Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ בתשרי תשפ״ג | 28 ספטמבר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

כתובות פד

רבן שמעון בן גמליאל סבור שזכותו של אדם לרשת את רכושה של אשתו היא דין תורה והוא אינו יכול לקבוע תנאי נגד מה שכתוב בתורה. נאמר שרב פסק כמו רבן שמעון בן גמליאל אבל לא מאותה סיבה. הגמרא מביאה ארבעה הסברים – באיזה עניין הסכים עם רשב”ג ובמה לא הסכים איתו? שלוש ההצעות הראשונות נדחות. אם מישהו נפטר ויש לו מלוה או פקדון ביד אחר, ויש מספר אנשים שהנפטר חייב כסף, כגון אלמנתו (כתובה), בעל חוב והיורשים. למי יש זכות קדימה לגבות את הכסף/החפץ מהלווה או השומר? אם יש פירות תלושים מהקרקע ולא ברכוש של אחד היורשים, למי יש זכות קדימה לגבות אותם? רבי עקיבא ורבי טרפון חולקים בדין במקרים אלו. אף על פי שרבי עקיבא אינו מתיר לבעל חוב או לאלמנה לתפוס את הכסף/חפץ, זה מצומצם למקרה שתפסו לאחר שהאדם נפטר, אבל אם תפסו אותו בעודו בחיים, הם יכולים לתבוע זכויות עליו לאחר מותו. רב ושמואל חולקים על רבי יוחנן וריש לקיש בדעת רבי טרפון – היכן צריך להיות הנכסים כדי לאפשר לאחד מהם לקחת את זה לעצמו? הובא מקרה שבו פסקו כרבי טרפון וכששמע זאת ריש לקיש, הוא אמר להם להחזיר את הכסף ליורשים. רבי יוחנן חלק על ביטול פסק הדין. מה היה הבסיס לויכוח ביניהם? הגמרא הציעה תחילה שזה ויכוח לגבי דיינים שטועים בדין שמפורש במשנה – האם צריך לבטל את הפסק ולהחזיר את הכסף או לא? הצעה זו נדחית ומוצעים שלושה הסברים אפשריים נוספים. קרוביו של רבי יוחנן היו בעלי חוב של אדם שנפטר והם תפסו את פרתו. הם הלכו לרבי יוחנן לייעוץ והוא תמך בהם. אולם התיק הובא לפני ריש לקיש והוא פסק כרבי עקיבא ואמר להם להחזיר את הפרה ליורשים. מובאים עוד שלושה מקרים שהובאו לפני דיינים – מה נפסק בכל מקרה?

וסבר רב תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר מתה יירשנה ורב סבר מתה לא יירשנה

האי מטעמיה ולא כהילכתיה הוא

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר בדאורייתא תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב סבר אפילו בדרבנן תנאו בטל

האי כטעמיה וכהילכתיה הוא ורב מוסיף הוא

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה

ורב סבר ירושת הבעל דרבנן והתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להן מן הדמים

והוינן בה מאי קסבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי עבידתייהו

ואמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות משום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר

ומאי ינכה להן מן הדמים דמי קבר אשתו כדתניא המוכר קברו ודרך קברו מעמדו ומקום הספידו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה

רב לטעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא קאמר וליה לא סבירא ליה

מתני׳ מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה

הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה בהן זכתה אשה יותר מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו המותר רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה

גמ׳ למה לי למיתני מלוה למה לי למיתני פקדון צריכא דאי תנא מלוה בהא קאמר רבי טרפון משום דמלוה להוצאה ניתנה אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא מודי ליה לרבי עקיבא

ואי תנא הא בהא קאמר רבי עקיבא אבל בהך אימא מודי לרבי טרפון צריכא

מאי לכושל רבי יוסי ברבי חנינא אומר לכושל שבראיה רבי יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינא

כתנאי רבי בנימין אומר לכושל שבראיה והוא כשר רבי אלעזר אומר לכתובת אשה משום חינא

הניח פירות התלושין ורבי עקיבא מאי איריא מותר כולהו נמי דיורשין הוו אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי טרפון מותר תנא איהו נמי מותר

ורבי עקיבא תפיסה לא מהניא כלל אמר רבא אמר רב נחמן והוא שתפס מחיים

ולרבי טרפון דמנחי היכא רב ושמואל דאמרי תרוייהו והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל בסימטא לא ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בסימטא

דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש לעובדא מינייהו אמר ליה רבי יוחנן עשית כשל תורה

לימא בהא קמיפלגי דמר סבר טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר טעה בדבר משנה אינו חוזר

לא דכולי עלמא טעה בדבר משנה חוזר והכא בהא קמיפלגי מר סבר הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו ומר סבר הלכה אפילו מרבו

ואיבעית אימא דכולי עלמא הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו והכא בהא קמיפלגי מר סבר רבי טרפון רבו הוה ומר סבר חבירו הוה

ואיבעית אימא דכולי עלמא חבירו הוה והכא בהא קמיפלגי מר סבר הלכה איתמר ומר סבר מטין איתמר

קריביה דרבי יוחנן תפוס פרה דיתמי מסימטא אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו שפיר תפסתוה אתו לקמיה דרבי שמעון בן לקיש אמר להו זילו אהדור אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו מה אעשה שכנגדי חלוק עלי

ההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיניה בעל חוב אמר מחיים תפיסנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפסיה אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סהדי דתפסיה אמר ליה לאו אמר ליה מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה

והאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה שאני תורא דמסירה לרועה

דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רבי אבא גבייהו אמר להו שפיר תפסיתוה אמר להו רבי אבא משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו להו והא דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש עובדא מינייהו

יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא שכיב ושביק ארבא אמר ליה לשלוחיה זיל תפסה ניהליה אזל תפסה פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה את תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ואמר רבי יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

  • מסכת כתובות מוקדשת ע"י אריקה ורוב שוורץ לכבוד יום הנישואין ה-50 של הוריה של אריקה שירה וסטיב שכטר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

כתובות פד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

כתובות פד

וסבר רב תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר מתה יירשנה ורב סבר מתה לא יירשנה

האי מטעמיה ולא כהילכתיה הוא

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר בדאורייתא תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב סבר אפילו בדרבנן תנאו בטל

האי כטעמיה וכהילכתיה הוא ורב מוסיף הוא

אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה

ורב סבר ירושת הבעל דרבנן והתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להן מן הדמים

והוינן בה מאי קסבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי עבידתייהו

ואמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות משום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר

ומאי ינכה להן מן הדמים דמי קבר אשתו כדתניא המוכר קברו ודרך קברו מעמדו ומקום הספידו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה

רב לטעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא קאמר וליה לא סבירא ליה

מתני׳ מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה

הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה בהן זכתה אשה יותר מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו המותר רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה

גמ׳ למה לי למיתני מלוה למה לי למיתני פקדון צריכא דאי תנא מלוה בהא קאמר רבי טרפון משום דמלוה להוצאה ניתנה אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא מודי ליה לרבי עקיבא

ואי תנא הא בהא קאמר רבי עקיבא אבל בהך אימא מודי לרבי טרפון צריכא

מאי לכושל רבי יוסי ברבי חנינא אומר לכושל שבראיה רבי יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינא

כתנאי רבי בנימין אומר לכושל שבראיה והוא כשר רבי אלעזר אומר לכתובת אשה משום חינא

הניח פירות התלושין ורבי עקיבא מאי איריא מותר כולהו נמי דיורשין הוו אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי טרפון מותר תנא איהו נמי מותר

ורבי עקיבא תפיסה לא מהניא כלל אמר רבא אמר רב נחמן והוא שתפס מחיים

ולרבי טרפון דמנחי היכא רב ושמואל דאמרי תרוייהו והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל בסימטא לא ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בסימטא

דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש לעובדא מינייהו אמר ליה רבי יוחנן עשית כשל תורה

לימא בהא קמיפלגי דמר סבר טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר טעה בדבר משנה אינו חוזר

לא דכולי עלמא טעה בדבר משנה חוזר והכא בהא קמיפלגי מר סבר הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו ומר סבר הלכה אפילו מרבו

ואיבעית אימא דכולי עלמא הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו והכא בהא קמיפלגי מר סבר רבי טרפון רבו הוה ומר סבר חבירו הוה

ואיבעית אימא דכולי עלמא חבירו הוה והכא בהא קמיפלגי מר סבר הלכה איתמר ומר סבר מטין איתמר

קריביה דרבי יוחנן תפוס פרה דיתמי מסימטא אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו שפיר תפסתוה אתו לקמיה דרבי שמעון בן לקיש אמר להו זילו אהדור אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו מה אעשה שכנגדי חלוק עלי

ההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיניה בעל חוב אמר מחיים תפיסנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפסיה אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סהדי דתפסיה אמר ליה לאו אמר ליה מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה

והאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה שאני תורא דמסירה לרועה

דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רבי אבא גבייהו אמר להו שפיר תפסיתוה אמר להו רבי אבא משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו להו והא דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש עובדא מינייהו

יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא שכיב ושביק ארבא אמר ליה לשלוחיה זיל תפסה ניהליה אזל תפסה פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה את תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ואמר רבי יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים

גלול כלפי מעלה