Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ בכסלו תשע״ט | 9 נובמבר 2018
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

מנחות צא

>הגמרא ממשיכה את הדיון על איזה נסכים צריכים נסכים וכמה נסכים ואיך מהפסוקים דורשים ככה.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי

ולרבי יאשיה דאמר אף על גב דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא

הכתיב אם עלה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו

ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי במפרש אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קא משמע לן

אמר מר תודה מנין תלמוד לומר או זבח אטו תודה לאו זבח הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים

ומאי שנא מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים

סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא ארבעת מינין קא משמע לן

ולכתוב רחמנא לפלא נדר או לנדבה ולא בעי עלה

אי לא כתב רחמנא עלה הוה אמינא ועשיתם אשה לה׳ כלל לפלא נדר או לנדבה פרט לריח ניחח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא

אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא תלמוד לומר עלה

השתא דכתיב עלה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד

להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות

ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן

והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים קא משמע לן דאייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים

הניחא לרבי יאשיה אלא לרבי יונתן למה לי סלקא דעתך אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קא משמע לן

או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא

אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן או במועדיכם

וכי תעשה בן בקר עלה או זבח למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה

אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

לפלא נדר או שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה

אבל היכא דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי

סלקא דעתך אמינא הני מילי [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

ככה תעשו לאחד למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים מנא הני מילי דתנו רבנן ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

אתה אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא אומר והעלה הכהן את העלה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו תלמוד לומר ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד עלה זו עולת מצורע זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע

ותיפוק ליה תרוייהו מזבח

דאמר מר חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח

הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר בעינן תרי קראי

זבח זו חטאת מצורע ואימא זו חטאת ואשם דנזיר

לא סלקא דעתך דתניא ומנחתם ונסכיהם בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר

אתה אומר בעולתו ובשלמיו או אינו אלא אפילו חטאת תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו

איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה

עלה זו עולת מצורע ואימא זו עולת יולדת

אמר אביי עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא

דתניא רבי נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זה אחד עשר של מעשר [שקרב שלמים]

שלא מצינו לה בכל התורה שיהא טפל חמור מן העיקר

רבא אמר איזהו דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זו מצורע

לאיל למה לי אמר רב ששת לרבות אילו של אהרן

אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא סלקא דעתך אמינא הני מילי דצבור אבל דיחיד לא

ומאי שנא מעולת יולדת

סלקא דעתך אמינא הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן אבל דבר שקבוע לו זמן אימא לא קא משמע לן

או לאיל למה לי לרבות את הפלגס

הניחא לרבי יוחנן דאמר בריה הוא דתנן הקריבו מביא עליו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו ואמר רבי יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס

אלא לבר פדא דאמר מייתי ומתני דספיקא הוא אצטריך קרא לרבויי ספיקא

ודאי לבר פדא קשיא

ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים לשור האחד מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל תלמוד לומר לשור האחד

או לאיל מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש תלמוד לומר או לאיל האחד

או לשה בכבשים מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי כבשה לנסכי רחלה תלמוד לומר או לשה בכבשים

או בעזים מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר תלמוד לומר או בעזים

אמר רב פפא בדיק לן רבא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

מנחות צא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

מנחות צא

הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי

ולרבי יאשיה דאמר אף על גב דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא

הכתיב אם עלה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו

ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי במפרש אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קא משמע לן

אמר מר תודה מנין תלמוד לומר או זבח אטו תודה לאו זבח הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים

ומאי שנא מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים

סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא ארבעת מינין קא משמע לן

ולכתוב רחמנא לפלא נדר או לנדבה ולא בעי עלה

אי לא כתב רחמנא עלה הוה אמינא ועשיתם אשה לה׳ כלל לפלא נדר או לנדבה פרט לריח ניחח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא

אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא תלמוד לומר עלה

השתא דכתיב עלה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד

להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות

ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן

והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים קא משמע לן דאייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים

הניחא לרבי יאשיה אלא לרבי יונתן למה לי סלקא דעתך אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קא משמע לן

או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא

אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן או במועדיכם

וכי תעשה בן בקר עלה או זבח למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה

אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

לפלא נדר או שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה

אבל היכא דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי

סלקא דעתך אמינא הני מילי [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

ככה תעשו לאחד למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים דחד קא משמע לן

אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים מנא הני מילי דתנו רבנן ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

אתה אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא אומר והעלה הכהן את העלה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו תלמוד לומר ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד עלה זו עולת מצורע זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע

ותיפוק ליה תרוייהו מזבח

דאמר מר חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח

הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר בעינן תרי קראי

זבח זו חטאת מצורע ואימא זו חטאת ואשם דנזיר

לא סלקא דעתך דתניא ומנחתם ונסכיהם בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר

אתה אומר בעולתו ובשלמיו או אינו אלא אפילו חטאת תלמוד לומר ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו

איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה

עלה זו עולת מצורע ואימא זו עולת יולדת

אמר אביי עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא

דתניא רבי נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זה אחד עשר של מעשר [שקרב שלמים]

שלא מצינו לה בכל התורה שיהא טפל חמור מן העיקר

רבא אמר איזהו דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זו מצורע

לאיל למה לי אמר רב ששת לרבות אילו של אהרן

אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא סלקא דעתך אמינא הני מילי דצבור אבל דיחיד לא

ומאי שנא מעולת יולדת

סלקא דעתך אמינא הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן אבל דבר שקבוע לו זמן אימא לא קא משמע לן

או לאיל למה לי לרבות את הפלגס

הניחא לרבי יוחנן דאמר בריה הוא דתנן הקריבו מביא עליו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו ואמר רבי יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס

אלא לבר פדא דאמר מייתי ומתני דספיקא הוא אצטריך קרא לרבויי ספיקא

ודאי לבר פדא קשיא

ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים לשור האחד מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל תלמוד לומר לשור האחד

או לאיל מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש תלמוד לומר או לאיל האחד

או לשה בכבשים מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי כבשה לנסכי רחלה תלמוד לומר או לשה בכבשים

או בעזים מה תלמוד לומר לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר תלמוד לומר או בעזים

אמר רב פפא בדיק לן רבא

גלול כלפי מעלה