מנחות צח

לא שנא הכי ולא שנא הכי

מזבח כמה הוי חמשין ותמניא פלגיה דמזבח כמה הוי עשרין ותשעה מקרנות ועד סובב כמה הוו עשרין ותלתא

כמה בציר לפלגיה דמזבח שיתא ותנן אם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשירה

דיקא נמי דכתיב חיק האמה ואמה רחב שמע מינה

וכמה אמה בינונית אמר רבי יוחנן ששה טפחים אמר רבי יוסי בר אבין אף אנן נמי תנינא רבי מאיר אומר השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה

מכלל דהויא אמה דנפישא מינה אין והא תנן שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שעל קרן מזרחית צפונית יתירה על של משה חצי אצבע שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה על של משה אצבע

ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה כדי שיהו האומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה

ותרתי למה לי חדא לכספא ודהבא וחדא לבניינא

תנן התם שער המזרח עליו שושן הבירה צורה מאי טעמא

רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר כדי שידעו מהיכן באו וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן

אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר ואילו לדידיה לא קאמר ליה

רבי יוחנן אמר מהכא שנאמר ויד ה׳ היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה

ועלהו לתרופה רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי

חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר פה שלמטה איתמר חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות

תנו רבנן אילו נאמר ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות ושמת אותם שתים מערכות ולא נאמר שש הייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה לכך נאמר שש

ואילו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה הייתי אומר שלש של שש שש לכך נאמר שתים עשרה

ואילו נאמר שתים עשרה חלות ומערכות ולא נאמר שתים ושש הייתי אומר שלשה של ארבע ארבע לכך נאמר שתים ושש הא עד שלא יאמרו שלשה מקראות הללו לא למדנו

הא כיצד נותן שתים מערכות של שש שש ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא שתים של שבע שבע רבי אומר רואין את העליונה כאילו אינה והא בעינן ונתת על

אמר ליה רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא רבי אומר ונתת על המערכת לבנה זכה על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר וסכת על הארן את הפרכת הוי אומר על בסמוך

כל הכלים שבמקדש וכו׳ תנו רבנן כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מארון שארכו לרחבו של בית וכך היה מונח וכך היה בדיו מונחין

מאי קאמר הכי קאמר כך היה מונח מדבדיו כך היה מונחין

ובדיו מנלן דתניא ויארכו הבדים יכול לא היו נוגעין בפרוכת תלמוד לומר ויראו אי ויראו יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין תלמוד לומר לא יראו החוצה הא כיצד

דוחקין ובולטין בפרוכת ודומין כמין שני דדי אשה שנאמר צרור המר דודי לי בין שדי ילין

ומנלן דבדיו לפותיא דארון הוו יתבי דילמא לארכו דארון הוו יתבי אמר רבי יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו

ומנא לן דבארבעה הוו דרו להו דכתיב ונסעו הקהתים תרי נשאי המקדש נמי תרי

תנו רבנן עשרה שולחנות עשה שלמה המלך שנאמר ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול

ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח אם כן מצינו ששולחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תתן על צלע צפון

אלא של משה באמצע חמשה מימינו וחמשה משמאלו

תנו רבנן עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש את המנרות הזהב עשר כמשפט ויתן בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול

ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח אם כן מצינו מנורה בצפון והתורה אמרה ואת המנורה נכח השלחן

אלא של משה באמצע חמשה מימינה וחמשה משמאלה

תני חדא מחצי בית ולפנים היו מונחין ותני חדא משליש הבית ולפנים היו מונחין

ולא קשיא מר קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל מר לא קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל

תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחין דברי רבי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר צפון ודרום מאי טעמא דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב אף הני נמי מזרח ומערב

ומנורה גופה מנלן מדכתיב בנר מערבי יערך אתו [אהרן וגו׳] לפני ה׳

מכלל דכולהו לאו לפני ה׳ ואי סלקא דעתך צפון ודרום כולהו נמי לפני ה׳ נינהו

ורבי אלעזר ברבי שמעון מאי טעמא גמר מארון מה ארון צפון ודרום אף הני נמי צפון ודרום ורבי נמי ליגמר מארון דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מבפנים

ורבי אלעזר ברבי שמעון ליגמר ממנורה אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה

אלא הכתיב יערך אתו אהרן ובניו דמצדד להו אצדודי

דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח

בשלמא למאן דאמר מזרח ומערב היינו דהוו יתיבי עשרה בעשרים אלא למאן דאמר צפון ודרום עשרה בעשרים היכי הוו יתבי

ותו כהנים היכי הוו עיילי ותו מצינו חמשה שלחנות בדרום ותו שלחן דמשה היכא מנח ליה

וליטעמיך למאן דאמר מזרח ומערב נמי שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה

אלא מי סברת חד דרא הוה תרי דרי נינהו