קידושין ט

חומרי פתכייתא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד שוכא אמר לה אי יהבינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה הבה מיהבה אמר רב חמא כל הבה מיהבה לאו כלום הוא

ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד כסא אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי אמרה ליה אשקויי אשקיין אמר רב חמא כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא

ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה שדי לי תרתי אמר לה אי שדינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא לאו כלום הוא

איבעיא להו הב אשקי ושדי מהו אמר רבינא מקודשת רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת

והלכתא שיראי לא צריכי שומא והלכתא כרבי אלעזר והלכתא כרבא אמר רב נחמן:

תנו רבנן בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת

מתקיף לה רבי זירא בר ממל הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך הכא בעל כותב בתך מקודשת לי

אמר רבא התם מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא התם כתיב ומכר מאחזתו במוכר תלה רחמנא הכא כתיב כי יקח בבעל תלה רחמנא

התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו קרי ביה יקנו מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר הכי נמי קרי ביה כי יקח דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה

אלא אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ואיבעית אימא התם נמי כתיב ואקח את ספר המקנה

ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה

כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו הרי את מאורסת לי מקודשת בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מדעתה והוא שבגרה:

בעי רבי שמעון בן לקיש שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאות מקשינן מה

יציאה בעינן לשמה אף הוייה בעינן לשמה או דלמא הויות להדדי מקשינן מה הוייה דכסף לא בעינן לשמה אף הוייה דשטר לא בעינן לשמה

בתר דבעיא הדר פשטה הוייה ליציאה מקשינן דאמר קרא ויצאה והיתה:

איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת אמר רב פפא אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי אימא טעמא דידהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הוייה נמי לשמה ושלא מדעתה

ואימא טעמא דידי ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הוייה בעינן דעת מקנה

מיתיבי אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן מאי לאו שטרי אירוסין ונשואין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב

דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה:

ובביאה: מנא לן אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן דאמר קרא בעלת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה אמר ליה רבי זירא לרבי אבהו ואמרי לה ריש לקיש לרבי יוחנן כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה

אי מהתם הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל קא משמע לן

מתקיף לה רבי אבא בר ממל אם כן נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה

אי דאקדיש והדר בעיל בעולה היא אי דאקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא אמרוה רבנן קמיה דאביי משכחת לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה

אמר להו אביי עד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא באחר אבל בעל דברי הכל אם בא עליה שלא כדרכה עשאה בעולה

מאי היא דתניא באו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה כולן בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולן בחנק

אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה כגון שקדשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס

ורבי יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה

סלקא דעתך אמינא תיתי בקל וחומר מיבמה ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה

מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת מיקניא בביאה אף אמה העבריה מיקניא בביאה קא משמע לן

ורבי האי סברא מנא ליה אם כן לכתוב רחמנא ובעל מאי ובעלה שמע מינה תרתי

ולרבא דאמר בר אהינא אסברה לי כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורין לביאה הוו קידושין קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין מאי איכא למימר

אם כן נכתוב קרא או בעלה מאי ובעלה שמע מינה כולהו

ורבי האי בעלת בעל מאי עביד ליה האי מיבעי ליה בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה

ומי אית ליה לרבי האי סברא והתניא באו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולם בחנק