הדף היומי
מעילה כ
מתי חייבים על מעילה דהוצאה? אם בנה אבן בתוך בית מתי חייבים על מעילה? לא חייבים על מעילה במחובר לקרקע אבל אבן של הקדש בתוך בית חייבים כי תלשו ולבסוף חיברו נחשב כתלוש. האם זה אותו דבר לגבי בית של עבודה זרה (גם בעבודה זרה אינו נחשב אליל אם מחובר לקרקע)? אם שליח עושה שליחותו, בעל הבית מעל אבל לא עשה שליחותו, השליח מעל. המשנה מביאה מקרה שהשליח נתן כבד במקום בשר ואומרים ששליח מעל. הגמרא מקשרת את זה למחלוקת במשנה בנדרים לגבי הנודר מן הירק אם מותר בדלועין. אם זה משהו ששליח היה חוזר לבעל הבית ושואל עליו, האם זה אומר שזה נחשב שני מינים שונים או דווקא להפך? אם שליח מוסיף על שליחותו, האם הוא כבר לא נחשב שליח? האם אפשר למצוא תשובה לשאלה הזאת ממשנתינו?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה
נטל פרוטה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי המרחץ פתוח לפניך הכנס ורחוץ
אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו אכילתו והניית חברו הנייתו ואכילת חברו מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה
גמ׳ מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן
בנאה בתוך ביתו אינו חייב כו׳ למה לי עד שידור תחתיה כיון דשניה מעל אמר רב כגון שהניחה על פי ארובה
וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע ליה לרב דאמר רב המשתחוה לבית אסרו
אמר רב אחא בריה דרב איקא הנאה הנראת לעינים אסרה תורה
לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה ממנה מעל אמר ריש לקיש התם בשהקדישו ולבסוף בנאו
אבל בנאו ולבסוף הקדישו מאי לא מעל מאי איריא רהיט ותני הדר בבית של מערה לא מעל לימא הדר בבית של אבנים שבנאו ולבסוף הקדישו לא מעל
אמרי הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה
הדרן עלך הנהנה
מתני׳ השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל
כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כולם מעלו
גמ׳ מאן תנא דכל מילתא דמימלך עלה שליח תרתי מילי הויין
אמר רב חסדא דלא כרבי עקיבא דתנן הנודר מן הירק מותר בדילועין ורבי עקיבא אוסר
אביי אמר אפילו תימא רבי עקיבא מי לא בעי לאימלוכי כי אמרו רבנן קמיה דרבא אמר להו שפיר קאמר נחמני
מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רבן שמעון בן גמליאל היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים בקנה ובכבד ובלב ואסור בבשר עופות ומותר בבשר דגים וחגבים רבן שמעון בן גמליאל מתיר בראש וברגלים בקנה ובכבד ובעופות ובדגים ובחגבים
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר קרביים לאו בשר הן ואוכליהן לאו בר איניש
ולתנא קמא מאי שנא בבשר עופות משום דרגיל איניש דאמר לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי בשרא דציפרא אי הכי הכי נמי עביד איניש למימרא לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי דגים
אמר רב פפא ביום הקזה עסקינן דלא אכיל איניש דגים
אי הכי ציפרא נמי לא ניכול דאמר שמואל דמסוכר ואכל ציפרא פרח ליביה כציפרא ועוד תניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח
אלא אמר רב פפא ביומא דכייבין ליה עיניה עסקינן דלא אכיל דגים
אמר לו תן לו חתיכה כו׳ שמע מינה מוסיף על שליחותו הוי שליח
אמר רב ששת דאמר שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מעילה כ
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה
נטל פרוטה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי המרחץ פתוח לפניך הכנס ורחוץ
אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו אכילתו והניית חברו הנייתו ואכילת חברו מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה
גמ׳ מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן
בנאה בתוך ביתו אינו חייב כו׳ למה לי עד שידור תחתיה כיון דשניה מעל אמר רב כגון שהניחה על פי ארובה
וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע ליה לרב דאמר רב המשתחוה לבית אסרו
אמר רב אחא בריה דרב איקא הנאה הנראת לעינים אסרה תורה
לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה ממנה מעל אמר ריש לקיש התם בשהקדישו ולבסוף בנאו
אבל בנאו ולבסוף הקדישו מאי לא מעל מאי איריא רהיט ותני הדר בבית של מערה לא מעל לימא הדר בבית של אבנים שבנאו ולבסוף הקדישו לא מעל
אמרי הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה
הדרן עלך הנהנה
מתני׳ השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל
כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כולם מעלו
גמ׳ מאן תנא דכל מילתא דמימלך עלה שליח תרתי מילי הויין
אמר רב חסדא דלא כרבי עקיבא דתנן הנודר מן הירק מותר בדילועין ורבי עקיבא אוסר
אביי אמר אפילו תימא רבי עקיבא מי לא בעי לאימלוכי כי אמרו רבנן קמיה דרבא אמר להו שפיר קאמר נחמני
מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רבן שמעון בן גמליאל היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים בקנה ובכבד ובלב ואסור בבשר עופות ומותר בבשר דגים וחגבים רבן שמעון בן גמליאל מתיר בראש וברגלים בקנה ובכבד ובעופות ובדגים ובחגבים
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר קרביים לאו בשר הן ואוכליהן לאו בר איניש
ולתנא קמא מאי שנא בבשר עופות משום דרגיל איניש דאמר לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי בשרא דציפרא אי הכי הכי נמי עביד איניש למימרא לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי דגים
אמר רב פפא ביום הקזה עסקינן דלא אכיל איניש דגים
אי הכי ציפרא נמי לא ניכול דאמר שמואל דמסוכר ואכל ציפרא פרח ליביה כציפרא ועוד תניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח
אלא אמר רב פפא ביומא דכייבין ליה עיניה עסקינן דלא אכיל דגים
אמר לו תן לו חתיכה כו׳ שמע מינה מוסיף על שליחותו הוי שליח
אמר רב ששת דאמר שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי
