הדף היומי
מועד קטן כד
שמואל סבר שאין דיני אבלות בשבת. חכמים אמרו כי שמואל קבע כי אבל המקיים יחסי מין דינו במוות מידי ה'. רב פפא מטיל זאת בספק מכיוון שזה רק אסור אבל אין עונש מוות ושנאמר על ידי ר' יוחנן ולא שמואל. הוא מתקן אותם באומרו ששמואל אמר שמי שמסתפר ואינו קורע את בגדיו, דינו עונש מוות כפי שניתן להסיק מפסוקי התורה כאשר נדב ואביהוא מתו. בנו של רב פפא מצטט את מסכת אבל רבתי המספרת את סיפורו של אבל שקיים יחסי מין והוא מת וחזירים גררו את גופו. אילו נוהגי אבלות ניתן לקיים בשבת ואילו לא? מבחינים בין פרטי לציבורי. רב ושמואל מתווכחים מה נחשב פרטי ומה ציבורי. שמואל גם קבע כי קריעת בגדים מתבצעת בשעת חימום – סמוך לפטירת המת – ולא מאוחר יותר. אם כן, מדוע קרע שמואל שתים עשרה בגדים שונים כאשר רב נפטר? ור' יוחנן קרע שלוש עשרה בגדים כשמת ר' חנינא. מהם החריגים הנוספים לכלל? האם מותר לתקן את הבגדים שקרעו? בשבת מחליפים את הבגדים הקרועים או מזיזים את הקרע לאחור. רבא אומר שאפשר ללבוש את הבגד הקרוע בדרכו הקבועה בביתו בשבת. רב יוסף כיסה את ראשו בביתו כדרך האבלים. שני אלו נחשבים לקיום נוהגי אבלות בפרטי המותר בשבת. לדעת הרב גידל בר מנשיא, שמואל פסק כרבן גמליאל במשנה שקבע שכל החגים לרבות ראש השנה ויום הכיפורים מבטלים את השבעה. יש אומרים שפסיקתו נאמרה לגבי קבורת ילדים. אם תינוק מת, מהם דיני קבורה ומהן הגילאים השונים שבהם הדין משתנה? איך הדין משתנה? כמה אנשים צריכים לקבור את התינוק? תינוק מתחת לגיל 30 יום מחזיקים אותו ביד, מעל 30 יום מכניסים לארון קבורה קטן, מעל שנה בארון רגיל, ולפי רבי עקיבא רק אם הילד בן שנתיים או בעל גוף בגודל ילד בן שנתיים. בן שלושים יום עושים שורה וברכת אבלים ויש שבעה. יש ויכוח באיזה שלב מצטרפת הקהילה להלוויה והילד נספד. על אותו ויכוח העביר הרב גידל את פסק הדין של שמואל. אם ישב יום אחד של שבעה לפני חג השבועות, כאשר מסתיים שבועות, נחשב האבל ביום י"ד לשלושים כיוון שהחג נחשב כשבעה ימים. כך גם לגבי ראש השנה. אם ישב שבעה יום אחד לפני חג סוכות, לאחר שמיני עצרת, זה נחשב ל-21 שכן שמיני עצרת מוסיף עוד 7. קריעה, גילוי כתף לאחר קריעה וסעודה הבראה מיועדות רק לאבלים ולא לאחרים.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
בעא מיניה רבי יוחנן משמואל יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת אמר ליה אין אבילות בשבת
יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה דשמואל אבל ששימש מטתו בימי אבלו חייב מיתה אמר ליה רב פפא אסור אתמר ומשמיה דרבי יוחנן אתמר
ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל הכי שמיע לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו׳ הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה
אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו
אמר שמואל פח״ז חובה נת״ר רשות
פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות
ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו
שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחין עליו
כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תריסר מני אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה אמר ליה לרבי יוחנן נח נפשיה דרבי חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מלתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה
שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי
אמר ליה רבין בר אדא לרבא אמר תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו
אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא חד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין
תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה
אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה אמר ליה לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן דברים שבצינעא נוהג:
רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו׳: אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא כל שלשים יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים
אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
בן שלשים יוצא בדלוסקמא רבי יהודה אומר לא דלוסקמא הניטלת בכתף אלא הניטלת באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
בן שנים עשר חדש יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שנה ואבריו כבן שתים הוא בן שתים ואבריו כבן שנה יוצא במטה
רבי שמעון בן אלעזר אומר היוצא במטה רבים מצהיבין עליו אינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו רבי אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקים עמו
ומה הן בהספד רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר עניים בני שלש עשירים בני חמש רבי יהודה אומר משמו עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים
אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל
דרש רבי ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא
דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רב ששת איקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא
דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה
אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום
רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר ליה אנא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא:
מתני׳ אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטה זקופה:
להעמיק בדף
קריעה על תלמיד חכם – גפ"ת 90
לומדות התורה מצטרפות לתוך ציבור התלמידים של התורה שבעל פה. מי שיש לה רב או רבנית שמלמדת אותה נפגשת עם ההלכה של קריעה על תלמיד חכם בעיניים חדשות, הלכה למעשה. נשאר מי הוא תלמיד חכם שקורעים עליו. ונתפלל שנזכה שיהיו לנו מלמדים ומלמדות שיהיו לנו רבו שלמדו חכמה. הקריעה היא אחד מהלכות האבלות שנחלקו…
מועד קטן כד
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
בעא מיניה רבי יוחנן משמואל יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת אמר ליה אין אבילות בשבת
יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה דשמואל אבל ששימש מטתו בימי אבלו חייב מיתה אמר ליה רב פפא אסור אתמר ומשמיה דרבי יוחנן אתמר
ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל הכי שמיע לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו׳ הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה
אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו
אמר שמואל פח״ז חובה נת״ר רשות
פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות
ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו
שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחין עליו
כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תריסר מני אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה אמר ליה לרבי יוחנן נח נפשיה דרבי חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מלתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה
שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי
אמר ליה רבין בר אדא לרבא אמר תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו
אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא חד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין
תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה
אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה אמר ליה לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן דברים שבצינעא נוהג:
רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו׳: אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא כל שלשים יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים
אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
בן שלשים יוצא בדלוסקמא רבי יהודה אומר לא דלוסקמא הניטלת בכתף אלא הניטלת באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
בן שנים עשר חדש יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שנה ואבריו כבן שתים הוא בן שתים ואבריו כבן שנה יוצא במטה
רבי שמעון בן אלעזר אומר היוצא במטה רבים מצהיבין עליו אינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו רבי אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקים עמו
ומה הן בהספד רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר עניים בני שלש עשירים בני חמש רבי יהודה אומר משמו עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים
אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל
דרש רבי ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא
דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רב ששת איקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא
דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה
אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום
רבינא איקלע לסורא דפרת אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר ליה אנא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא:
מתני׳ אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטה זקופה:
