו

וכלים של חמשים זוז אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ממאי מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו ואי סלקא דעתך חמשים זוז ממש עני חמשים זוז מנא ליה אלא שמע מינה חמשים זוזי פשיטי

ואין נותנין לה לא חדשים וכו׳ תנו רבנן מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה מותר בלאות לאשה למה לה אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה

אמר אביי נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו התם הוא דלא תתגני באפיה הכא תתגני ותתגני

נותן לה מעה כסף וכו׳ מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר תשמיש

תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא למאן דאמר אכילה היינו דקתני אוכלת אלא למאן דאמר תשמיש מאי אוכלת לישנא מעליא כדכתיב אכלה וּמחתה פיה ואמרה לא פעלתי און

מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אוכלת בלילי שבת ושבת בשלמא למאן דאמר אכילה היינו דקתני ושבת אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום האמר רבא בבית אפל מותר

ואם היתה מניקה דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן קטני קטנים

עד כמה עד בן שש כדרב אסי דאמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו

ממאי מדקתני היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה מאי טעמא לאו משום דבעי למיכל בהדה ודלמא משום דחולה היא

אם כן ליתני אם היתה חולה מאי אם היתה מניקה ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו איתמר אמר רבי יהושע בן לוי מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב

הדרן עלך אף על פי

מתני׳ מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה

רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

גמ׳ מאי קא משמע לן תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה

בושתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן

תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כתובות סה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כתובות סה

אין פוסקין יינות לאשה ואם תאמר אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין

דרש רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור חיל מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה שתה ולא שתת

אלא מעתה אכלה ולא אכל הכי נמי אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן מכדי בגוה קא עסיק ואתי מאי טעמא שני שמע מינה שתה ולא שתת

מיתיבי רגילה נותנין לה רגילה שאני דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל רגילה נותנין לה כוס אחד שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות

מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר רגילה בפני בעלה שני כוסות שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר

ואי בעית אימא רגילה נותנין לה לציקי קדירה דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לערב שבת אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם תנא שומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן

תנא כוס אחד יפה לאשה שנים ניוול הוא שלשה תובעת בפה ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה

והא חנה דבעלה עמה הואי אכסנאי שאני דאמר רב הונא מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה שנאמר וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה׳ וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה׳ השתא אין מעיקרא לא

חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא אמר ליה ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא

קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא אמר לה חומא דביתהו דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא

דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה אמר לה ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא

דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה פסוק לי שיראי אמר לה שיראי למה אמרה ליה לך ולחברך ולחברורך

ונותן לה מטה ומפץ וכו׳ מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה אמר רב פפא באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי דמבגר לה

תנו רבנן אין נותנין לה כר וכסת משום רבי נתן אמרו נותנין לה כר וכסת היכי דמי אי דאורחה מאי טעמא דתנא קמא ואי דלאו אורחה מאי טעמא דרבי נתן

לא צריכא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה תנא קמא סבר אמר לה כי אזילנא שקילנא להו וכי אתינא מייתינא להו בהדאי ורבי נתן סבר אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא

ונותן לה כפה אמר ליה רב פפא לאביי

האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני אמר ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו

וכלים של חמשים זוז אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ממאי מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו ואי סלקא דעתך חמשים זוז ממש עני חמשים זוז מנא ליה אלא שמע מינה חמשים זוזי פשיטי

ואין נותנין לה לא חדשים וכו׳ תנו רבנן מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה מותר בלאות לאשה למה לה אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה

אמר אביי נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו התם הוא דלא תתגני באפיה הכא תתגני ותתגני

נותן לה מעה כסף וכו׳ מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר תשמיש

תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא למאן דאמר אכילה היינו דקתני אוכלת אלא למאן דאמר תשמיש מאי אוכלת לישנא מעליא כדכתיב אכלה וּמחתה פיה ואמרה לא פעלתי און

מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אוכלת בלילי שבת ושבת בשלמא למאן דאמר אכילה היינו דקתני ושבת אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום האמר רבא בבית אפל מותר

ואם היתה מניקה דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן קטני קטנים

עד כמה עד בן שש כדרב אסי דאמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו

ממאי מדקתני היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה מאי טעמא לאו משום דבעי למיכל בהדה ודלמא משום דחולה היא

אם כן ליתני אם היתה חולה מאי אם היתה מניקה ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו איתמר אמר רבי יהושע בן לוי מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב

הדרן עלך אף על פי

מתני׳ מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה

רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

גמ׳ מאי קא משמע לן תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה

בושתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן

תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה

גלול כלפי מעלה