הדף היומי
מגילה כו
הדף היום מוקדש ע”י שנה וינטרס לכבוד רות רסקס.
אם נמכרים חפצים מקודשים, מה אפשר לעשות עם הכסף. יש היררכיה של פריטים מקודשים ואפשר רק לעלות למעלה ברשימה, לא למטה. האם יש קדושה לכיכר הציבור שבה מתקיימות תפילות בתעניות ציבור או מאחר שאין בה שימוש קבוע, אין בה? בית כנסת בעיר נחשב בבעלות אנשים רבים, גם לא מהעיר, ולכן לא ניתן למכור אותו כיון שהוא שייך לציבור. מדוע היה בית הכנסת של רב אשי במתא מחסיא חריג לכלל זה? סתירה לכלל זה מובאת מברייתא לגבי מכירת בית ספר בירושלים. למה הדין היה שונה שם? קושי נוסף עולה מתוך ויכוח תנאי לגבי הלכות בית מצורע בירושלים – האם הוא יכול להיות מצורע כיוון שהוא מרחב פרטי ורק בית המקדש אינו נחשב פרטי או לא יכול להיות מצורעת כיוון שכולו נחשב מרחב ציבורי? אם סוברים שרק בית המקדש הוא ציבורי, בתי הכנסת הם פרטיים! אולי הכוונה הייתה מקודש ולא מקדש ואז הדין כולל גם בתי כנסיות. שורש הוויכוח הוא האם ירושלים הייתה נחלה שמחולקת בין בנימין ליהודה או לא הייתה שייכת לאף שבט מסוים. הגמרא מביאה דיון תנאי נוסף בנושא – דעה אחת סוברת שבית המקדש נחלק בין בנימין ויהודה – אילו חלקים היו שייכים למי? היכן יש התייחסות לכך בתורה? השנייה סוברת כי לא ניתן להשכיר שטח בירושלים כאשר אנשים מגיעים לבית המקדש לעלייה לרגל שכן החלל נחשב בבעלות ציבורית. במקרה כזה, מה היה נהוג למארחים לקחת מהאורחים כפיצוי מאחר שלא יכלו לגבות דמי שכירות? מה אפשר להפיק מכאן כעצה טובה למי שמתארח בביתו של אחר? אף על פי שלא ניתן למכור חפצים מקודשים תמורת קדושה פחותה, יש חריג לכלל – אם נקבע על ידי שבעה אנשים הממונים על הפעילות הקהילתית לעיר (שבעה טובי העיר) ומול בני העיר. אסור לפרק לבנים או קורות מבית כנסת ישן ולהכניסם לבית כנסת חדש. למה? אם מוכרים בית הכנסת, הכסף מתקדש והקדושה יוצאת מהבית והחלל יכול לשמש לצרכי חול. אבל האם ניתן לשכור אותו? האם אותו דבר נכון לגבי הלבנים וחלקים אחרים? במה זה תלוי? אם בית הכנסת ניתן במתנה, האם הקדושה פוקעת? ישנן רמות שונות של קדושה לפריטים המשמשים למצווה ולפריטים המשמשים לפריט מקודש. מה נכנס לאיזו קטגוריה והאם ניתן לזרוק את החפצים הללו או שצריך לגנוז אותם? מה אפשר לעשות בספר תורה שבלה?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
יקחו ספרים ספרים לוקחין תורה
אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו את הרחוב
וכן במותריהן
גמ׳ בני העיר שמכרו רחובה של עיר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה אבל חכמים אומרים הרחוב אין בו משום קדושה
ורבי מנחם בר יוסי מאי טעמיה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות ורבנן ההוא אקראי בעלמא
בית הכנסת לוקחין תיבה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל בית הכנסת של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה דהוה ליה דרבים
אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אף על גב דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה
מיתיבי אמר רבי יהודה מעשה בבית הכנסת של טורסיים שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו והא התם דכרכים הוה ההיא בי כנישתא זוטי הוה ואינהו עבדוה
מיתיבי בבית ארץ אחוזתכם אחוזתכם מיטמא בנגעים ואין ירושלים מיטמא בנגעים אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד
הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין אמאי הא דכרכין הוו אימא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד
במאי קמיפלגי תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים
ובפלוגתא דהני תנאי
דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה
והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים דתניא אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן רבי אלעזר (בר צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע
אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה
אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו
למישתא ביה שיכרא שפיר דמי
רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעה אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה
רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא עתיקא הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא ליה הא דרב חסדא דאמר רב חסדא לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא מאי אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה לקמיה דרב הונא ואסר ליה
אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונה אסור מאי טעמא בקדושתה קאי
ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה
ואפילו למאן דאמר הזמנה מילתא היא הני מילי כגון האורג בגד למת אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למאן דאמר
מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה ליה מתנה כזביני
תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן
אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דמותבי עלויה ספר תורה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור
ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור
ואמר רבא האי תיבותא דאירפט מיעבדה תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסיר ואמר רבא האי פריסא דבלה למיעבדיה פריסא לספרי שרי לחומשין אסיר
ואמר רבא הני זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי קא משמע לן
ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו תיבותא אותבוה דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת וכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה
אמרו ליה רבנן לרבא והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם אי הכי לא אפשר
אמר מר זוטרא מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן
ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים
(ואמר) רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אחא
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מגילה כו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
יקחו ספרים ספרים לוקחין תורה
אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו את הרחוב
וכן במותריהן
גמ׳ בני העיר שמכרו רחובה של עיר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה אבל חכמים אומרים הרחוב אין בו משום קדושה
ורבי מנחם בר יוסי מאי טעמיה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות ורבנן ההוא אקראי בעלמא
בית הכנסת לוקחין תיבה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל בית הכנסת של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה דהוה ליה דרבים
אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אף על גב דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה
מיתיבי אמר רבי יהודה מעשה בבית הכנסת של טורסיים שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו והא התם דכרכים הוה ההיא בי כנישתא זוטי הוה ואינהו עבדוה
מיתיבי בבית ארץ אחוזתכם אחוזתכם מיטמא בנגעים ואין ירושלים מיטמא בנגעים אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד
הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין אמאי הא דכרכין הוו אימא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד
במאי קמיפלגי תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים
ובפלוגתא דהני תנאי
דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה
והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים דתניא אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן רבי אלעזר (בר צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע
אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה
אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו
למישתא ביה שיכרא שפיר דמי
רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעה אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה
רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא עתיקא הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא ליה הא דרב חסדא דאמר רב חסדא לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא מאי אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה לקמיה דרב הונא ואסר ליה
אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונה אסור מאי טעמא בקדושתה קאי
ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה
ואפילו למאן דאמר הזמנה מילתא היא הני מילי כגון האורג בגד למת אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למאן דאמר
מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה ליה מתנה כזביני
תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן
אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דמותבי עלויה ספר תורה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור
ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור
ואמר רבא האי תיבותא דאירפט מיעבדה תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסיר ואמר רבא האי פריסא דבלה למיעבדיה פריסא לספרי שרי לחומשין אסיר
ואמר רבא הני זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי קא משמע לן
ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו תיבותא אותבוה דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת וכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה
אמרו ליה רבנן לרבא והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם אי הכי לא אפשר
אמר מר זוטרא מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן
ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים
(ואמר) רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אחא
