Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ה׳ בתשרי תש״פ | 4 אוקטובר 2019

מעילה יז

האם בשר ודם של שרץ יכולים להצטרף? באיזה תנאים? מניין לנו שדם שרץ טמא? בעקבות שאלה זו שנשאלה לר' שמעון בר יוחאי, הגמרא מביאה סיפור על ביקור של ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בר' יוסי ברומא שהלכו לבטל גזירה שנגזרה נגד היהודים שלא ישמרו שבת, לא ימולו בניהם ויבעלו נשיהם בנדה. מצטרך אליהם שד בשם בן תרדיון לעזור במשימה. האם אפשר לצרף פיגול ונותר ביחד – לעניין טומאת ידיים ולעניין איסור אכילה? המשנה מעבירה רשימה של דברים שמצטרפים יחד לכל מיני עניינים.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

אמר ליה כי קא מקיש רחמנא לבל תשקצו אבל לשיעורין לא

מתני׳ דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם זה כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין

טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו [ולא] שיעורו אין מצטרפין

גמ׳ אמר רב חנין אמר רב זעירא

וכן אמר רבי יוסי בר רבי חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפילו שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות

אמר רב יוסף לא קשיא כאן בכולו כאן במקצתו

ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא

מאי מקצתו אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה

אלא לאו שמע מינה כאן בכולו כאן במקצתו שמע מינה

שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר רומי מנין לדם שרצים שהוא טמא אמר ליה דאמר קרא וזה לכם הטמא

אמרו לו תלמידיו חכים ליה בן יוחאי אמר להם תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות

הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה

חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה

חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה

הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל הגזרות


ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים ואחריו מי ילך רבי אלעזר בר רבי יוסי

אמר להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה אמר להם ר׳ שמעון אילו היה יוחאי אבא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה

אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה רבי שמעון דקא מסתפינא קביל עליה דלא ליענשיה אפילו הכי ענשיה

כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם השרץ שהוא טמא עקם פיו רבי אלעזר בר רבי יוסי ואמר וזה לכם הטמא אמר ליה רבי שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה אל יחזור הבן אצל אביו

יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם בכה רבי שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת יבא הנס מכל מקום

קדים הוא על בברתיה דקיסר כי מטא התם אמר בן תמליון צא בן תמליון צא וכיון דקרו ליה נפק אזל אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו אשכחו ההוא איגרא שקלוה וקרעוה

והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה בעיר רומי והוו עליה כמה טיפי דמים

מתני׳ הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן שני שמות השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרפין זה עם זה לטמא אפילו בקל שבשניהן

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת הידים דמדרבנן היא אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא רבי אליעזר אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו

מתני׳ האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם כל האוכלים מצטרפין זה עם זה לפסול הגוייה כבחצי פרס

כבמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין וכגרוגרת להוצאת שבת וככותבת ביום הכפורים כל המשקין מצטרפין זו עם זו לפסול את הגוייה ברביעית וכמלא לוגמא ביום הכפורים

גמ׳ תניא רבי שמעון אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ומי קא עביד שני ראשון הא לא אפשר

אמר רבא הכי קאמר מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא ביקתא אינון:


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

מעילה יז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

מעילה יז

אמר ליה כי קא מקיש רחמנא לבל תשקצו אבל לשיעורין לא

מתני׳ דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם זה כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין

טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו [ולא] שיעורו אין מצטרפין

גמ׳ אמר רב חנין אמר רב זעירא

וכן אמר רבי יוסי בר רבי חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפילו שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות

אמר רב יוסף לא קשיא כאן בכולו כאן במקצתו

ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא

מאי מקצתו אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה

אלא לאו שמע מינה כאן בכולו כאן במקצתו שמע מינה

שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר רומי מנין לדם שרצים שהוא טמא אמר ליה דאמר קרא וזה לכם הטמא

אמרו לו תלמידיו חכים ליה בן יוחאי אמר להם תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות

הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה

חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה

חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה

הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל הגזרות


ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים ואחריו מי ילך רבי אלעזר בר רבי יוסי

אמר להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה אמר להם ר׳ שמעון אילו היה יוחאי אבא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה

אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה רבי שמעון דקא מסתפינא קביל עליה דלא ליענשיה אפילו הכי ענשיה

כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם השרץ שהוא טמא עקם פיו רבי אלעזר בר רבי יוסי ואמר וזה לכם הטמא אמר ליה רבי שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה אל יחזור הבן אצל אביו

יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם בכה רבי שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת יבא הנס מכל מקום

קדים הוא על בברתיה דקיסר כי מטא התם אמר בן תמליון צא בן תמליון צא וכיון דקרו ליה נפק אזל אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו אשכחו ההוא איגרא שקלוה וקרעוה

והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה בעיר רומי והוו עליה כמה טיפי דמים

מתני׳ הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן שני שמות השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרפין זה עם זה לטמא אפילו בקל שבשניהן

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת הידים דמדרבנן היא אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא רבי אליעזר אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו

מתני׳ האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם כל האוכלים מצטרפין זה עם זה לפסול הגוייה כבחצי פרס

כבמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין וכגרוגרת להוצאת שבת וככותבת ביום הכפורים כל המשקין מצטרפין זו עם זו לפסול את הגוייה ברביעית וכמלא לוגמא ביום הכפורים

גמ׳ תניא רבי שמעון אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ומי קא עביד שני ראשון הא לא אפשר

אמר רבא הכי קאמר מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא ביקתא אינון:


גלול כלפי מעלה