הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
מועד קטן כא
הלימוד החודש מוקדש ע”י שרון ודויד פורם לכבוד בת המצווה של בתם מיה וסיומה על סדר מועד.
הלימוד החודש מוקדש ע”י רות רוטנברג לזכר נשמת תניאל מילר ודויד זאב רוטנברג.
רב אשי שואל את אמימר על זה שהוא עמד כשקרע בגדו – האם למד את זה מאיוב א:כ שם איוב עמד כשקרע בגדו – כי גם בטקס חליצה כתוב שעומד ואומר: אני לא מעוניין לקחתה לאשה ובכל זאת, לא חייבים לעמוד. אמימר מבחין בין הפסוקים. גם רמי בר חמא לומד את הדין מאיוב, אולם מביאים נגדו עוד קושי והיא נלמדת בסופו של דבר מדוד המלך. האם יכול להיות שדוד נהג מעבר לדין ולא לפי הדין? מביאים ברייתא המונה את האסור לאבל. למרות שאבל אינו יכול ללמוד תורה, אם הקהילה צריכה אותו, הוא יכול ללמד, כמו רבי יוסי בציפורי. אי אפשר ללמד במצב הזה ישירות דרך מתרגם. למה? האם אפשר להניח תפילין בשבעה? מה הוויכוח התנאי בנושא זה? באילו פסוקים משתמשים כדי להוכיח כל דעה? מרגע שמותר להניח אותם, אם יבואו אנשים חדשים שאינם יודעים באיזה יום התחיל השבעה, האם הוא יכול להשאירם עליו או שצריך להסירם? גם זה נושא לוויכוח. כפי מי סובר עולא? הגמרא מנסה להבין טוב יותר איך הוא פוסק. רבא סובר שאחרי היום הראשון אפשר להניח תפילין. איך זה עובד עם הפסק שלו על אבלות לפני יום טוב – שצריך שלושה ימים כדי שהחג יבטל את תקופת האבלות? דיני אבלות אחרים נעשים קלים יותר לאחר שלושת הימים הראשונים. באיזו דרך? אי אפשר לשאול שלומם של אחרים בשלושת הימים הראשונים. אם כן, כיצד עשה זאת רבי עקיבא ביום הראשון לאחר פטירת בניו? הגמרא מביאה מספר מקורות שונים הדנים במסגרות זמן שונות של אבל – מתי הוא יכול/לא יכול לשאול בשלום אחרים ולהשיב כשנשאל לשלומו. לאחר שעובר זמן מסוים – שנה לאובדן הורה ושלושים יום לאובדן קרוב משפחה אחר – לא ראוי לנחם את האבל שכן הוא פותח מחדש את הפצע. אבל אפשר להזכיר את זה בעדינות בלי לדבר מפורש על זה. אם קרוב משפחה אחד מגלה על המוות של בן משפחה מאוחר יותר מקרובי המשפחה האחרים, האם אותו אדם סופר את ימי השבעה שלו עם האחרים או מהרגע ששמע? במה זה תלוי?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
אלא מעתה ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה הכא נמי והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה
אמר ליה התם לא כתיב ויעמד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע
אמר רמי בר חמא מנין לקריעה שהיא מעומד שנאמר ויקם איוב ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי לא תימא הכי ויגז את ראשו הכי נמי
אלא מהכא ויקם המלך ויקרע את בגדיו ודלמא מילתא יתירתא עביד דאי לא תימא הכי וישכב ארצה הכי נמי
והתניא ישב על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודייני גדולה על גבי קרקע מכולן לא יצא ידי חובתו ואמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית המטה
אמר ליה כעין ארצה
תנו רבנן ואלו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובתלמוד ובאגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו
רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא סבר דלא למיפק לפירקא אמר ליה רבי חנינא אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקמי אמורא עליה אמר ליה רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן
ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של רבי יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ורבי חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין משלישי ואילך ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ
אמר רב מתנה מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב עינא מאי טעמא דרבי יהושע דכתיב ואחריתה כיום מר
ורבי יהושע נמי הא כתיב ויתמו ימי וגו׳ אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ורבי אליעזר נמי הא כתיב ואחריתה כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא
אמר עולא הלכה כרבי אליעזר בחליצה והלכה כרבי יהושע בהנחה
איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ
תא שמע אמר עולא חולץ ומניח אפילו מאה פעמים תניא נמי הכי יהודה בן תימא אומר חולץ ומניח אפילו מאה פעמים
רבא אמר כיון שהניח שוב אינו חולץ והא רבא הוא דאמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה
מצוה שאני
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום והתניא מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול
בשעת פטירתן עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפילו שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום
כבוד רבים שאני
משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
ורמינהו המוצא את חבירו אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר שלשים יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין
מתה אשתו ונשא אשה אחרת אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין מצאו בשוק אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש
אמר רב אידי בר אבין הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום
והא מדקתני משיב מכלל דשיילינן ליה דלא ידעי
אי הכי התם נמי התם מודע להו ולא מהדר להו הכא לא צריך לאודועינהו
ורמינהו המוצא את חברו אבל בתוך שנים עשר חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר שנים עשר חדש שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן הצד
אמר רבי מאיר המוצא את חברו אבל לאחר שנים עשר חדש ומדבר עמו תנחומין למה הוא דומה לאדם שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין
לא קשיא הא באביו ואמו הא בשאר קרובים
התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד אין הכי נמי ומאי אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אבל מדבר עמו מן הצד
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן בא ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עמהן
אמר מר שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית
איבעיא להו
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מועד קטן כא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אלא מעתה ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה הכא נמי והא תניא בין יושב בין עומד בין מוטה
אמר ליה התם לא כתיב ויעמד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע
אמר רמי בר חמא מנין לקריעה שהיא מעומד שנאמר ויקם איוב ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי לא תימא הכי ויגז את ראשו הכי נמי
אלא מהכא ויקם המלך ויקרע את בגדיו ודלמא מילתא יתירתא עביד דאי לא תימא הכי וישכב ארצה הכי נמי
והתניא ישב על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודייני גדולה על גבי קרקע מכולן לא יצא ידי חובתו ואמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית המטה
אמר ליה כעין ארצה
תנו רבנן ואלו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובתלמוד ובאגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו
רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא סבר דלא למיפק לפירקא אמר ליה רבי חנינא אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקמי אמורא עליה אמר ליה רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן
ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של רבי יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ורבי חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין משלישי ואילך ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ
אמר רב מתנה מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב עינא מאי טעמא דרבי יהושע דכתיב ואחריתה כיום מר
ורבי יהושע נמי הא כתיב ויתמו ימי וגו׳ אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ורבי אליעזר נמי הא כתיב ואחריתה כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא
אמר עולא הלכה כרבי אליעזר בחליצה והלכה כרבי יהושע בהנחה
איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ
תא שמע אמר עולא חולץ ומניח אפילו מאה פעמים תניא נמי הכי יהודה בן תימא אומר חולץ ומניח אפילו מאה פעמים
רבא אמר כיון שהניח שוב אינו חולץ והא רבא הוא דאמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה
מצוה שאני
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום והתניא מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול
בשעת פטירתן עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפילו שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום
כבוד רבים שאני
משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
ורמינהו המוצא את חבירו אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר שלשים יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין
מתה אשתו ונשא אשה אחרת אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין מצאו בשוק אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש
אמר רב אידי בר אבין הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום
והא מדקתני משיב מכלל דשיילינן ליה דלא ידעי
אי הכי התם נמי התם מודע להו ולא מהדר להו הכא לא צריך לאודועינהו
ורמינהו המוצא את חברו אבל בתוך שנים עשר חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר שנים עשר חדש שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן הצד
אמר רבי מאיר המוצא את חברו אבל לאחר שנים עשר חדש ומדבר עמו תנחומין למה הוא דומה לאדם שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין
לא קשיא הא באביו ואמו הא בשאר קרובים
התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד אין הכי נמי ומאי אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אבל מדבר עמו מן הצד
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן בא ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עמהן
אמר מר שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית
איבעיא להו
