Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ד׳ בתשרי תש״פ | 3 אוקטובר 2019

מעילה טז

במשנה כתוב שנבילות שונות מצטרפים ושרצים שונים מצטרפים. האם מדובר לעניין טומאה או לעניין אכילה או לשניהם? יש שלוש הבנות שונות. לפי רב, לוקים על כזית באכילת שרצים ולא בכעדשה (שיעור לטומאה). הגמרא מקשה על דעה זו ממקור שמראה ששיעור אכילה כשיעור טומאה. הגמרא מנסה לפתור את הסתירה.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין

ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן איכא דאמרי פליגא אדרב ואיכא דאמרי לא פליגא

מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין זה עם זה הא מיתת שניהם מצטרפין וקשיא לרב אסי

אימא הא חיי שניהם מצטרפין ומני רבי יהודה היא דאמר אבר מן החי נוהג בטמאה

אבל מיתת שניהם מאי לא מצטרפי אם כן מאי איריא דרהיט ותני מיתת פרה וחיי גמל הא אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי

ועוד תניא חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה אין מצטרפין אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה בין במיתתה מצטרפין קשיא רישא אסיפא אלא לאו שמע מינה מיתת שניהם מצטרפין

אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור


אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליו בכזית מאי טעמא ׳אכילה׳ כתיב בהו

והתני רבי יוסי בר רבי חנינא קמיה דרבי יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה

מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה רבי יוחנן וקשיא לדרב

לא קשיא כאן במיתתן כאן בחייהן

אמר ליה אביי והא רב אמתניתין קאי ומתניתין כל השרצים קתני אפילו במיתתן לאו דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי אמר ליה רב יוסף ההיא דיוקא דילך הוא רב שמעתא בעלמא קאמר

וקלסיה רבי יוחנן מיתיבי האיברין אין להן שיעור אפילו פחות מכזית נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין ואמר רבי יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית

אמר רבא במובדלין דבר הכתוב

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא אלא מעתה בהמה נמי ליפלגי בין מובדלת לשאינה מובדלת


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

מעילה טז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

מעילה טז

לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין

ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן איכא דאמרי פליגא אדרב ואיכא דאמרי לא פליגא

מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין זה עם זה הא מיתת שניהם מצטרפין וקשיא לרב אסי

אימא הא חיי שניהם מצטרפין ומני רבי יהודה היא דאמר אבר מן החי נוהג בטמאה

אבל מיתת שניהם מאי לא מצטרפי אם כן מאי איריא דרהיט ותני מיתת פרה וחיי גמל הא אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי

ועוד תניא חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה אין מצטרפין אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה בין במיתתה מצטרפין קשיא רישא אסיפא אלא לאו שמע מינה מיתת שניהם מצטרפין

אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור


אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליו בכזית מאי טעמא ׳אכילה׳ כתיב בהו

והתני רבי יוסי בר רבי חנינא קמיה דרבי יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה

מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה רבי יוחנן וקשיא לדרב

לא קשיא כאן במיתתן כאן בחייהן

אמר ליה אביי והא רב אמתניתין קאי ומתניתין כל השרצים קתני אפילו במיתתן לאו דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי אמר ליה רב יוסף ההיא דיוקא דילך הוא רב שמעתא בעלמא קאמר

וקלסיה רבי יוחנן מיתיבי האיברין אין להן שיעור אפילו פחות מכזית נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין ואמר רבי יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית

אמר רבא במובדלין דבר הכתוב

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא אלא מעתה בהמה נמי ליפלגי בין מובדלת לשאינה מובדלת


גלול כלפי מעלה