הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
מועד קטן טז
מקבלים נידוי אם מסרבים לזימון לבית המשפט. רבא מסביר פרטים שונים על זימון לבית המשפט. מי שולח את הזימון? אילו פרטים צריכים להופיע שם? חלק מההלכות הללו נלמדים מסיפור קרח. מהיכן אנו לומדים שניתן לנדות מישהו על כך שלא הופיע לבית המשפט ושאנחנו מפרסמים את חטאיו? זה ועניינים נוספים נלמדים משירת דבורה (שופטים ה:כג). מפקירים רכושו שך המנודה. מה עוד אפשר לעשות למנודה? מסופר על קצב שהכניסו לנידוי על כך שהתנהג בחוצפה עם רב טוביה. ברגע שהם עשו שלום, הרבנים רצו לבטל את הנידוי. הייתה התלבטות האם ניתן לעשות זאת או לא. מבחינים בין מי שמנודה בעניין כספי לבין מי שמנודה משום חוסר כבוד שנהג כלפי תלמיד חכם. אפשר להיות בנידוי לאנשים מסויימים אבל לא האחרים – איך? אם אחד מנדה מישהו ומת, האם ניתן לבטל את הנידוי על ידי אחר? מהו משך הזמן הסטנדרטי עבור נידוי ונזיפה. מה היה ההבדל בין המנהג בישראל לבבל בעניין זה? נזיפה בישראל היא שבעה ימים. אולם זה קשה כי בסיפור עם רבי ורבי חייא, היתה נזיפה של שלושים יום. רבי גזר שיש ללמד תורה רק בבית המדרש ור’ חייא לימד תורה בשוק. הם מנהלים ויכוח אבל רב מנצח ורבי חייא מכניס את עצמו לנזיפה לשלושים יום. נזיפה בבבל הוא יום אחד. הדבר מוכח מסיפור עם שמואל ומר עוקבא ומסיפור אחר של אישה שחסמה חלקית את הכביש כאשר עבר תלמיד חכם. סיפור שלישי באותו נושא מתייחס לפסוקים בשמואל ב פרק כ”ב וכ”ג לגבי שירי דוד המלך. לאחר שהגמרא מביאה את הסיפור, היא עוברת על הבנת פסוקים מתוך אותם פרקים ומסבירה אותם.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה
אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך
לקמי גברא רבה דכתיב לפני ה׳ את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זימנא דכתיב מחר זימנא בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד
ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר
ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סברא דגברא רבה דכתיב אמר מלאך ה׳ ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור
דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה דכתיב יושביה ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה׳
ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים
ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה
ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם
ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים
אמר ליה רב הונא בר חיננא הכי אמר רב חסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני הני מילי לממונא אבל לאפקירותא לאלתר
ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד לישרי ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן למיעל
אמר ליה לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר וטוט שרי אמר ליה הני מילי לממונא אבל לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין
אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה
דאיבעיא להו הני בי תלתא דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה תא שמע מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב
מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר
שמע מינה תלת שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי ושמע מינה כל אחד ואחד מיפר חלקו ושמע מינה הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה
אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה אמר ליה רב אשי לאמימר והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה
תנו רבנן אין נידוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
אמר רב חסדא נידוי שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה ותו לא והא רבי שמעון בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא אמר ליה רבי שמעון לבר קפרא דבר זה צריך רבי אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ומה רבי אומר בדבר זה
אזל אמר ליה לאבוה איקפד אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה אמר ליה בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין
שובפעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר
אף דברי תורה בסתר
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע רבי איקפד אתא רבי חייא לאיתחזויי ליה אמר ליה עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין
ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח ליה דלא ליתי
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו
לסוף אתא אמר ליה אמאי אתית אמר ליה דשלח לי מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי אמר ליה זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו
מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דכתיב חכמות בחוץ תרונה אמר ליה אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך
חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ
והא כתיב לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה
ורבי חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים
אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין נזיפת נשיא שאני
ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ארבע אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ארבע אמות והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי דלישתמען מיליה
כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטריד בדיניה הוה אזיל שמואל בתריה כי מטא לביתיה אמר ליה לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא ההיא איתתא אתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה מי שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה דברי דוד האחרונים אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא אמר ליה מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
ודאתן עלה מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול
אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו
היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה׳ על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו
כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו
כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה
אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה
אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו׳ מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר ואלה שמות גבורותיו של דוד
יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל עליה
תחכמוני אמר רב אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה
ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ
על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדף אחד אלף
יצתה בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החתי
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי שמלאי ואמרי לה אמר רבי תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מועד קטן טז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה
אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך
לקמי גברא רבה דכתיב לפני ה׳ את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זימנא דכתיב מחר זימנא בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד
ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר
ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סברא דגברא רבה דכתיב אמר מלאך ה׳ ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור
דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה דכתיב יושביה ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה׳
ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים
ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה
ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם
ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים
אמר ליה רב הונא בר חיננא הכי אמר רב חסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני הני מילי לממונא אבל לאפקירותא לאלתר
ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד לישרי ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן למיעל
אמר ליה לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר וטוט שרי אמר ליה הני מילי לממונא אבל לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין
אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה
דאיבעיא להו הני בי תלתא דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה תא שמע מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב
מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר
שמע מינה תלת שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי ושמע מינה כל אחד ואחד מיפר חלקו ושמע מינה הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה
אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה אמר ליה רב אשי לאמימר והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה
תנו רבנן אין נידוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
אמר רב חסדא נידוי שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה ותו לא והא רבי שמעון בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא אמר ליה רבי שמעון לבר קפרא דבר זה צריך רבי אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון ומה רבי אומר בדבר זה
אזל אמר ליה לאבוה איקפד אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה אמר ליה בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין
שובפעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר
אף דברי תורה בסתר
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע רבי איקפד אתא רבי חייא לאיתחזויי ליה אמר ליה עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין
ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח ליה דלא ליתי
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו
לסוף אתא אמר ליה אמאי אתית אמר ליה דשלח לי מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי אמר ליה זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו
מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דכתיב חכמות בחוץ תרונה אמר ליה אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך
חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ
והא כתיב לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה
ורבי חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים
אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין נזיפת נשיא שאני
ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ארבע אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ארבע אמות והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי דלישתמען מיליה
כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטריד בדיניה הוה אזיל שמואל בתריה כי מטא לביתיה אמר ליה לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא ההיא איתתא אתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה מי שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה דברי דוד האחרונים אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא אמר ליה מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
ודאתן עלה מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול
אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו
היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה׳ על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו
כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו
כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה
אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה
אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו׳ מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר ואלה שמות גבורותיו של דוד
יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל עליה
תחכמוני אמר רב אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה
ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ
על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדף אחד אלף
יצתה בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החתי
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי שמלאי ואמרי לה אמר רבי תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה
