Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ל׳ בשבט תשפ״ב | 1 פברואר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

מועד קטן כ

הדף היום מוקדש ע”י אלפי תלמידות ותלמידים מכל רחבי העולם לכבוד יום הולדת של הרבנית מישל!

לדעת רבא, אם מישהו נקבר בחג, השבעה מתחילה לאחר החג, אך השלושים מתחילים לאחר הקבורה. אביי מעלה שאלה על רבא משני מקורות תנאיים שונים. אחד הוא מתרץ אבל הקושי השני נשאר. בתוספתא יש ויכוח תנאי בין רבי אליעזר לחכמים כמה ימי אבל צריך לקיים לפני החג כדי שהשבעה תתבטל בכניסת החג – שלושה ימים או אפילו רק שעה? גם בית שמאי ובית הלל חלקו בזה. האמוראים גם חולקים כפי איזו דעה לפסוק. אבלות הוא שבעה ימים נלמד מהחגים שנמשכים שבעה ימים – “והפכתי חגיכם לאבל”. למה זה לא נלמד משבועות שהוא יום אחד? מי ששומע על קרוב משפחה שנפטר לפני זמן מה (שמעוה רחוקה), האם יושב שבעה לשבוע ומקיים דיני שלושים או יושב רק יום אחד. זה גם ויכוח תנאי. האם מבדילים בין הורה שנפטר לבין קרובי משפחה אחרים שבדרך כלל יושבים עבורם שבעה? כמה זמן נחשב שמועה רחוקה? מה אם זה היה בתוך הזמן הזה אבל זה היה יום של החג שבו אי אפשר לשבת שבעה וכשהחג מסתיים זה מעבר לזמן המיועד? מה אם זה היה שבת? האם קורע קריעה במקרה של שמועה רחוקה? האם אתה יכול לקרוע קריעה במקרה שאין שבעה ימי שבעה? האם השניים קשורים מטבעם? לאילו קרובי משפחה יושבים שבעה? הדבר נלמד מאנשים שכהן אינו יכול להיטמא; עם זאת נוספו שני מקרים נוספים – אח/אחות מצד האם ואחות הנשואה. קיים ויכוח תנאי בנוגע לשבעה עבור קרובי משפחה של אותם קרובים. האם זה רק בנוכחות קרוב המשפחה? מה אדם עושה כאשר החותנים מתים? מה ההבדל בין מקרה זה לבין מקרה שבו הגיס מת? אמימר עמד כשקרע קריעה כאשר בנו ישב שבעה. מניין לנו שקריעה בעמידה?

שכבר נתעסקו בו ברגל כללו של דבר כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו וכל שהוא משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו

קברו שלשה ימים בסוף הרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ימים הראשונים רבים מתעסקין בו שלשה ימים האחרונים אין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו ברגל ורגל עולה לו

מאי לאו אסיפא לא ארישא

איתיביה רגל עולה לו למנין שלשים כיצד קברו בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל ומלאכתו נעשית על ידי אחרים ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו ואין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו בו ברגל ורגל עולה לו תיובתא

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו קברו ברגל וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה אפילו קברו ברגל

תנו רבנן קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפילו יום אחד אפילו שעה אחת

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפילו יום אחד

אמר רב הונא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר ליה רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא ולרב הונא אפילו יום אחד אפילו שעה אחת רבא אמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה

רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חביבא לרבינא הלכתא מאי אמר ליה אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר נפק מילתא מבינייהו מנין לאבילות שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה

ואימא עצרת דחד יומא ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה מנין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד דכתיב והפכתי חגיכם לאבל ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא חג

תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאף על פי שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין הלכה כרבי עקיבא דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל

רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי אתא לקמיה דרבא אמר ליה הרי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד

איתיביה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו שבעה ושלשים

אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה דתניא מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו ואמרו נהוג שבעה ושלשים וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים

איני והא רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה דרבי חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים

אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אבא קיים אמר ליה לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ

שמע מינה תלת שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום ככולו

רבי חייא לחוד רבי אחייה לחוד

אמר רבי יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דרבי יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד

קורע או אינו קורע רבי מני אמר אינו קורע רבי חנינא אמר קורע אמר ליה רבי מני לרבי חנינא בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע היינו דלא איכא אבילות שבעה אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא

ולא והתניא איסי אבוה דרבי זירא ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דרבי זירא מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע

עני רבי זירא בתריה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע והולך

כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו

תנו רבנן כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו

וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם דברי רבי עקיבא רבי שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עמו

חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו עמו בבית כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא בלא אפה לא תינהוג אבילותא

מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה סבר למיתב עליה שבעה ושלשים על רב הונא לגביה אשכחיה אמר ליה צודנייתא בעית למיכל לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו

דתניא מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות

ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיין אהדדי

אלא לאו שמע מינה כאן בחמיו וחמותו כאן בשאר קרובים שמע מינה תניא נמי הכי לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד

אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד

אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

האם אסור לנחם אבלים ברגל? – גפ”ת 89

אבל מפסיק את השבעה – האם גם אסור לנחם ברגל? השבוע נעסוק בשאלה טעונה זו ונראה שבסוגיתינו בדף כ עולים קולות חשובים ברש”י תוספות וראשונים אחרים. שבוע שעבר עסקנו במפגש בין אבל לשמחה. ראינו שהרגל מבטל את האבלות. כמובן שמצב זה יכול לעורר קושי גדול, במקרה בו אדם נפטר ממש בערב הרגל לכאורה כל המנהגי…

מועד קטן כ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

מועד קטן כ

שכבר נתעסקו בו ברגל כללו של דבר כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו וכל שהוא משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו

קברו שלשה ימים בסוף הרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ימים הראשונים רבים מתעסקין בו שלשה ימים האחרונים אין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו ברגל ורגל עולה לו

מאי לאו אסיפא לא ארישא

איתיביה רגל עולה לו למנין שלשים כיצד קברו בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל ומלאכתו נעשית על ידי אחרים ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו ואין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו בו ברגל ורגל עולה לו תיובתא

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו קברו ברגל וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה אפילו קברו ברגל

תנו רבנן קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפילו יום אחד אפילו שעה אחת

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפילו יום אחד

אמר רב הונא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר ליה רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא ולרב הונא אפילו יום אחד אפילו שעה אחת רבא אמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה

רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חביבא לרבינא הלכתא מאי אמר ליה אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר נפק מילתא מבינייהו מנין לאבילות שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה

ואימא עצרת דחד יומא ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה מנין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד דכתיב והפכתי חגיכם לאבל ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא חג

תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאף על פי שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין הלכה כרבי עקיבא דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל

רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי אתא לקמיה דרבא אמר ליה הרי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד

איתיביה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו שבעה ושלשים

אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה דתניא מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו ואמרו נהוג שבעה ושלשים וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים

איני והא רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה דרבי חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים

אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אבא קיים אמר ליה לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ

שמע מינה תלת שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום ככולו

רבי חייא לחוד רבי אחייה לחוד

אמר רבי יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דרבי יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד

קורע או אינו קורע רבי מני אמר אינו קורע רבי חנינא אמר קורע אמר ליה רבי מני לרבי חנינא בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע היינו דלא איכא אבילות שבעה אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא

ולא והתניא איסי אבוה דרבי זירא ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דרבי זירא מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע

עני רבי זירא בתריה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע והולך

כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו

תנו רבנן כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו

וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם דברי רבי עקיבא רבי שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עמו

חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו עמו בבית כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא בלא אפה לא תינהוג אבילותא

מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה סבר למיתב עליה שבעה ושלשים על רב הונא לגביה אשכחיה אמר ליה צודנייתא בעית למיכל לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו

דתניא מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות

ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיין אהדדי

אלא לאו שמע מינה כאן בחמיו וחמותו כאן בשאר קרובים שמע מינה תניא נמי הכי לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד

אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד

אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו

גלול כלפי מעלה