Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד באלול תשפ״ב | 10 ספטמבר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

כתובות סו – שבת י”ד באלול

זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י מרק צירינג לע”נ לאה צירינג.

יש מחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא על אשה שמוצאת מציאה – האם היא זוכה לשמור אותה לעצמה או שזה הולך לבעלה. ישנן דעות שונות לגבי מי סובר מה. האם מציאת מציאה יותר כתוספת למשכורת (העדפה) שאשה מרויחה מתוך עבודה קשה או כתוספת למשכורת שבא לה בקלות? האם אשה מוכשרת שיכולה לבצע מספר עבודות בו זמנית – האם זה נחשב  כהעדפה מעבודה קשה או כמשהו שבא לה בקלות? במשנה היתה מחלוקת האם הבעל מקבל חלק מתשלומי בושת של אשתו. הגמרא משווה את זה למצבים אחרים שבהם הבושה של מישהו או משהו עלול להשפיע גם על בנאדם אחר אבל בכל זאת האדם השני אינו מקבל את תשלום הבושה. מדוע הדין שונה לגבי אשתו? אם האב הבטיח נדוניה לארוס של בתו והוא מת, האב לא צריך להתחייב לתת את הנדוניה ליבם. הבעל מתחייב בכתובה לתת לאישה 50% יותר מהכספים שהביאה לנישואין בנדוניה. עם זאת, כשהיא מכניסה מטלטלין, הוא מתחייב ל-1/5 פחות מערכם המוערך. למה? המשנה מביאה מספר דוגמאות הממחישות פסיקה זו. מדוע היה צורך להזיכר כמה מקרים שונים לגבי אותו דין? על כל מאה דינר (מעה) שהאשה מביאה לנישואין, הבעל צריך לתת לה עשרה דינר לבשמים. לא ברור באיזו תדירות הוא צריך לתת לה את זה. מסופר על בתו של נקדימון בן גוריון, איש עשיר מאוד, שהלכה לבית הדין לקבל את הכסף הזה. סיפור נוסף מסופר עליה בעקבות החורבן בו היא נמצאת במצב חמור של עוני ומתחננת בפני רבן יוחנן בן זכאי שיעזור לה. למה נקדימון איבד את כל הונו?

דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה מציאתה לא כל שכן

דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא אומר לעצמה

והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק תנא קמא סבר לבעלה ורבי עקיבא סבר לעצמה אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן

בעי רב פפא עשתה לו שתים בבת אחת מהו בעי רבינא שלשה או ארבעה בבת אחת מהו תיקו

בושתה ופגמה מתקיף לה רבא בר רב חנן אלא מעתה בייש סוסתו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת וסוס בר בושת הוא אלא רקק בבגדו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת

וכי תימא הכי נמי והתנן רקק והגיע בו הרוק ופרע ראש האשה והעביר טליתו ממנו חייב ליתן לו ארבע מאות זוז ואמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו פטור בבגדו לית ליה זילותא אשתו אית לה זילותא

אמר ליה רבינא לרב אשי אלא מעתה בייש עני בן טובים דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה הכי נמי דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה אמר ליה התם לאו גופייהו הכא אשתו גופיה הואי

מתני׳ הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן

פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש

שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר ובארבע מאות היא נותנת חמש מאות מה

שחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש

גמ׳ תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן

פסקה להכניס לו אלף דינר כו׳ היינו רישא תנא שומא רבה וקתני שומא זוטא תנא שומא דידיה וקתני שומא דידה

מתני׳ פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה

גמ׳ היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה

תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא וצריכא דאי תנא עסקא רבה דנפיש רווחא אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא אימא לא צריכא ואי אשמעינן עסקא זוטא דזוטר זיונא אבל עסקא רבה דנפיש זיונא אימא לא צריכא

החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה מאי קופה אמר רב אשי קופה של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים

בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל

אם תמצא לומר מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום אם תמצא לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת אם תמצא לומר כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש אם תמצא לומר כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן

תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו

אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה

אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כתובות סו – שבת י”ד באלול

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כתובות סו – שבת י”ד באלול

דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה מציאתה לא כל שכן

דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא אומר לעצמה

והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק תנא קמא סבר לבעלה ורבי עקיבא סבר לעצמה אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן

בעי רב פפא עשתה לו שתים בבת אחת מהו בעי רבינא שלשה או ארבעה בבת אחת מהו תיקו

בושתה ופגמה מתקיף לה רבא בר רב חנן אלא מעתה בייש סוסתו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת וסוס בר בושת הוא אלא רקק בבגדו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת

וכי תימא הכי נמי והתנן רקק והגיע בו הרוק ופרע ראש האשה והעביר טליתו ממנו חייב ליתן לו ארבע מאות זוז ואמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו פטור בבגדו לית ליה זילותא אשתו אית לה זילותא

אמר ליה רבינא לרב אשי אלא מעתה בייש עני בן טובים דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה הכי נמי דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה אמר ליה התם לאו גופייהו הכא אשתו גופיה הואי

מתני׳ הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן

פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש

שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר ובארבע מאות היא נותנת חמש מאות מה

שחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש

גמ׳ תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן

פסקה להכניס לו אלף דינר כו׳ היינו רישא תנא שומא רבה וקתני שומא זוטא תנא שומא דידיה וקתני שומא דידה

מתני׳ פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה

גמ׳ היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה

תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא וצריכא דאי תנא עסקא רבה דנפיש רווחא אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא אימא לא צריכא ואי אשמעינן עסקא זוטא דזוטר זיונא אבל עסקא רבה דנפיש זיונא אימא לא צריכא

החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה מאי קופה אמר רב אשי קופה של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים

בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל

אם תמצא לומר מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום אם תמצא לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת אם תמצא לומר כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש אם תמצא לומר כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן

תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו

אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה

אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו

גלול כלפי מעלה