הדף היומי
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
מועד קטן יז
הדף היום מוקדש ע"י קרול רובינסון וארט גולד לזכר נשמת אביו של ארט יוסף בן שלומו שבתאי ורחל.
הדף היום מוקדש ע"י קטריאלה פרידמן לזכר נשמת אביה צבי סטיין.
הגמרא דנה בנידוי של מי שלא נהג בכבוד לתלמיד חכם. מה צריך להיות דרכי הפעולה של תלמיד חכם שנפוצו לגביו שמועות על התנהגות בלתי הולמת (כנראה ניאוף וכדומה). רב יהודה התלבט והמליצו לו לנדות אותו. עם פטירתו של רב יהודה, התלמיד חכם ביקש מהרבנים לבטל את הנידוי. לאחר שבדק את הנושא, רצה רבי יהודה נשיאה להתיר את הנידוי, אך רב שמואל בר נחמני טען נגדו ושיכנע אותו שלא לעשות זאת. כשיצא התלמיד חכם מבית המדרש, הוא נעקץ מצרעה באבר המין ומת. גם בקבורה לא הצליחו לקבור אותו עם החסידים אבל כן קברו אותו עם הדיינים. למה? בטיעונו של רב שמואל בר נחמני, הוא הביא את המקרה של שפחתו של רבי שנידה מישהו על כך שהיכה את ילדו הגדול, מכיוון שזה מלמד אותו התנהגות אלימה (לפני עור לא תתן מכשול). יש ויכוח לגבי תלמידי חכמים החוטאים, האם הם צריכים לקבל נידוי פומבי או לא. רב פפא היה נותן מלקות לתלמיד חכם במקום נידוי. האם נידוי זה משהו שמותיר כתם על אדם לצמיתות או ברגע שהוא נעלם, הוא נעלם לחלוטין? תלמיד חכם הוטרד על ידי מישהו, אך פחד מדי לנדות אותו מכיוון שחשש שהוא ירביץ לו. מה הוא עשה במקום? מצורע יכול להתגלח בחול המועד – באילו נסיבות? ברייתא קובעת שכהן ואבל יכולים להתגלח במהלך החג – באיזה מצב מתייחס כל אחד מהמקרים הללו? האם אפשר ליטול ציפורניים בחג או בזמן אבלות?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
תלמיד שנידה לכבודו נדויו נידוי דתניא מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכולי עלמא מנודה
למאי אי במילי דשמיא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ אלא לאו לכבוד עצמו
אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה אמר רב יהודה היכי ליעביד לשמתיה צריכי ליה רבנן לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא
אמר ליה לרבה בר בר חנה מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה׳ יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו
שמתיה רב יהודה לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו כד חזייה רב יהודה חייך
אמר ליה לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי אמר ליה לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה
נח נפשיה דרב יהודה אתא לבי מדרשא אמר להו שרו לי אמרו ליה רבנן גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה דלישרי לך אזל לקמיה אמר ליה לרבי אמי פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה
עיין רבי אמי בדיניה סבר למישרא ליה עמד רבי שמואל בר נחמני על רגליו ואמר ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה
אמר רבי זירא מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא שמע מינה לא מיבעי למישרא ליה לא שרא ליה נפק כי קא בכי ואזיל
אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו
מאי טעמא דעבד כרבי אילעאי דתניא רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא
שפחה של בית רבי מאי היא דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול הכתוב מדבר
ריש לקיש הוה מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא וקאכיל תאיני רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה אדרבה ליהוי ההוא גברא בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך
אתא לבי מדרשא אמרו ליה שלו נידוי שלך אינו נידוי
ומאי תקנתיה זיל לגביה דלישרי לך לא ידענא ליה אמרו ליה זיל לגבי נשיאה דלישרי לך דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו
אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
מר זוטרא חסידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה והדר משמית לדידיה כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה
אמר רב גידל אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מיחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא
מאי שמתא אמר רב שם מיתה ושמואל אמר שממה יהיה ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונה איברים כך כשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים
כשהיא נכנסת דכתיב והיתה העיר חרם חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה הוו כשהיא יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוו
אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדה דההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי ביה נורא בגנובתיה ואכלתיה
ההוא אלמא דהוה קא מצער ליה לההוא צורבא מרבנן אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה זיל שמתיה אמר ליה מסתפינא מיניה
אמר ליה שקילי פתיחא עליה כל שכן דמסתפינא מיניה אמר ליה שקליה אחתיה בכדא
ואחתיה בי קברי וקרי ביה אלפא שפורי בארבעין יומין אזיל עביד הכי פקע כדא ומית אלמא מאי שפורי שנפרעין ממנו
מאי תברא אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי רמי דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:
והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו: בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא בשלא היה להם פנאי או דלמא אף בשהיה להם פנאי
אמר ליה תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא היה להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורים
נזיר ומצורע אף על פי שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהן
תנא הכהן והאבל מותרין בגילוח האי אבל היכי דמי אילימא שחל שמיני שלו בערב הרגל איבעי ליה לגלוחי בערב הרגל אלא שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל
איבעי ליה לגלוחי ערב שבת דאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול בשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת
לא צריכא שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל
תנא ברא סבר לה כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן וכיון דשבת הוי אנוס הוא
תנא דידן סבר לה כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולו ואכתי לא שלים אבילות דשבעה
האי כהן היכי דמי אילימא דשלים משמרתו ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל
לא צריכא דשלים משמרתו ברגל תנא דידן סבר כיון דתנן בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים כמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי ותנא ברא סבר אף על גב דשייך בהנך משמרות משמרתיה מיהא שלימא ליה
תנו רבנן כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן
והתניא אסורים אמר רב חסדא אמר רב שילא כי תניא הכא מותרין בשתכפוהו אבליו
אי בשתכפוהו אבליו מאי איריא כל אלו שאמרו אפילו כולי עלמא נמי דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים
הא אתמר עלה אמר רב חסדא בתער ולא במספרים במים ולא בנתר ולא באהל אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת
תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים במועד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר
וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר
אמר עולא הלכה כרבי יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד שמואל אמר
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מועד קטן יז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
תלמיד שנידה לכבודו נדויו נידוי דתניא מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכולי עלמא מנודה
למאי אי במילי דשמיא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ אלא לאו לכבוד עצמו
אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה אמר רב יהודה היכי ליעביד לשמתיה צריכי ליה רבנן לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא
אמר ליה לרבה בר בר חנה מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה׳ יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו
שמתיה רב יהודה לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו כד חזייה רב יהודה חייך
אמר ליה לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי אמר ליה לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה
נח נפשיה דרב יהודה אתא לבי מדרשא אמר להו שרו לי אמרו ליה רבנן גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה דלישרי לך אזל לקמיה אמר ליה לרבי אמי פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה
עיין רבי אמי בדיניה סבר למישרא ליה עמד רבי שמואל בר נחמני על רגליו ואמר ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה
אמר רבי זירא מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא שמע מינה לא מיבעי למישרא ליה לא שרא ליה נפק כי קא בכי ואזיל
אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו
מאי טעמא דעבד כרבי אילעאי דתניא רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא
שפחה של בית רבי מאי היא דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול הכתוב מדבר
ריש לקיש הוה מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא וקאכיל תאיני רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה אדרבה ליהוי ההוא גברא בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך
אתא לבי מדרשא אמרו ליה שלו נידוי שלך אינו נידוי
ומאי תקנתיה זיל לגביה דלישרי לך לא ידענא ליה אמרו ליה זיל לגבי נשיאה דלישרי לך דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו
אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
מר זוטרא חסידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה והדר משמית לדידיה כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה
אמר רב גידל אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מיחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא
מאי שמתא אמר רב שם מיתה ושמואל אמר שממה יהיה ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונה איברים כך כשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים
כשהיא נכנסת דכתיב והיתה העיר חרם חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה הוו כשהיא יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוו
אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדה דההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי ביה נורא בגנובתיה ואכלתיה
ההוא אלמא דהוה קא מצער ליה לההוא צורבא מרבנן אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה זיל שמתיה אמר ליה מסתפינא מיניה
אמר ליה שקילי פתיחא עליה כל שכן דמסתפינא מיניה אמר ליה שקליה אחתיה בכדא
ואחתיה בי קברי וקרי ביה אלפא שפורי בארבעין יומין אזיל עביד הכי פקע כדא ומית אלמא מאי שפורי שנפרעין ממנו
מאי תברא אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי רמי דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:
והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו: בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא בשלא היה להם פנאי או דלמא אף בשהיה להם פנאי
אמר ליה תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא היה להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורים
נזיר ומצורע אף על פי שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהן
תנא הכהן והאבל מותרין בגילוח האי אבל היכי דמי אילימא שחל שמיני שלו בערב הרגל איבעי ליה לגלוחי בערב הרגל אלא שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל
איבעי ליה לגלוחי ערב שבת דאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול בשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בערב שבת
לא צריכא שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל
תנא ברא סבר לה כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן וכיון דשבת הוי אנוס הוא
תנא דידן סבר לה כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולו ואכתי לא שלים אבילות דשבעה
האי כהן היכי דמי אילימא דשלים משמרתו ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל
לא צריכא דשלים משמרתו ברגל תנא דידן סבר כיון דתנן בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים כמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי ותנא ברא סבר אף על גב דשייך בהנך משמרות משמרתיה מיהא שלימא ליה
תנו רבנן כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן
והתניא אסורים אמר רב חסדא אמר רב שילא כי תניא הכא מותרין בשתכפוהו אבליו
אי בשתכפוהו אבליו מאי איריא כל אלו שאמרו אפילו כולי עלמא נמי דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים
הא אתמר עלה אמר רב חסדא בתער ולא במספרים במים ולא בנתר ולא באהל אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת
תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים במועד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר
וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר
אמר עולא הלכה כרבי יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד שמואל אמר
