הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
מועד קטן יח
הלימוד השבוע מוקדש ע”י ג’י לוין לכבוד ניקי גרינגר לכבוד בר המצווה של בנה, אורן.
הדף היום מוקדש ע”י קרול רובינסון וארט גולד לזכר נשמת אמה של ארט שרה בת אברהם וזיכא רייכא.
הדף היום מוקדש ע”י ארנולד שוסטר לזכר נשמת אמו דבורה שוסטר.
האם אפשר ליטול ציפורניים בחג או בזמן אבלות? שמואל היה מיקל בדין זה אבל אחיו לא. כשישב אחיו שבעה ושמואל שאל אותו על כך, אמר אחיו: “אם זה היה קורה לך, גם אתה לא היית נוטל את הציפורניים שלך!” זמן קצר לאחר מכן, הפך שמואל לאבל ושמואל האשים את אחיו בכך שהביא את המצב עליו בכוח דיבורו כפי שנלמד מדברי אברהם לעבדיו בהגיעו למקום לעקידת יצחק. האם יש הבדל בין נטילת ציפורניים ביד לבין ברגל? האם אפשר להשתמש במספריים או רק ביד או בשיניים? האם צריך לקבור ציפורניים? למה כן או למה לא? באיזה מצב אפשר לגלח את השפם בזמן אבלות? אם מי שיש לו רק בגד אחד יכול לכבס בחול המועד, מדוע זה לא היה רשום במשנה? ניתן לכבס בגדי פשתן מכיוון שקל לכבס אותם. אילו סוגי מסמכים ניתן לכתוב בחול המועד? כל המקרים המותרים הוא משום שיש חשש להפסד. שמואל אומר שאפשר לארוס אישה בחול המועד כדי למנוע ממישהו אחר לארס את האישה. הגמרא מנסה לתמוך בדבריו של שמואל ממקורות תנאיים שונים, לרבות משנתנו, המפרטת מסמכי אירוסין. או שהמשנה אינה מתירה את האירוסין עצמו, רק את כתיבת ההתחייבות הכספית של שני הצדדים לאחר האירוסין? האם שמואל באמת מודאג מכך שמישהו אחר עשוי להתארס לה? האם שמואל לא אמר שהתאמה בין גברים לנשים נקבעת על ידי אלוהים? לכן האמירה של שמואל מתפרשת מחדש. מי שנחשד בעוולה חייב להיות קשור איכשהו למה שהוא חשוד בו שכן אין חשד חסר בסיס. האם זה באמת נכון? הגמרא מעלה מספר שאלות כנגד הנחה זו. כתוצאה מכך, הם מביאים מספר חריגים לכלל זה.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל
פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי
הואי כשגגה שיצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים
דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
סבור מיניה דיד אין דרגל לא אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל
אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרא אסור אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו
שמע מינה תלת שמע מינה מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד ושמע מינה אין בהן משום מיאוס ושמע מינה מותר לזורקן
איני והתניא שלשה דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל
אשה בי מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי כיון דאשתני אשתני
אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם
אמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא שפה מזוית לזוית אמר רבי אמי ובשפה המעכבת אמר רב נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה וגו׳
ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים אמר רב אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד
מתיב רבי ירמיה אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו׳ הני אין מי שאין לו אלא חלוק אחד לא
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה אסברה לך מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד מתיב רבא מטפחות הידים מטפחות
הספרים הני אין כלי פשתן לא
אמר ליה אביי מתניתין אפילו דשאר מיני אמר בר הידיא לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא
מתקיף לה אביי מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי דלמא שלא ברצון חכמים עבדי
מתני׳ ואלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום ואיגרות מזון
שטרי חליצה ומיאונים ושטרי בירורין גזרות בית דין ואיגרות של רשות
גמ׳ אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר לימא מסייע ליה ואלו כותבין במועד קדושי נשים
מאי לאו שטרי קדושין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב
דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנין באמירה
לימא מסייע ליה אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו הא לארס שרי
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה אלא אפילו לישא נמי דקא עביד מצוה אסור
תא שמע דתנא דבי שמואל מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו שמע מינה
ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני
אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים
כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלניתא אמר ליה לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה׳ בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה אמר ליה לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא
הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה לאיש מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת
ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי ואמרי לה במתניתא תנא אמר רבי ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו ואם לא עשה כולו עשה מקצתו ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו ואם לא הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשו ושמח
מתיב רבי יעקב ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם התם להכעיס הוא דעבוד
תא שמע ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה׳ רב שמואל בר יצחק אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה התם משום שנאה הוא דעבוד
תא שמע אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו ואמר רב פפא לדידי חשדון ולא הוה בי
לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא
והני מילי דלא פסק ביני ביני אבל פסק ביני ביני לית לן בה וכי פסק ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה לא
ולא אמרן אלא דלא הדר נבט אבל הדר נבט לא ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא
מתני׳ אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מועד קטן יח
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל
פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי
הואי כשגגה שיצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים
דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
סבור מיניה דיד אין דרגל לא אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל
אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרא אסור אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו
שמע מינה תלת שמע מינה מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד ושמע מינה אין בהן משום מיאוס ושמע מינה מותר לזורקן
איני והתניא שלשה דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל
אשה בי מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי כיון דאשתני אשתני
אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם
אמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא שפה מזוית לזוית אמר רבי אמי ובשפה המעכבת אמר רב נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה וגו׳
ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים אמר רב אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד
מתיב רבי ירמיה אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו׳ הני אין מי שאין לו אלא חלוק אחד לא
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה אסברה לך מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד מתיב רבא מטפחות הידים מטפחות
הספרים הני אין כלי פשתן לא
אמר ליה אביי מתניתין אפילו דשאר מיני אמר בר הידיא לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא
מתקיף לה אביי מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי דלמא שלא ברצון חכמים עבדי
מתני׳ ואלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום ואיגרות מזון
שטרי חליצה ומיאונים ושטרי בירורין גזרות בית דין ואיגרות של רשות
גמ׳ אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר לימא מסייע ליה ואלו כותבין במועד קדושי נשים
מאי לאו שטרי קדושין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב
דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנין באמירה
לימא מסייע ליה אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו הא לארס שרי
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה אלא אפילו לישא נמי דקא עביד מצוה אסור
תא שמע דתנא דבי שמואל מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו שמע מינה
ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני
אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים
כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלניתא אמר ליה לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה׳ בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה אמר ליה לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא
הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה לאיש מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת
ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי ואמרי לה במתניתא תנא אמר רבי ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו ואם לא עשה כולו עשה מקצתו ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו ואם לא הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשו ושמח
מתיב רבי יעקב ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם התם להכעיס הוא דעבוד
תא שמע ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה׳ רב שמואל בר יצחק אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה התם משום שנאה הוא דעבוד
תא שמע אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו ואמר רב פפא לדידי חשדון ולא הוה בי
לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא
והני מילי דלא פסק ביני ביני אבל פסק ביני ביני לית לן בה וכי פסק ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה לא
ולא אמרן אלא דלא הדר נבט אבל הדר נבט לא ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא
מתני׳ אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
